התמונה הזאת היתה לאיקון היסטורי-רומנטי: גבר ואשה מתנשקים בטיימס סקוור בניו יורק עם ההודעה על סיומה של מלחמת העולם השנייה, לאחר כניעתה של יפאן לארצות הברית. היש בשורה טובה מזו?

אלא שמתברר כי זו לא היתה נשיקה של זוג אוהב שחגג את הניצחון על כוחות הרשע שמעבר לאוקיינוס. למעשה, השניים כלל לא הכירו זה את זה: הצלם אלפרד אייזנשטאדט בעצם הנציח במצלמתו מלח שתוי, שתפס ברחוב אשה זרה ונישק אותה.

במשך שנים זהותם של השניים לא היתה ברורה: לפחות שלוש נשים ו‑20 גברים טענו שהם-הם המתנשקים מכיכר טיימס. אבל זה לא כבר קבעו ההיסטוריונים כי המלח הוא ג'ורג' מנדוזה, והאשה בבגדי אחות ­ גרטה צימר פרידמן. פרטי הסיפור נפרשו בספר שראה אור השנה, "The Kissing Sailor", שכותרת המשנה שלו "המסתורין מאחורי הנשיקה שסיימה את מלחמת העולם השנייה".

פרידמן, מתברר, כלל לא היתה אחות שטיפלה בפצועי מלחמה, כי אם שיננית. היא ברחה מאוסטריה ב‑1939, ומשפחתה שנשארה שם נספתה במחנות ההשמדה. בראיון לפני כמה שנים סיפרה כי באותו היום, 14 באוגוסט 1945, כאשר החלה פושטת השמועה שהמלחמה נגמרה, היא הלכה כמו רבים אחרים לכיכר טיימס ושם תפס אותה המלח.

"אני לא בחרתי להתנשק", אמרה. "לא ראיתי אותו מתקרב, ולפני שהבנתי מה קורה הייתי אחוזה בזרועותיו. הוא היה חזק מאוד והחזיק אותי צמוד". היא ראתה במעשהו הבעת שמחה על סיום המלחמה וציינה כי גם מלחים חוגגים אחרים נהגו כך באותו היום.

בלוגרית לונדונית כתבה באחרונה כי בכל הדיווחים על הסיפור הזה בחודשים האחרונים לא צוין, כי זה בעצם תיאור של תקיפה מינית. כן, היא כותבת, סיומה של מלחמה הוא אירוע מרגש ואפשר להבין למה החייל היה באקסטזה, אבל הוא לא היה רשאי לבטא זאת על גופה של אשה שלא נשאלה ולא הסכימה לכך.

המלח תפס ונישק אשה זרה לאות שמחה. הוא לא אנס אשה מקרב האויב כדי להשפילו, כנהוג לא פעם בתרבות הפטריארכלית המיליטריסטית, למרבה הזוועה. דבר אחד בכל זאת משותף: בשני המקרים, עם כל ההבדל בחומרתם ובנסיבותיהם, הגבר נלחם, האשה היא שללו.

מדגל התורה ועד הדגל האדום

בשבועות הקרובים, עד הבחירות לכנסת, יופיע כאן תת-מדור שיבחן בכל פעם שתיים או שלוש מפלגות מבחינת מגוון הייצוג של רשימותיהן ­ נשים וגברים, להט"בים והטרוסקסואלים, ערבים ויהודים, מזרחים ואשכנזים.

כן, יש כאלה שמלגלגים על מי שסופרים ובעיקר על מי שסופרות. מה זה משנה מה יש לאדם בין הרגליים, או מאין באו הוריו, מה שמשנה זה אם הוא מתאים לתפקיד.

זה יהיה נכון, כנראה, כשרוב עמדות המפתח במוסדות האליטה של המדינה, כגון האקדמיה ובתי המשפט, לא יוחזקו בידי גברים יהודים אשכנזים חילונים. ובכלל, כשנשים יחזיקו בקצת יותר מאחוז אחד מההון העולמי. תבואו אז, נדבר. עד אז, אין לי שום כוונה להפסיק לספור.

לצד הספירה הידועה לשמצה יובא כאן גם דירוג המפלגות במדד השוויון המגדרי  שערכו שדולת הנשים וארגון מתפקדות, הבוחן את החקיקה והפעילות למען זכויות נשים ולהט"בים (לסביות, הומואים, בי וטרנס) בכנסת ה‑18. מספר המנדטים שאליו אתייחס כאן יהיה על פי ממוצע הסקרים.

הצמד הראשון הוא המפלגה היהודית-החרדית יהדות התורה והמפלגה הקומוניסטית הערבית-יהודית חד"ש. כן, ילכו שתיים גם אם לא נועדו.

יהדות התורה

בראש הרשימה:  1. יעקב ליצמן 2. משה גפני 3. מנחם פרוש 4. אורי מקלב 5. מנחם מוזס 6. ישראל אייכלר

במפלגה חרדית זו אין חדשות מרעישות, אבל הישנות מרעישות כשלעצמן. כל הרשימה היא על טהרת הגברים. רובם ככולם אשכנזים. בכנסת היוצאת למפלגה חמישה מנדטים ומייצגים אותה ליצמן, גפני, מקלב, מוזס ואייכלר.

האיסור על נשים להיות חברות המפלגה מעוגן בתקנון יהדות התורה (המורכבת מאגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית). לפיו, הן רשאיות "להצטרף לתנועת 'נשי אגודת ישראל', אשר תהווה גוף נפרד ­ כמצוות ההלכה".

בקרב נשים חרדיות התעוררה באחרונה התנגדות להדרה השערורייתית הזאת. בין השאר פתחו כמה מהן קבוצה בפייסבוק ושמה "לא נבחרות, לא בוחרות", הקוראת לנשים לא להצביע למפלגות שאינן מאפשרות להן ייצוג. בהצלחה, חברות.

בשבוע שעבר פנתה חברת מרצ לוועדת הבחירות בבקשה לפסול מפלגות המדירות נשים משורותיהן ­ יהדות התורה וש"ס. ברשתות החברתיות היו שטענו כי קל להיטפל לחרדים ולהתעלם מכך שגם מפלגות אחרות מדירות קבוצות אוכלוסייה ­ אם לא להלכה בתקנוניהן, הרי למעשה. הוויכוח בעיצומו.

המועמדים של יהדות התורה הם ילידי הארץ, חוץ מהיו"ר ליצמן, סגן שר הבריאות היוצא, שנולד במחנה עקורים בגרמניה. אף אחד מהם אינו הומו מחוץ לארון.

במדד השוויון המגדרי יהדות התורה מופיעה במקום האחרון מבין כל המפלגות בתמיכה בשוויון בחקיקה ובפעילות פרלמנטרית.

חד"ש

בראש הרשימה: 1. מוחמד ברכה 2. חנא סוויד 3. דב חנין 4. עפו אגברייה

אם תזכה מפלגה חילונית זו לאותו מספר מנדטים שיש לה בכנסת היוצאת ­ ארבעה,­ הרי גם מטעמה יכהנו גברים בלבד. זה מצב בלתי נסבל למפלגה שחרתה על דגלה שוויון. נראה שהוא יעלה לה במצביעות ומצביעים לא מעטים, ובצדק (מקצת הסקרים מנבאים לה כעת רק שלושה מנדטים). מנדט חמישי, לעומת זאת, יכניס לכנסת את ד"ר נבילה אספניולי, מנהיגה פמיניסטית. שני הראשונים ברשימה, ברכה וסוויד, התחייבו להתפטר כעבור שנתיים כדי לאפשר לעוד שני מועמדים לכהן כחברי כנסת.

כל המועמדים הם ילידי הארץ ומכהנים גם בכנסת היוצאת. רובם פלסטינים-ישראלים, חוץ מדב חנין, יהודי-אשכנזי-ישראלי. אף אחד מהם אינו הומו מחוץ לארון.

במדד השוויון המגדרי מופיעה חד"ש במקום השני (אחרי מרצ). לא רע, אבל ייצוג גברי בלבד הוא בלתי נסלח.

 

אמא'לה

ביום שני בשבוע הבא יתקיים הכנס "אמא אין רק אחת" של התוכנית ללימודי נשים ומגדר במכללת בית ברל. בין השאר תרצה גלי סמבירא על "התפקיד שאין לו שם ­ איך קוראים להורה המגדלת במשפחה לסבית משולבת?" ­ זו כותרת הרצאתה. סמבירא, דוקטורנטית במחלקה ללימודי מגדר בבר אילן, תדבר על נשים שמבצעות את "התפקיד ההורי המורכב ביותר", כהגדרתה, והן מיעוט משולש ­ נשים, לסביות והורות מגדלות, כלומר מגדלות ילדים מנישואיה הקודמים של בת הזוג.

עוד ירצו מירי רוזמרין על אמהות כחיים פוליטיים, תופאחה סאבא על אמהות ומשמעותה של התנגדות, אראלה שדמי על שחרור מהפטריארכיה דרך האמהות, אורנה דונת על הרצון לא להיות לאם, תמר הגר על אמהות רוצחות שבהן עסקה בספרה "בכוונה תחילה", ענת הרבסט על אמהות חד-הוריות בישראל וכן האמניות הפמיניסטיות ורד נסים ושירה ריכטר.

 

ציטוט

"גברים פוחדים שנשים יצחקו עליהם. נשים פוחדות שגברים יהרגו אותן" (מרגרט אטווד)