אחרי שהחברה האזרחית כאן ניעורה במידת מה מתרדמתה העמוקה, אם במחאה של הקיץ ואם עכשיו עם עליית המודעות לסכנה לזכויות אדם (גם אם הוא רק אשה) - יוזמים כעת ארגוני נשים פרויקט חדש, דרמטי לדברי מובילותיו.

בבוסניה כבר עשו זאת, בליבריה כבר עשו זאת, גם בנורווגיה ובעשרות מדינות נוספות ברחבי העולם. הנשיא ברק אובמה הודיע אף הוא בשבוע שעבר על אימוץ פרויקט כזה בארצות הברית. האם גם בישראל אפשר יהיה לשנות את העמדות השגורות והמושרשות כל כך ולשלב עמדות חדשות, בהן של נשים, בעיצוב המדיניות הביטחונית?

הדרך לעשות זאת, מאמינות פעילות בארגוני נשים, היא בגיבוש ואימוץ של תוכנית פעולה כוללת, המבוססת על החלטה 1325; זוהי החלטת האו"ם משנת 2000 הקובעת כי יש לשלב נשים ממגוון אוכלוסיות במוקדי קבלת החלטות. במדינות רבות מתקיימת כאמור תוכנית פעולה כזאת ()National Action Plan ,NAP, ובשבוע הבא מתכוונות הפעילות להניח לה אבן פינה גם בישראל (שב-2005 הכניסה תיקון ברוח זו לחוק שיווי זכויות האשה).

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

בשלב הראשון, על פי התכנון, תגובש טיוטה של תוכנית. טיוטה זו תוצג לציבור - דרך שולחנות דיון במוקדים שונים ברחבי הארץ, כפי שנעשה בימי המחאה החברתית, וכן ברשתות החברתיות - במטרה שהאזרחיות והאזרחים עצמם יהיו אחראים לניסוח המסמך. בנוסף לכך מקווים הארגונים לשתף פעולה עם נשים במוקדי קבלת החלטות, כמו חברות כנסת וכדומה, שיסייעו להוביל את התהליך לאימוץ התוכנית על ידי הממשלה.

מטרות התוכנית, כפי שהן מנוסחות כרגע, הן הגדלת ייצוגן של נשים במוקדי קבלת ההחלטות בענייני ביטחון, הגברת ההגנה על נשים ומניעת אלימות כלפיהן. אחד הרעיונות המרכזיים הוא, שביטחון אינו רק צבאי אלא גם אישי, אנושי; כבר אירע, למשל, שמאבטח או חייל או שוטר פגע בבני משפחתו בנשקו. מה זה אומר על תפישת הביטחון כאן?

את הקמפיין, הנחשף כאן לראשונה, יזמה ומתכננת קואליציה של ארגונים: איתך-מעכי, אג'נדה, המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר וקרן היינריך בל. דורית אברמוביץ, אחת ממובילות המהלך, אומרת כי היא מאמינה ש"הפרויקט ישנה את מפת מציאות חייהן של נשים בישראל בתוך שלוש שנים, מתוך כך שתיבנה מדיניות מצד החברה האזרחית הפמיניסטית שתאומץ על ידי הממשלה ותבטיח בהדרגה מציאות חיים בטוחה לנשים".

עו"ד ענת טהון-אשכנזי מארגון איתך-מעכי מדגישה, כי הכוונה היא להגיע למגוון מרבי של נשים. "באיתך-מעכי, למשל, יש לנו פרויקט מנהיגות נשים בחיפה, בהן דרוזיות, חרדיות ועוד. זו דוגמה לפורום שיישב עם המסמך ויעיר את הערותיו".

ומה בנוגע לגברים שירצו להשתתף בתהליך? "הם יתקבלו בשמחה", אומרת טהון-אשכנזי, "כחלק מההבנה, שלהם וגם שלנו, שהם חלק מהסיפור. החלטה 1325 לא נועדה בראש וראשונה לקידום מעמד האשה, אלא למציאת פתרון לסכסוכים", היא מבהירה. "ברחבי העולם מבינים זאת כיום. הכלי הזה לא נועד לנשים בלבד וגם לא לשרת נשים בלבד, אלא למצוא עוד דרך ליצור ביטחון רב יותר, אישי ולאומי".

בהקשר זה מעניין מחקר חדש, שלפיו נשים ששירתו בצבא ארצות הברית מסתייגות ממעורבות ארצן במלחמות בעיראק ובאפגניסטאן יותר מאשר עמיתיהן החיילים. בדיווח של מרכז המחקר Pew בעניין זה מצוין כי הבדל מגדרי כזה ביחס למלחמה לא נמצא בכלל האוכלוסייה האמריקאית.

אשר לקמפיין החדש, אפשר רק לנסות לדמיין איך יתקבל הפרויקט הזה בחברה הישראלית המיליטריסטית, הסקסיסטית והמתלהמת, שבה יש פתחון פה בענייני ביטחון רק לגנרלים למיניהם, ולכל היותר לאמהות של חיילים. טהון-אשכנזי מודעת לכך שמדובר באתגר גדול, אך סבורה שחשוב מאוד להגביר את ייצוג הנשים - ועוד יותר מכך, את מגוון העמדות - בתחום זה.

כאשר היא נשאלת מה היתה רוצה שתכלול התוכנית, מבהירה טהון-אשכנזי כי הפעילות אינן מציעות כרגע עמדה מגובשת: "אנחנו מבקשות ליצור במה לעוד עמדות; אנחנו לא יודעות מה תאמר השחקנית שתעמוד עליה. מבחינתי, אם ציפי חוטובלי תרצה לקחת חלק בחשיבה, זה יהיה נהדר".

זו אמירה לא פשוטה מפיה של פמיניסטית, שכן חברת הכנסת חוטובלי, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האשה בכנסת, סופגת לאחרונה ביקורת קשה, ומוצדקת, על פעילויות כמו ישיבה של הוועדה שעסקה ב"סכנת ההתבוללות" - שם קוד לשנאת-זרים גזענית וסקסיסטית, או הצעת חוק שהגישה לא מזמן ל"חסינות של חיילים דתיים מפני שירת נשים".

ביקורת מהכיוון הנגדי עלולה להימתח על שיתוף ערביות וערבים בגיבוש עמדות ביטחוניות - טאבו של ממש בישראל. איתך-מעכי הוא ארגון של משפטניות יהודיות וערביות, וטהון-אשכנזי מבהירה כי "חשוב לנו מאוד לחפש דרכים שבהן נשים ערביות יבטאו מה הם שלום וביטחון בעבורן".

ומה בנוגע למתנחלות? - אני מציקה לטהון-אשכנזי. "השיח הוא שיח. אנחנו רוצות ליצור דיון. הבסיס הוא ליצור ייצוג ותפישה ביטחונית שונה מהיום. כל מי שתוכל לראות עצמה תורמת, נשמח לראותה בדיון".

תהייה גדולה שמתעוררת היא, מה משמעותו של פרויקט כזה במציאות שבה בכנסת מתרקמת הצעת חוק שתמנע ממי שלא שירתו בצבא, כלומר מערבים (וגם מנכים), להתמנות לבית המשפט העליון - צעד שמבטא מיליטריזציה גזענית של מערכת המשפט.

"הצעת החוק הזאת", אומרת טהון-אשכנזי, "מדגימה בעינינו את הצורך בשינוי השיח המיליטריסטי, המדיר מתוכו נשים וקבוצות רבות נוספות בחברה הישראלית. אין ספק כי הניסיון להשתמש במערכת המשפט כדי להקנות מקום יתר לרקע הצבאי מזיק לעצמאות החשובה של המערכת המשפטית ולאמון שרוחשות לה כלל קבוצות האוכלוסייה.

"בנוסף לכך, בימים אלה, כשאנו שוב מתבשרות על מגעים למשא ומתן שמנהלים אותם נציגים שניהלו בעבר ללא כל הישג, עולה במיוחד הצורך לייצוג נשים וייצוג תפישה מגדרית. לבסוף יופנם המסר שחילחל במדינות רבות בעולם, שלפיו נשים יכולות להוביל לפריצת דרך במגעים לשלום".

שאלה פעוטה יותר שעולה היא, כיצד ייראו הדיונים המתוכננים סביב השולחנות העגולים, בהשתתפות נשים וגברים. האם, כפי שקורה בדרך כלל - הגברים הנוכחים יתפסו את מרבית זמן הדיון, או שלנוכח הנושא התמונה תהיה שונה ולפחות יושג איזון כלשהו? יהיה מסקרן לראות.

אם מותר לפנטז, יהיה נפלא אם הפרויקט הזה יצבור תאוצה כמו המחאה של הקיץ ואף יותר. גם אם קשה להאמין שכך יקרה, הרי לנוכח התעוררות דעת הקהל בענייני נשים לאחרונה, אפשר לקוות שהוא בכל זאת יזיז ולו במעט את העמדות הישראליות העכשוויות, המתבצרות בצדקתן המתערערת.

גיל הבילוי

את בת 22? אכלת אותה. 32? לא משהו. 42? עוד עשר שנים יהיה לך ממש טוב.

לפי סקר בריטי חדש, הגיל שבו נשים מרגישות הכי סקסיות ומלאות ביטחון הוא, אכן, 52. לא כשהן צעירות ומתוחות-עור, לא כשהן אמהות צעירות (טוב, זה לא מפתיע).

52 הוא גם בערך הגיל הממוצע של תום המחזור החודשי, מה שעשוי לרמז שההיפטרות מהטמפונים או התחבושות היא עניין משמח. אז, מתברר, נשים מרגישות הכי טוב בנוגע לגופן וגם חשות שהגשימו את רוב היעדים שהציבו לעצמן. עכשיו נותר רק ליהנות מהחיים.

בכל מקרה, אני חושבת זה זמן רב ששנות ה-20 בחייהן של נשים הן הגרועות מכולן. לפחות לפי ניסיוני וניסיונן של חברות לא מעטות, אלה שנים מבולבלות במיוחד. את לא יודעת מי את, מה את רוצה, למה וכמה, נתונה לרוחות המנשבות לכיוון זה או אחר, ההגה אינו בידיים שלך.

אבל זה כנראה לא חייב להיות כך: נדמה לי שכיום זה קצת שונה, שבנות גילים אלה, לפחות בחלקן, יודעות יותר מי הן ומה הן רוצות. אני מקווה שזה נכון.

כששאלתי על כך בת 26, בשבוע שעבר, היא ענתה שלדעתה שנות ה-20 הן גיל ההתבגרות האמיתי. כאמור, בנות 20 ומשהו הן פשוט חכמות יותר היום.

52, אמרנו? נשארו לי שש שנים לחכות ולבדוק אם זה נכון.

שיעור מולדת | עמק הסיליקון, קליפורניה, 2029

- שלום. תמר? היכנסי בבקשה.

- שלום. תודה רבה שקיבלת אותי לראיון.

- בשמחה, בשמחה. אני וההורים שלך היינו חברים כל כך טובים בארץ. טוב, אז אני מבין שסיימת בהצטיינות תואר שני במחשבים באוניברסיטת תל אביב.

- כן, זה היה ממש רגע לפני שסילקו משם את כל הסטודנטיות. מזל שהספקתי.

- כן, זה נורא מה שקורה בארץ. מזל שהספקתם לברוח.

- לגמרי. אתה יודע, בהתחלה כשבאנו לפה היה לי מוזר לנסוע שוב באוטובוס מעורב, גברים ונשים יחד. וזה שאני יכולה ללכת בלי מטפחת, אני עדיין לא מאמינה.

- ואני לא מאמין שהארץ השתנתה כל כך. את יודעת, אנחנו עזבנו כבר ב-2018 - את עוד היית נערה - כשהתחילו המחנות הראשונים וסגרו את רוב העיתונים. חוץ מזה, את יודעת שאשתי עורכת דין, אז אחרי שחסמו את בתי המשפט בפני הערבים, הרי הגיעו גם אלינו. ואפילו לא היינו שמאלנים, סתם מרכז.

- כן, אני זוכרת. טוב, אנחנו החלטנו סופית לעזוב כששינו את שם הרחוב שלנו מיהודה הלוי לכהנא חי. האמת, כשהתברר לי שאצטרך לשלוח את הבת שלי לכיתה א' בבית ספר ברוך גולדשטיין, הבנתי שבאמת אין ברירה.

- אוי. טוב תראי תמר, את יודעת שאני בעדך, אבל אנחנו מוצפים בהיי-טקיסטים ישראלים עכשיו. גם אם אני אמצא לך משהו זה לא יהיה בשכר גבוה.

- אני יודעת, בטח, אבל העיקר להתחיל לעבוד. אתה יודע, גם לבן הזוג שלי אין עבודה. מהנדס, אתה יודע. ויש לנו שני ילדים.

- את יודעת, זה מצחיק. כמו כולם, גם אני עודדתי את הבת שלי ללמוד מחשבים, והיא, ילדה טובה, עשתה את זה ועכשיו היא פה, מרוויחה גרושים. הבת של אחותי, לעומת זאת, מרדה בכולם, הלכה ללמוד ספרות עברית. אחותי רצתה למות, אמרה, ממה היא תתפרנס. היום, את יודעת, היא רגע לפני קבלת קביעות פה בקתדרה לחקר מדינת ישראל 1948-2024...

- כן, שמעתי, הבנתי שהיא ממש מוכשרת.

- כן. תגידי, איך את בשירי ארץ ישראל הישנה והטובה? יש ביקוש עצום עכשיו בקהילה לערבי שירה בציבור.

- וואללה? האמת שבן הזוג שלי היה קיבוצניק והוא ממש אוהב את זה. אני בטוחה שהוא יהיה מעוניין, לפחות לבינתיים.

- מצוין, הוא יכול להרוויח לא רע בזה.