טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ונה לרר, ילד הפלא של ה"ניו יורקר" בדה ציטוטים של דילן, והתפטר

ג'ונה לרר הודה כי זייף את הציטוטים אשר הופיעו בספרו. בחודש שעבר הסתבך העיתונאי לאחר שהודה כי "מחזר" חומרים ששלח ל"ניו יורקר"

תגובות

כתב המדע ג'ונה לרר התפטר מתפקידו כעיתונאי בניו יורקר לאחר שהתגלה שבספרו האחרון, רב המכר "אימג'ן: איך עובדת יצירתיות", לרר המציא ציטוטים וייחס אותם למוסיקאי בוב דילן. ההוצאה לאור האוטון מיפלין הרקורט, שהוציאה את הספר במארס השנה, הודיעה שתאסוף את עותקי "אימג'ן" מהחנויות ולא תמכור אותו עוד ברשת.

לרר בן ה-31 למד מדעי המוח באוניברסיטת קולומביה ובאוקספורד, ולפני כמה שנים החל לכתוב בלוג ב-Wire שבו פיתח את נוסחת הכתיבה המנצחת שלו: לרר רותם גילויים חדשניים על פעילות המוח להבנת סוגיות אנושיות עתיקות כקבלת החלטות, יצירתיות ולידתם של רעיונות. הוא מחמיא ומרחיב את האופק האינטלקטואלי של קוראיו, אך מתבל את התערובת בז'אנר שנחשב נחות בהרבה מספרות מדע - עזרה-עצמית: איך להיות יצירתי יותר, חכם יותר, יעיל יותר.

כתבי עת יוקרתיים כמו הניו יורק מגזין, וול סטריט ג'ורנל והניו יורקר הזמינו מלרר כתבות, שהתפרסמו בתרגום גם ב"הארץ". הוא כתב שלושה ספרים מצליחים והיה למרצה מבוקש שהופיע תמורת אלפי דולרים בפני עובדים ומנהלים בחברות מסחריות. בתחילת יוני השנה הגיע בגילו הצעיר לפסגה מקצועית שהבטיחה לו יוקרה ותנאי עבודה מעולים: הוא התמנה לכותב מן המניין בצוות של "הניו יורקר".

בוב דילן
אי–פי

ב-12 ביוני, אחרי שפרסם בבלוג שלו ב"ניו יורקר" כתבה בשם "למה אנשים חכמים הם טפשים", הבלוגר ג'ים רומנסקו שם לב שחלקים שלמים מהטקסט מועתקים מכתבה של לרר שהתפרסמה בוול סטריט ג'ורנל באוקטובר 2011. חקירה יסודית יותר העלתה שלרר ממחזר את חומריו בשיטתיות, מעתיק ומדביק פסקאות שלמות מטקסטים קודמים שכתב לכתבות חדשות לכאורה.

עורך אתר הניו יורקר, ניקולס תומפסון, אמר אז שזו טעות שלא תחזור על עצמה, והצמיד אזהרות לחמשת המאמרים שלרר הספיק לפרסם באתר בשבועיים שחלפו מאז מינויו. לרר עצמו אמר לג'ניפר שוסלר מהניו יורק טיימס: "זה היה מעשה מטופש ועצלני להדהים". הניו יורקר, שנודע בבדיקת העובדות הקפדנית שלו, ספג אז מכה ליוקרתו אך הודיע שלא יפטר את לרר. הפעם זה נגמר. "זה מצב עצוב להחריד", הגיב אמש עורך הניו יורקר, דיוויד רמניק. "אבל בסופו של דבר החשוב ביותר הוא היושרה של הפרסומים שלנו ומה שאנו מייצגים".

הפיברוק של ציטוטי דילן התגלה בידי מייקל מויניהן, עיתונאי ולפי הודאתו "אובססיבי על דילן". "קראתי את הפרק הראשון של 'אימג'ן' בעניין רב", כותב מויניהן - שמקפיד עם זאת לצטט ביקורות קוטלות של הספר: הניו יורק טיימס קבע שיש בו "טעויות בסיסיות" ואיזק צ'וטינר כתב ב"ניו רפבליק" שהפרשנות של לרר לשיר "כמו אבן מתגלגלת" של דילן היא "לא מדויקת, מטעה או פשטנית".

אבל כשמויניהן ביקש למצוא את המקורות לאוסף ציטוטים מפי דילן בפרק, "שהערות השוליים לו מעטות ולא שיטתיות" - לא העלה דבר. "במקרה אחד מצאתי שני שברי ציטוטים, שנאמרו בהפרש של שנים ועל נושאים שונים זה מזה, מותכים יחדיו לכדי משהו שתמך היטב בטיעון של לרר. ציטוטים אחרים לא הצלחתי לאתר כלל".

מויניהן יצר קשר עם לרר וביקש מקורות לציטוטים. "לרר נתן הסבר לכמה מהכשלים הארכיוניים שלי", פרסם אתמול את פרשת ההתכתבות בכתב העת הדיגיטלי היהודי "טאבלט". "הוא טען שניתנה לו גישה, בידי המנהל של דילן ג'ף רוזן, לראיון נרחב שלא פורסם מעולם ונערך לרגל סרט דוקומנטרי של מרטין סקורסזה על דילן, 'אין דרך הביתה' (2005, ל"ל).

שניים מהציטוטים שבילבלו אותי, הסביר, נמצאים בגרסה שלמה יותר של הראיון שאינה זמינה לציבור הרחב. כהוכחה, הוא הציע פרטים מההקשר שבו נאמרו הדברים והעלה נושאים אחרים שלטענתו דילן דן בהם בתיעוד הזה, שמעולם לא פורסם".

ג'ונה לרר
נינה סובין

"בשלושת השבועות הבאים לרר ענה לי תשובות מתחמקות, הטעה אותי ולבסוף שיקר לי במצח נחושה", טוען מויניהן. "אתמול לרר הודה לבסוף שהוא מעולם לא פגש או היה בקשר עם ג'ף רוזן, המנהל של דילן; הוא מעולם לא ראה גרסה לא ערוכה של הראיון של דילן ב'אין דרך הביתה', דבר שהוא עצמו טען כדי לחסום את הבדיקה שלי; שציטוט חסר מתוך "ת'ים טיים רדיו אוור" (תוכנית רדיו שבועית שדילן הגיש בין 2006 ל-2009, ל"ל) למעשה כלל לא מופיע שם; שראיון רדיו משנת 1995, שלכאורה נמצא באוסף המודפס של ראיונות דילן בשם The Fiddler Now Unspoke, גם הוא לא קיים. כאשר, שלושה שבועות אחרי שנוצר הקשר בינינו, לראשונה ביקשתי ממנו להסביר את הרמאויות שלו, הוא ענה מיד: 'לא הצלחתי למצוא את המקורות המקוריים', הוא אמר. 'נלחצתי. ואני מצטער עמוקות ששיקרתי'". בהמשך מאמרו מויניהן מפרט על קורותיהם של כל אחד משבעת הציטוטים המפוברקים מספרו של לרר.

לרר סירב לבקשת ראיון מהניו יורק טיימס, ומסר דרך הסוכן הספרותי שלו אנדרו וויילי את ההודעה הבאה, מתבוסס בהלקאה עצמית: "לפני שלושה שבועות קיבלתי אי-מייל מהעיתונאי מייקל מויניהן ששאל על ציטוטים של בוב דילן מתוך ספרי 'אימג'ן'. הציטוטים האמורים מבוססים על דברים שלא נאמרו, או צוטטו בלי כוונה באי דיוק, או היוו שילוב לא ראוי של ציטוטים קיימים. למרות זאת אמרתי למר מויניהן שמקורם בצילום ארכיון של ראיון עם דילן שניתן לי על ידי נציגיו של דילן.

"זה היה שקר שנהגה בעת בהלה. כשמר מויניהן המשיך להפנות אליי שאלות, המשכתי לשקר, ולומר דברים שלא הייתי צריך לומר. השקרים נגמרו עכשיו. אני מבין את חומרת מצבי. אני רוצה להתנצל בפני כל מי שאכזבתי, בייחוד עורכיי וקוראיי. אני גם חייב התנצלות כנה למר מויניהן. אעשה כמיטב יכולתי לתקן את הנזק ולהבטיח שהציטוטים השגויים והטעויות שלי יתוקנו. התפטרתי ממשרתי ככתב קבוע בניו יורקר".


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות