טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האחים גרים יוצאים לאור

מה בעצם קרה לכיפה אדומה

אחרי הגלגולים של מעשיות האחים גרים, בהם עיבודי דיסני המתקתקים וגרסאות פמיניסטיות, הן רואות עכשיו אור בנוסח המלא והלא-מצונזר, והוא מפתיע לא פעם ומגלה עד כמה הן הקדימו את זמנן

תגובות

זו היתה שעת צהריים, והילד חזר מבית הספר בפנים נפולות. אי אפשר לומר שהיה לו יום מרנין במיוחד, ולכן מה מאוד הצטער כששום ניחוח מנחם של תבשילים לא קיבל את פניו. אך הנה, ספר גדול וכחול, שהריח כמו ספר חדש והיה מונח על השולחן, עורר את סקרנותו והוא התיישב לקרוא. מבלי משים שקע ב"כדור הבדולח", המעשייה שהעניקה לספר את שמו (בהוצאת ידיעות ספרים, איורים: אלון געש) וכך, במשך דקות אחדות הסיח את דעתו שהיתה נתונה לגמרי לבטנו המקרקרת. כשסגר את הספר, שקוע במחשבות, הבחין בצלחת שחיכתה לו. והיא היתה עדיין חמה.

על פניו הסיפור על כדור הבדולח אינו עשוי להרגיע ילד סר וזעף, אלא להיפך. הוא מטריד למן העמוד הראשון, בהציגו לקוראים הצעירים דמות של אם המתנכרת לילדיה. הסיפור מתחיל בכך שקוסמת ולה שלושה בנים חושדת שהם רוצים לגזול את כוחה. באיור נראית מכשפה זקנה כפופה מעט ומכוערת, ההופכת את בניה הבוגרים לעיט וללווייתן. ואילו הצעיר שבהם, ש"חשש פן אמו תהפוך גם אותו לחיית טרף, לדוב או לזאב, נמלט בחשאי", כך בציטוט (תירגם מגרמנית: שמעון לוי).

אף כי בהמשך יש מפנה בסיפור, ויש לו סוף טוב, קשה לחשוב על ספר ילדים מוכר אחד, מתורגם או מקורי, שבו יש דמות של אם (ביולוגית) שאינה אוהבת את ילדיה ואולי אף כמעט שונאת אותם, עד כדי כך שהיא נוקמת בהם ומבריחה אותם מפניה. את המוטיב החתרני הזה אפשר לפגוש כיום רק במעשיות האחים גרים. ומכאן חשיבותן. גירוש ודחייה כאלה מסמלים בין השאר גם היפרדות מהאם, מהלך שבחיים הוא לא פעם אמנם קשה (פסיכולוגית ופרקטית) ואלים. ומדוע שהספרות לא תשקף את החיים ממש כפי שהם?

לאחר הפתיח הזה על האם המתנכרת, מתחילה בעצם העלילה של הספר, כעין סיפור מסע, שהגיבור שלו הוא הבן הצעיר. נראה שלו עיבד דיסני את הסיפור, היה משמיט את ההתחלה או משנה אותה כדרכו בקודש. אבל הסיפור הושאר כאן על כנו.

רינת פרימו, עורכת ספרי הילדים והנוער בידיעות ספרים, אינה סבורה שכל המעשיות של האחים גרים ראויות לגיל הרך. שכן לדבריה, רובן לא נכתבו לילדים כלל. מכל מקום, היא גורסת שאין לעבד או לצנזר מעשיות.

בעיני פרימו, כדור הבדולח הוא "סיפור אקשן" לכל דבר, וזה קסמו בעיניה. "זהו סיפור הרפתקה אינטנסיבי ומרתק. סיפור מסע, שהמון קורה בו ברמת הפעולה", היא אומרת. "במעשיות של פעם יש פחות רגשות ומחשבות, וזה מתאים לילדים קטנים. התיאור חסכוני, קורים שם דברים, פעולות. זה המזון הכי עשיר לילדים".

היא קובלת על כך שבגיל הרך הספרים מתוקים ורכים מדי. "לקחנו את היצורים המדהימים שבאגדות ועיקרנו אותם. ברור לי שזה המקור להתנפלות בגיל המבוגר יותר על הארי פוטר ועל פנטסיה בכלל. לילדים יש חסר בחומרים הללו של קוסמים ומכשפות".

הסדרה החדשה חוזרת אם כן למקורות, לא רק בחידוש של מעשיות פחות מוכרות כ"כדור הבדולח" ואחרות, אלא גם בתוכן שאינו מצונזר ואינו מעובד. והיא אינה היחידה: בהוצאת מחברות לספרות רואה אור "זאב, נסיכה ושבעה גמדים" בתרגום חנה לבנת, ובו אגדות לא תקניות בעליל, בהוצאת כנרת גרסה חדשה של "רפונזל" מאת המאיירת שרה גיב ועוד. האחרון אמנם מספר מחדש את האגדה, אך זו גרסה מלאה שאינה חומלת על הקוראים. המכשפה למשל מגרשת את רפונזל ליער ומקווה שחיות טרף יתנפלו עליה או שהיא תגווע ברעב וכן מנקרת את עיני הנסיך; פרטים שלא היו בעיבוד של דיסני, למשל.

אחרי הגלגולים הרבים של המעשיות הללו, עיבודי דיסני המתקתקים, העיבודים והסופים הפמיניסטיים ("ובסוף הם לא התחתנו"), בא אפוא תורה של החזרה למקור. והגילוי העכשווי של האוצר הבלום הזה של מעשיות, על ידי עורכים צעירים שאינם חשים שתפקידם לגונן על ילדים יתר על המידה, הוא חשוב ומרתק.

איפה בת האיכר החכמה

האחים גרים חיו במאה ה-19 ונודעו בעיקר בשל יצירתם זו, אוסף של יותר מ-200 מעשיות, שעל מקורותיו יש מחלוקת. כך או כך, המעשיות המוכרות כ"כיפה אדומה", "שלגיה" ואחרות הן אפס קצהו של האוסף המלא (שתורגם לעברית בשנות ה-90 על ידי שמעון לוי בספר שנועד בעיקר למחקר, לאו דווקא לילדים). רוב רובן של האגדות נותרו במשך השנים בצל ולא זכו להכרה. זאת בשל המכבש שהופעל על ידי עורכים ספרותיים באשר הם - ובוודאי על ידי אולפני דיסני, משמרי המעשיות מספר אחת, ששינו ועיבדו אותן לצורכיהם. רק הסיפורים שצייתו לערכי המשפחה והיופי הנכונים, ושהתאימו מבחינת התקינות הפוליטית, שרדו את הצנזורה.

מגמת הווינטג' של המעשיות מגלה אפוא את המודרניות והרעננות שלהם במקור ומבהירה עד כמה הקדימו את זמנן. כך, למשל, המשפט "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" לא נמצא במקור, מתברר, ולא כולם מתחתנים עם שמלת קצפת לבנה בהוד והדר, בחברת חיות היער. הנסיכה לא מנשקת את הצפרדע, אלא מטיחה אותה לקיר, ובת הים הקטנה נהפכת לקצף על פני המים ובמלים אחרות מתה. והאחות הרעה זוכה להתחתן עם הנסיך. ב"כדור הבדולח" הנער והנסיכה "באושרם הרב מחליפים ביניהם טבעות" - זה לא רק הגבר שמעניק טבעת לאשה - והמשפט היפה והמאופק הזה כתוב כך במקור.

לדברי הסופרת מרית בן ישראל, זו ההגדרה של יצירת מופת, "שבכל דור ודור חוזרים ומפרשים את האגדות. שזה לא משהו נוקשה. זה חי". והיא מוסיפה: "האגדות במקור פשוטות. פתוחות ומלאות. הפירוש של דיסני לגיטימי, אבל הוא מצמצם אותן. אני אוהבת את מלואן".

כשחוזרים למקור אפשר להיווכח, לדברי בן ישראל, שהשם שיצא לאחים גרים כאילו הנערות במעשיות תמיד פסיביות הוא רחוק מהמציאות. "יש סיפורים שהם הפוכים מזה. אבל הם לא זכו להכרה, והשאלה היא למה".

לדבריה, "בת האיכר החכמה" היא דוגמה לכך. "זהו סיפור נהדר וקפיצה בזמן, כי זה פמיניזם עכשווי. המלך נמשך אליה רק בשל חוכמתה. לא מוזכר שהיתה יפה. הסיפור הוא באמת שוויוני. הגבר הוא אולי מלך אבל גם הוא עצמו מכיר בעליונותה. יש כמובן יותר נשים פסיביות, אבל הרתיעה שפמיניסטיות מפגינות כלפי הנשים האלה שרוצות להתחתן, יש בה המון צביעות, כי זה לא שאנחנו נמצאים במצב מושלם. יש רטוריקה כאילו אנחנו בעידן אחר, אבל המציאות מדברת בעד עצמה".

אשר לטענה שאפשר לשנות עמדות על ידי ספרות, בן ישראל דוחה אותה מכל וכל. "ספרות וחינוך הוא צירוף שאצלי בנשמה עושה קצר. אני חושבת שמבוגרים לא מסכימים שיחנכו אותם דרך ספרות, וזה נורא ואיום לילדים שיחנכו אותם דרך ספרות. הסיפורים יש להם דרך ישירה לנפש".

אין לצנזר את המעשיות הללו, מפני שהן מראה לחיים, היא מוסיפה. "זה מזעזע שהקרפד מנצל את המצוקה של הנסיכה, ושאבא שלה מכריח אותה לקיים את ההבטחה ולישון אתו במיטה, אבל אני חושבת שזה קיים גם היום במציאות. אם המציאות אכן השתנתה, הסיפור יקומם אבל לא יחזיר אותה לאחור. אי אפשר להסיר קטעים ממאירים מסיפור כמו שמסירים גידול; אי אפשר לדעת למה הם מחוברים ואיזו אמת חיונית תיפגע בדרך".

בסיפור "כל מיני פרוות", על מלך שהחליט להתחתן עם בתו, רואה בן ישראל סיפור מופתי של הישרדות אחרי גילוי עריות. אשר לדימוי האם ב"כדור הבדולח" היא אומרת: "הרי גם לאמהות טובות יש קשת שלמה של רגשות כלפי ילדים. היום דווקא האינטרנט מוצף בבלוגים של קיטורים של אמהות. יש זרם שחותר תחת האמירה שהורות זה עניין קל וטבעי. ומנגד, אנשי חינוך עדיין מגינים על הדימוי. אני סבורה שצריך להפסיק לגונן באופן אוטומטי. אנחנו לא יודעים מה מפחיד ילדים. אנחנו יודעים מה מפחיד אותנו ואנחנו משליכים עליהם".

הקוסמת לא אוהבת את ילדיה. ומה יעשו ילדים שלא אוהבים אותם? שואלת בן ישראל. "כמו הרבה ילדים שאמם דוחה אותם הם מרגישים מן הסתם מפלצתיים, אבל כמו שהסיפור מבטיח, יום אחד יבוא מישהו שיראה את דמותם האמיתית היפה והעצובה, כמו שהאח הקטן רואה את בבואתה העצובה של בת המלך בראי הקסמים. בזכות האחווה והתמיכה ההדדית הם מצילים זה את זה ונגאלים. יש בסיפור משהו כל כך פשוט וישיר, שהוא נשמע כמו סיפור שילדים ממציאים כדי לנחם את עצמם".

כותרת הכתבה המקורית "מה בעצם קרה לבת הים הקטנה" תוקנה. תודה לקוראים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות