גברת מג'ונדרת עונה לתומכים במיסוד הזנות

זנות תמיד היתה ותמיד תהיה, על פי אחד הטיעונים הרווחים נגד המאבק בה. ובכן, כך גם פדופיליה. וגם: "מהממת" זה מחמאה או עלבון?

מחרתיים, ימים ספורים לפני הדיון של ועדת השרים בהצעת החוק לענישת "צרכני" זנות, אמורה תל אביב לזכות בשדרוג של ממש: בקולוסיאום שבכיכר אתרים ייפתח מועדון חשפנות (לא היחיד כמובן, אבל כזה שנועד ל"אנשי עסקים מכובדים"). מחוץ להיכל המפואר תתקיים הפגנה, שכותרתה "חשפנות היא זנות היא סחר בבני אדם", ביוזמת חברת מועצת העירייה תמר זנדברג וארגוני נשים.

הייתי רוצה פעם להיכנס, רק לרגע, לראשו של גבר שיושב במועדון כזה, רואה נשים חצי עירומות מתפתלות על עמוד או מנענעות את איברי המין שלהן לעברו - ומבסוט. איזה עיוות של האנושיות, איזה חינוך מחריד לגבריות משובשת הוא עבר, כדי להיות מסוגל לדה-הומניזציה כזאת של אדם כמותו, שהוא במקרה ממין אשה?

הלוחמות והלוחמים נגד מועדונים כאלה, כמו נגד זנות, מתמודדות עם לא מעט טענות-נגד. למשל:

* טענה 1: אין מה לעשות, זנות תמיד היתה ותמיד תהיה, עדיף כבר שהיא תהיה ממוסדת, גם לטובת הזונות עצמן.

ובכן, גם פדופיליה, למרבה הצער, כנראה תמיד היתה ותמיד תהיה. אז אולי צריך למסד גם אותה?

* טענה 2: יש נשים שעוסקות בזנות, או בחשפנות, מבחירה חופשית, ומי שרוצים לשלול זאת מהן נוהגים בהן בפטרונות.

ובכן, באמת לא פעם כשאני מבקרת בגני ילדים והגננת שואלת את הילדות: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה, כמה ילדות מצביעות ואומרות בעיניים נוצצות: "זונה" (אחרות מעדיפות: "חשפנית").

האמת היא, שרוב הנשים העוסקות בזנות החלו למכור את גופן שנים לא רבות אחרי שביקרו בגן הילדים: כשהיו בנות 12-14. כ-80% מהן, על פי הערכות, סבלו התעללות מינית בילדותן. שליש מהעוסקות (והעוסקים) בזנות הן קטינות. לפחות 90% מהנשים בזנות נשלטות על ידי סרסור. כמותן, גם חשפניות הן חלק מתעשיית המין, וחלקן גם נאלצות לעבוד בזנות.

בדיונים שונים בעניין זה אמנם יש לפעמים אשה או שתיים, המעידה כי היא עוסקת בזנות מרצונה; לרוב זו אותה אשה, או שתיים, ואלה בפירוש יוצאות מן הכלל.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

* טענה 3: מה שמתאים לשוודיה השוויונית - שחוק הפללת הלקוח שנחקק בה ב-1999 הוביל מיד להפחתת זנות הרחוב ב-50% - לא מתאים לישראל. כאן החוק לא ייאכף.

ובכן, גם החוק נגד הטרדה מינית, להבדיל, הקדים בהרבה את התפישות החברתיות כשנחקק כאן ב-1998, אבל הוא הצליח לחולל שינוי מהותי בתפישות האלה ונטמע לא רע (אם כי יש עוד הרבה מאוד מקום לשיפור).

יש לקוות שגם הצעת חוק הפללת הלקוח שתידון בשבוע הבא תתקבל, ותחולל כאן שינוי כזה. את הצעת החוק, שיזמה זהבה גלאון (מרצ) בכנסת הקודמת, מקדמת עתה אורית זוארץ (קדימה).

בכלל, הגדרתם של גברים כאלה כ"לקוחות" היא מכבסת מלים דוחה במיוחד. קניית שירותי מין היא אונס לכל דבר והפרה של זכויות אדם בסיסיות. גם אם יש הרואים בחיסול הזנות אוטופיה, צריך לזכור שכבר היו שינויים חברתיים שנחשבו בעבר לאוטופיות - ובכל זאת התחוללו. חיסול העבדות, למשל. זכות הצבעה לנשים, למשל.

"זונה" היא קללה. אולי הנפוצה והבוטה ביותר שיש (מעניין, אגב, שבעוד ש"בן-זונה" משמש בהפוך על הפוך - "בן-זונה של דיסק", נגיד - הרי לא כך "זונה": לא אומרים "היתה זונה של הופעה").

בכל מקרה, מדובר בטעות. הקללה צריכה לשאת לא את שמה של האשה בזנות, אלא את זה של הגבר שמנצל אותה (או אותו). צריך להגיע למצב שגבר כזה יספוג אותו בוז ויחוש אותה בושה כמו אדם המואשם בפדופיליה למשל. ולבעל מועדון חשפנות יש להתייחס כאל סרסור.

על פי הצעת החוק החדשה, גבר שייתפס בפעם הראשונה בשימוש בשירותי זנות, כפי שהדבר מוגדר (הגדרה חלופית: אונס של אשה בזנות), יישלח להדרכה. חשוב לא פחות מכך, להגדיל ולהרחיב את הסיוע לנשים המנסות להיחלץ מזנות (אם כי לא ברור אם יש כסף לזה, בכל זאת הרי חייבים להגדיל את המשכורות של הרבנים וחברי הכנסת).

