בעקבות החיפושית של היטלר

מתאגרף יהודי הומו וחרק עם צלב קרס נפגשים במוחו של מתבודד צעיר. עם צאתו בעברית של "מתאגרף חיפושית”, ספר הביכורים עטור השבחים של נד באומן, מסביר הסופר הבריטי כיצד הגה את הרעיון

הספר הזה נולד בזכות גלישה שגרתית בוויקיפדיה. חרף גילו הצעיר של כותבו, הוא מגובש, בשל, מסעיר אפילו, מלא באזכורים מהתרבות הפופולרית שלצדם תחקיר מעמיק על נושאים כמו פאשיזם וטוהר הגזע. הסופר הבריטי נד באומן היה בן 22 כשכתב את “מתאגרף חיפושית”. כיום הוא בן 27. רבים וטובים כבר הימרו עליו כסופר שכדאי לעקוב אחריו: ה”גרדיאן" בחר אותו כאחד מ–20 הסופרים הבריטים הצעירים המבטיחים ביותר מתחת לגיל 40, והבי־בי־סי הכריז עליו כאחד מ–12 הסופרים הצעירים הטובים בממלכה.

הוא זכה בפרסים דוגמת פרס אגודת הסופרים הבריטית לרומן הטוב ביותר לשנת 2011, ופרס גולדברג לרומן ביכורים ראוי לציון. הוא היה אחד המועמדים הסופיים לפרס ה”גרדיאן” היוקרתי לרומן הביכורים הטוב ביותר ל–2011, וספרו השני, “The Teleportation Accident”, היה מועמד לפרס מאן בוקר.

שלושה גיבורים ב”מתאגרף חיפושית”. האחד, קווין “פישי” ברום, הוא המספר, בן זמננו. ברום לוקה בתסמונת גנטית נדירה שבעטיה גופו מצחין כדג רקוב ולכן הוא ממעט לצאת מהבית ומבלה את זמנו במסחר אינטרנטי בפרטי אספנות נאציים. באחת הפעמים הנדירות שבהם יצא מהבית, נקלע לזירת רצח ומצא בה מכתב מהיטלר. בעקבות המכתב הוא יוצא למסע בילוש אחר שני גברים שסיפורם מתרחש בשנות ה–30 של המאה הקודמת: פיליפ ארסקין, חוקר חרקים ופאשיסט נלהב, שחלם להשביח זן חדש ומבטיח של חיפושיות כמחווה לגיבורו הנערץ אדולף היטלר וכחלק מהאובססיה שלו להשבחת הגזע; והמתאגרף סת “סינר” רואץ’, יהודי הומוסקסואל בעל תשע בהונות, נמוך קומה, גס רוח, אלכוהוליסט בלתי צפוי, שנהפך למושא מחקרו ותשוקתו של ארסקין.

נד באומן. לקנות גוף של מישהוקורביס

“מתאגרף חיפושית” הוא רומן ביכורים מבריק, נועז ופרוע, שזכה לשבחי הביקורות בבריטניה ורואה כעת אור בעברית בתרגומה המצוין של שרון קרמנר בהוצאת סאגה ‏(ראו הרחבה במסגרת).

הראיון הטלפוני עם נד באומן מתקיים מפאריס, שם הוא עומד לשהות בחודשיים הקרובים כדי לחיות את חייו החופשיים של סופר מצליח. בעבר כתב בעיתונים רבים - “גרדיאן”, “דיילי טלגרף”, “סאנדיי טיימס”, “פייננשל טיימס”, “דייזד אנד קונפיוזד”, “אסקוויר” ו”ליטררי ריוויו” - אבל היום כבר כמעט ולא עושה זאת. “אני נוסע לניו יורק במרץ לקדם את הספר השני שלי והיו לי חודשיים פנויים אז חשבתי שזה יהיה כיף להיות בפאריס”, הוא מסביר.

חודשים אחדים מדי שנה הוא מבלה בבריטניה, שם הוא מתגורר עם הוריו בהמפסטד, בצפון לונדון, שבה נולד. את שאר הזמן הוא מעביר במסעות קידום של ספריו או בפסטיבלים ספרותיים. “אני נוסע הרבה לאחרונה”, הוא אומר. “הייתי בברלין כמה חודשים, ואחר כך עשרה חודשים בניו יורק והייתי חודשיים באיסטנבול. הוזמנתי לפסטיבל ספרותי שם, הייתי אמור להישאר שבוע אבל החלטתי להישאר שם אחרי שהפסטיבל נגמר. כרגע אני לא גר בשום מקום באופן מיוחד”.

לדבריו, הוא כותב כבר מגיל צעיר, וכבר כשלמד באוניברסיטת קיימברידג’ כתב את הרומן הראשון שלו, שמעולם לא התפרסם. “לא הצלחתי להשיג סוכן או מו”ל, אבל זה היה אימון טוב. כשהייתי בן 22 התחלתי לכתוב את ‘מתאגרף חיפושית’, כתבתי אותו במשך שנתיים וחצי”.

הוא בא ממשפחה של סופרים. אביו הוא סופר וכלכלן ואמו סופרת שכתבה ביוגרפיות על אליזבת טיילור ועל א.מ. פורסטר, והקימה את הוצאת הספרים פרספונה המתמחה בהוצאה מחדש של רומנים של נשים סופרות. אחותו כותבת ספרי היסטוריה, אחיו כותב ספרי ילדים ודודתו היא סופרת ספרי הפשע ג’סיקה מאן.

הדמויות שהוא מציג קיצוניות, וגם הסיטואציה הבסיסית נראית פנטסטית לחלוטין - מתאגרף יהודי הומוסקסואל שמוכר את גופו וגם את גופתו למדען פאשיסט, וחיפושית שהושבחה ועל כנפיה צלב קרס; אלא ששני אלה אינם פרי דמיון. באומן מצא את הסיפורים האלה בשיטוט רגיל בוויקיפדיה. “גלשתי בזמן שהייתי בעבודה”, הוא אומר, “יש להם את הסקציה של ‘הידעת’. כשמישהו כותב ערך חדש בוויקיפדיה מידע משם נכנס ל’הידעת’, ושם מצאתי את שני הדברים האלה. בוויקיפדיה יש כל כך הרבה ערכים כך שערכים חדשים הם תמיד על דברים ממש משונים. כך הגעתי לדף על החיפושית הזאת ועל מתאגרף אוסטרלי מהמאה ה–19 בשם ג’ים בול. שמתי לב לדימיון ביניהם. אצל שניהם יש נושאים כמו אספנות וגזע וחשבתי שהם יוכלו להיות יחד ברומן”.

הדפים בוויקיפדיה ששימשו לו השראה עוסקים בחיפושית “אנופתלמוס היטלרי”, ששמה ניתן לה על ידי אוסקר שיבל ב–1933 כמחווה למנהיג הנאצי, שאף כתב לשיבל מכתב תודה. השם נשאר כשהיה, מכיוון שהמסורת הטקסונומית - כך נטען בערך האינטרנטי - היא לא לשנות שמות שניתנו. עד היום נחשבת החיפושית לפריט נחשק על ידי אספני ממורביליה נאצית.

דף נוסף עסק כאמור במתאגרף ג’ים הול, שמת בשיקגו ב–1913. לפי האתר, הוא נקבר על ידי מעריץ בקבר לא מסומן משום שמכר את גולגלתו לרופא משיקגו בעבור 150 דולר. המעריץ ביקש להגן על גופתו.

חייבים הומוסקסואליות

הרשימה הביבליוגרפית של “מתאגרף חיפושית”, המופיעה באתר האינטרנט של באומן, כוללת ספרים בשלל נושאים: איגרוף, תכנון עירוני, פולין, היסטוריה יהודית, אאוגניקה, פאשיזם, היסטוריה הומוסקסואלית, חיי המעמד העליון בבריטניה ואנטמולוגיה.
את הגיבורים של באומן קשה לחבב. “תראי, שני הגיבורים הראשיים בספר מבוססים על היחסים בין ג’ים בול המתאגרף לבין המדען שקנה את הגופה שלו”, הוא מסביר, “ואתה צריך להיות די מוזר כדי לקנות גופה של מישהו. זה הבסיס של הדמויות. נכון שאחר כך גם הפכתי אחד מהם לפאשיסט אאוגניסט”.

למתאגרף הענקת לא רק אלכוהוליזם אלא גם הומוסקסואליות. מדוע בעצם?

“בחרתי בזה כי חשבתי שיש משהו מאוד מיני ברעיון של לקנות גוף של מישהו. חשבתי שאני חייב להכניס שם יחסים הומוסקסואליים באיזה אופן. אם אחד מהגיבורים היה אשה לא הייתי צריך לעשות את זה כמובן, אבל ברור שהמתאגרף היה חייב להיות גבר, והמדען הפאשיסט היה חייב להיות גבר כי לא היו הרבה מדעניות נשים חוץ ממארי קירי”.

ספרו השני של באומן, “The Teleportation Accident”, ראה אור ביולי 2012, וגם הוא מתרחש בשנות ה–30 של המאה הקודמת. הוא עוסק בהגירת אינטלקטואלים מברלין של רפובליקת ויימאר לקליפורניה מעט לפני מלחמת העולם. בעבר טען באומן כי הרומן השני שכתב הוא במידה מסוימת מתקפה על הראשון, “במובן הזה שהראשון מאמץ בתמימות מסוימת את המבנה של רומן היסטורי; כמעט כל הרומנים ההיסטוריים הם על אנשים שפרשיות האהבים שלהם הופרעו על ידי מאורעות גדולים שקרו בעולם.

“אבל הספר השני טוען שבעבור רוב האנשים ברוב הסיטואציות, ההיסטוריה היא כמו זבוב שמזמזם ברקע. היא לא מה שמפריע לפרשיות אהבים. מה שמפריע לפרשיות אהבים זה אנחנו עצמנו או העבודות שלנו או המשפחות שלנו. לא כולנו נתונים לגחמה של ההיסטוריה. ג’ויס אמר פעם שההיסטוריה היא סיוט שממנו הוא מנסה להתעורר. אבל אני חושב שההיסטוריה היא יותר כמו שעון מעורר שאתה מנסה לזרוק לצד השני של החדר כדי שיפסיק לצלצל”.

האם יש לו חיבה מסוימת לאזורים האלה - שנות ה–30, גרמניה, פאשיזם? “פשוט יש הרבה סיפורים מעניינים לספר מהתקופה ההיא. אבל הספר השלישי שלי מתקיים בהווה, בדרום לונדון, בשנת 2010”.

הסוד של הוצאת סאגה

הוצאת סאגה, שבה יוצא הספר לאור, נהפכה מאז הקמתה לחותמת איכות ולסימן לקוראים - שכאן כדאי לעצור לרגע ולבדוק. היא קמה ב–2005 כהוצאה קטנה ועצמאית. בין הספרים שראו בה אור: “חייבים לדבר על קווין” מאת ליונל שרייבר, שנהפך בנתיים לרב מכר, זכה בפרס אורנג’ והיה לסרט הוליוודי; “לחנך את הנרי” מאת הווארד ג’ייקובסון, שזכה מאז במאן בוקר; ו”תלחצי” מאת ספייר שנהפך גם הוא לסרט, “פרשס” זוכה האוסקרים לרוב.

ההוצאה, שהקימו קרמנר, ענת ויינשטיין ורונית ליברמנש והפסיקה את פעילותה לכמה שנים, חוזרת כעת לניסיון נוסף. שוק המו”לות הישראלי הוא שוק שאוכל את יושביו, אבל קרמנר לא מוותרת. “הוצאנו חמישה ספרים בעבר ונעצרנו. הייתי צריכה לנוח כמה שנים”, אומרת קרמנר, “גם מסיבות אובייקטיביות, כמו זה שילדתי, וגם כי היה קשה כלכלית. התחלנו כשאנחנו בתולות בעסק הזה, לא הבנו כלום ולא ידענו כלום במו”לות ועשינו המון טעויות”.

שרון קרמנר. סקאוטרית בנשמתהמוטי מילרוד

קרמנר אומרת שהיא סקאוטרית בנשמתה ומספרת שכחלק מתהליך החיפוש אחר ספרים היא גם קוראת ב”הרבה בלוגים, הרבה ביקורות, הרבה עיתוני ספרות, בחיפוש אחר חומרים עכשוויים. יש לי רצון למצוא דברים מקוריים, ייחודיים ומשמחים. איכשהו נפלתי על באומן. זה לא שהוא היה אלמוני לגמרי, הספרים שלו עשו הרבה רעש, כשהגעתי לבלוג שלו קלטתי שמדובר במוח מאוד חזק. ההתאהבות היתה מהירה מאוד”.

הספר הבא שיראה אור בהוצאה הוא “Swimming Home” של דברה לוי, שגם בו קרמנר התאהבה ורכשה את זכויותיו אף שהסופרת לא היתה מוכרת במיוחד. בינתיים התאהבו בו אנשים רבים נוספים, והספר היה מועמד לבוקר השנה. שוב הוכיחה קרמנר שהיא יודעת לבחור. השאלה היא כמובן אם הקוראים יודעים לבחור.

מתוך הפרק הראשון של "מתאגרף חיפושית"

ברגעים בטלים ממעש, אני נהנה לעתים לעצום את עיני ולדמיין את מסיבת יום הולדתו ה–43 של יוזף גבלס. אני נמלא עונג לנוכח המחשבה שגם בסתיו עתיר האירועים של שנת 1940, התפנה היטלר לארגן מסיבת הפתעה לידידו הקרוב - מעמיד פנים במשך שבועות שהאירוע חמק מזיכרונו, מתעלם במתכוון מהרמזים הגמלוניים שהופרחו לחלל האוויר בנימת קול שהלכה ונעשתה קדורנית ככל שנקפו הימים, ממתין לשיגורה של הפקודה האחרונה למפקדי ה”יוגבואט” בערבו של ה–29 באוקטובר 1940, ורק אז מוביל את גבלס באמתלה כלשהי לטרקלין המשקאות שבבניין הקאנצלריה החדש, שם קיבלו את פניהם האורחים בקריאה רמה של “אִלֶס גוּטֶה זוּם גבּוּברסטאג!” ובים דגלונים, שהתנופפו בעליצות באוויר. צחוק של הקלה, שייתכן ונמהל במעט דמע, נפלט מגרונו של גבלס בעודו מחבק את הפיהרר, ומיד לאחר מכן החלה המסיבה.

מובן שתיאור זה הוא בבחינת השערה, אבל עובדה אחת, ודאית לחלוטין, היא שמתישהו במהלך אותו היום, העניק היטלר לגבלס מתנה לכבוד יום הולדתו - מהדורה מאוירת ומרהיבה בת 15 כרכים של כל כתבי גתה, שראתה אור בשטוטגרט ב–1881 בהוצאת “ג’יי.ג’י גוטאפשן”, כרוכה בכריכת עור אדומה שיובאה ממרוקו, בעלת שדרה מוזהבת ודפים ששוליהם דמויי שיש.

קשה שלא לחוש חמלה כלפי חיילי הדיוויזיה המוטסת ה–101 של צבא ארצות הברית, שמקץ חמש שנים לערך פרצו למכרה מלח שפתחו נחסם בקרשים סמוך לברכטסגאדן, וביקעו את תיבות השנאפס שנערמו בתוכו. הם לא מצאו שם מטיל זהב וגם לא את הרומח הקדוש שפילח את צלעותיו של ישו, ואפילו לא בקבוק שנאפס מנחם. במקום זאת נגלתה לעיניהם ספרייתו האישית של גבלס, שנטמנה בחופזה כשמאזן הכוחות בין הצבאות החל נוטה לרעת הנאצים. ואף על פי כן אחד החיילים שהיה מסור דיו, דאג לכך שהספרים לא יעלו בלהבות והם נשלחו לארה”ב, לספריית הקונגרס שבוואשינגטון ‏(לעומת זאת, רוב רובם של 16 אלף הספרים שהיו שייכים להיטלר, כולל גולגולתו ולבניה של אווה בראון, נפלו בידי הצבא האדום, ועד עצם היום הזה הם מוטלים בכנסייה בארוקית נטושה באחוזת אוזקו הסמוכה למוסקבה ומעלים שם רקב, ולכן לא נותר לי אלא לשער - אם כי במידה רבה של ודאות - שמדובר במבנה מעורר הפלצות ביותר בעולם‏).

איש לא טרח למיין את אוסף הספרים עד 1952, כאשר המשימה הוטלה על תלמיד קולג’ שעסק בכך במהלך התמחותו המקצועית, הגם שמן הסתם היה מעדיף לעבוד כמדריך במחנה קיץ. באותה העת המהדורה בת 15 הכרכים של כל כתבי גתה בהוצאת “גוטאפשן”, שהכילה הקדשה מלאת חיבה פרי עטו של היטלר, כמו גם הערות שוליים לרוב ששורבטו על ידי גבלס, זלגה לשוק החופשי. 50 שנה מאוחר יותר, היא התגלגלה לידיו של הוראס גרובלוק, יזם נדל”ן לונדוני, שעד מותו האלים במועד מוקדם יותר השנה, שימש מעת לעת כמעבידי.

בין השנים 2002 ל–2007, גרובלוק נתן לי שלושה כרכים ‏(מ”פרומתאוס” ועד “איפיגניה בטאוריס”‏) בתמורה לשליחויות שביצעתי בעבורו, והבטיח שאם אוכיח עצמי כעובד נאמן, ביום מן הימים יעביר לרשותי את היתר. זה היה משפיל, אך גרובלוק הבטיח שלעולם לא ימכור את המהדורה הזו. למותר לציין שגם אם היה מחליט למכור אותה, מן הסתם אספנים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש את המהדורה המלאה של כל כתבי גתה בהוצאת “גוטאפשן” שהיתה בבעלות גבלס, היו מסרבים בבוז לשאת ולתת עם טיפוס כמוני - קווין ברום - ובכלל, גם לו היה מתנהל משא ומתן היפותטי, לא הייתי יכול להרשות לעצמי לרכוש פריט מעין זה. כך שבהתחשב בכל האמור לעיל, לא ממש היתה לי ברירה. ולכן כשגרובלוק התקשר אלי בעשר בערב באחד מימי חמישי של חודש ספטמבר, מועד שבו עדיין לא היה לי מושג ירוק בנוגע לקיומה של עיר בשם רואצ’מורטון, רצתי לטלפון כששאריות של משחת שיניים ניגרות מפי, מפני שידעתי שזה חייב להיות הוא.
“פישי”, הוא אמר.
“כן, הוראס?”
“אתה זוכר את הבלש הפרטי שמבצע איזושהי עבודה בעבורי? זרוסזאק?”
“אני חושב שכן”.
“הוא אמור להתקשר ולדווח לי כל ערב, אבל ביומיים האחרונים הוא נעלם ואין לי מושג מה קורה אתו. ניסיתי להתקשר אליו, אבל הוא לא עונה. סע לשם ותבדוק אם הכל בסדר”.
“למשרד שלו?”
“אין לו משרד. הוא עובד מהבית, כמו קוראת בכף יד מהפרברים. הוא גר בקמדן. זה יקח לך בדיוק עשר דקות”. הוא מסר לי את הכתובת.
“איזו מין עבודה הוא עושה בשבילך?”
“פישי, אתה יודע טוב מאוד שאני לא יכול לגלות לך. למרות שסביר להניח שאתה נאמן לי, פחות או יותר, אני יודע שבני הברית האמיתיים שלך הם החברים האינטרנטיים שלך. אלא אם כן שמעת במקרה על טיפוס בשם סת רואץ’?”
“לא”.
“אם כך, סגרנו עניין. סע לשלום”.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 12
    קראתי את הספר ואני ממליצה בחום לוותר

    הידענות והאינטלגנציה של הסופר אינן מספיקות על מנת שזו תהיה ספרות טובה. זה זבלון עטוף ביותר מדי אינפורמציה ואובר-תחכום. נכון שהקריאה קולחת אבל זה לא מספיק . מאחלת למר באומן שימשיך לכתוב בצורה מרוסנת יותר, עדינה יותר, עם יותר דגש על הסיפור ופחות על ההתפלפלות.

  2. 11
    לחנך את הנרי בהחלט פנינה ספרותית

    בהצלחה :)

  3. 10
    כתבה טובה עד שמתחיל הטקסט

    מתוך הספר. מיה - את יותר סופרת ממנו!

    1. לא ברור למה סלע משבחת את התרגום הנורא
  4. 9
    אחד הספרים המהנים שקראתי לאחרונה ! תודה על ההמלצה.

    קניתי ביום שישי ובלעתי את הספר בסוףשבוע. חבל שלא קראתי את זה על מטוס בדרך לחופשה :)

  5. 8
    שרון קרמנר שלא נראית כמו קרמנר אלא שחורה שמית

    כולל נד באומן שנראה יהודי מקילומטר

    1. אני מניח שמריה בלונדינית שהגיעה מאוקראינה ולא חלילה מחבר העמים

      את גזענית מסכנה

  6. 7
    לא "זום גבורסטאג!" כי אם "צום". Z נהגה בגרמנית כמו צ'.. מקווה שזה לא מופיע כך בספר, וזאת טעות דפוס.
  7. 6
    אתם המזרחים והערבים לא מאוחדים ומאורגנים כמונו וזה ההבדל כנראה ביננו

    אתם שונאים אחד את השני ולא מאוחדים
    בעוד אנו האשכנזים מנגבים את התחת אחד לשני
    מה שלא גמר להחריב האורסור האשכנזי סופית
    יבוא ויחריב באפן סופי ומוחלט האשמדאי המזרחי!

  8. 5
    נשמע מרתק, ואפילו מרגש, עד שאתה נתקל בקטע מהספר ו..הופ. טקקסט מבולבל, גדוש ונטול השראה של כותב מתחיל.
    1. בהצלחה למוציאות לאור. למרות שהספר הזה לא מוצלח. שיעמומון..
  9. 4
    עברנו את פרעה נעבור גם את זה (אפליה עדתית מעברות קיפוח פשעי שנאה)

    לי יש תואר שלישי כבר
    ליאיר לפיד האשכנזי אין אפילו תעודת בגרות מינימלית


    תודה!

  10. 3
    MUST READ

    לי (יהודי מרוקאי) יש תעודת בגרות
    ליאיר לפיד האשכנזי אין!


    תודה!

  11. 2
    לנד באומן


    ריכארד ואגנר פעם אמר: היהודי ההרסני הוא שד
    העומד מאחורי החרבת בני אנוש

    היהודי הנצחי הבינלאומי הוא שורש כל הרע בעולם!

    THE JEW IS THE DEMON BEHIND THE CORRUPTION OF MANIKIND
    AND RICHARD WAGNER WAS RIGHT

  12. 1
    די לסתימת פיות!

    על שואת היהודים חתמו: רוטשילד רוקפלר וסבו של גורג בוש שמימן את הנאצים

    נאצים=בנקאים יהודים (אילומינטים)=השבתאים