לכך כדאי מאוד גם להוסיף פעולת מניעה, שתיעשה בשלב מוקדם: חינוך מגדרי, שיוכנס כחובה לכל בתי הספר ויסביר, בין שאר דברים חשובים, עד כמה "ללכת לזונה", או למועדון חשפנות, זה הכי לא להיות "גבר גבר".

גלגוליה של מהממת

ועכשיו לשאלה גורלית: פמיניסטית שאומרים לה שהיא מהממת - נעלבת או מוחמאת?

הדיון הזה התעורר בעקבות אפליקציית וייז הפופולרית, סוג של ג'י-פי-אס, שלפחות אותי כבר הצילה לא פעם מנסיעה לעפולה דרך דימונה ולהיפך (מה שלא עוזר לי להתרגל למלה אפליקציה, שמשום מה נשמעת לי כמו שם של מחלת עור אקזוטית).

נהגות רבות בוחרות, כמוני, בקול של אשה המכוון אותן בדרכים, ובלשון אשה - פני, התקדמי וכו' (אגב, חברה פמיניסטית, שמשתמשת בג'י-פי-אס שאין בו אפשרות ללשון אשה, בחרה להתכוונן באנגלית משום כך). בסוף הנסיעה הן זוכות לבונוס: "הגעת ליעד. מהממת", אומרת להן האשה הווירטואלית של וייז, גלית שמה.

לא מזמן סערו הרשתות החברתיות: לקחו לנו את ה"מהממת", מחו נשים וקראו לחברה בעלת האפליקציה להחזיר להן את התואר המהמם ומיד. זו מצדה הסבירה לפונות, כי הסירה את האמירה בגלל תלונות של נשים אחרות, שטענו שזה מעליב. בסופו של דבר, חזרה המהממת.

הסיפור הזה הוא כמובן חומר מצוין לטוקבקיסטים הנאמנים של הטור הזה, שמן הסתם יטענו שתראו מה זה נשים, אף פעם לא מרוצות. בהזדמנות זו אפשר לציין, ש"נשים", כמו "גברים" או "יהודים" או "ערבים" - ואפילו "פמיניסטיות" - מורכבים מכל מיני פרטים שרוצים דברים שונים.

אז מהממת זה עלבון או מחמאה? זה יכול להיתפש כעלבון אם זה מבטא התייחסות כאל אובייקט, אבל מה לעשות שאנחנו באמת מהממות (כסובייקט!), עם או בלי וייז.

מה נשים לא עושות

אבל מתברר, שיש גם מי שלא חושבים שאנחנו כל כך מהממות. פרסומאים למשל. נדמה שאותם אנשים עצמם, שמציגים דמויות נשים מורעבות, מפוטשפות ובלתי-אפשריות, בכלל חושבים שאשה היא איזה מין יצור עם כל מיני הפרשות מכל מיני מקומות, שצריך לטפל בהן היטב, ועל הדרך כמובן לגזור כמה שיותר קופונים.

אחרי שהתרגלנו (נניח) לכל מיני פרסומות משונות שנעשו כנראה לבנות מלוכה, שדם הווסת שלהן כחול, ולקביעה הפרסומאית הבוטחת שאיבר המין שלנו בלי ספק מסריח וחובה עלינו לשטוף אותו "שטיפה אינטימית" (הייתי שולחת אותם לשטוף לעצמם משהו) - עכשיו מתברר שאנחנו גם צריכות יוגורט מיוחד כדי שנרגיש "פחות נפוחות".

כי מה בעצם אומרת הפרסומת לאותו יוגורט, שבתשדיריה הרבים מככבות רק נשים והם מכוונים לנשים בלבד? יש לכן גזים, בנות, ומוטב שתקנו מוצר כדי שהם לא יהיו כי אחרת, חלילה וחס, עוד תצא לכן נפיחה! וזה עלול לקרות בציבור! עם חברים! או אפילו, רחמנא ליצלן טפו טפו טפו, עם החבר!! (במיטה???). בקיצור, צדיקות שלנו, אנחנו לא רוצים שיקרה לכם כדבר הנורא הזה.

ומה, לגברים אין גזים? מן הסתם יש. אז שיפליצו.

אחד הציטוטים הידועים לשמצה מהמקורות היהודיים הוא "אשה היא חמת מלאה צואה ופיה מלא דם". קסם של דבר. אבל דברים כאלה הם רק של פרימיטיבים, נכון? אלה שיורקים-על-ילדות-לא-משרתים-בצבא וכו', נכון? מתברר שלאו דווקא. מיזוגניה רבת שנים לא מחסלים ביום ולא ב-50 שנה. שורשיה בתרבות ובחברה עמוקים, והמהלך של עקירתם הוא רק בראשיתו (בניגוד לאלה שמאמינים ש"מה אתן עוד רוצות, כבר יש ‘שוויון'"). גם הניגוד שבין הצגת נשים "מושלמות", חלקות ולא-אנושיות-בעצם, לבין היחס אליהן כאל יצור דוחה, מצחין ודולף, מזכיר בהחלט את הדיכוטומיה התרבותית העתיקה שבין קדושה לזונה. בשביל לזכות ביחס כאל סתם בן-אדם נצטרך כנראה עוד לעבוד קשה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות