“אני רוצה לעודד נשים לומר מה שהן לא אמורות לומר. לעשות מה שהן לא אמורות לעשות. כשאת אומרת מה שאת לא אמורה לומר - העולם משתנה”. כך מצהירה איב אנסלר בראיון. זה מה שהיא עצמה עשתה באמצע שנות ה-90 ב”מונולוגים מהווגינה”, המחזה פרי עטה שהוצג מאז בכל רחבי העולם, גם בישראל, בהצלחה עצומה.

בשנים האחרונות מובילה אנסלר את תנועת “V-day“, ששמה שואב השראה משם המחזה שלה ומטרתה להיאבק נגד אלימות מינית כלפי נשים ברחבי העולם. ביום חמישי הקרוב יתקיים האירוע “one billion rising” - “מיליארד נשים מתעוררות”: נשות התנועה שואפות לקיים בו פלאש-מוב ב-202 מדינות, לא פחות, בעת ובעונה אחת, שבהן ירקדו כמיליארד נשים (וגברים) ויזעקו “די לאלימות נגד נשים”, כדי להגביר את המודעות לתופעה ולחשיבות המאבק בה.

בראיון טלפוני, שהתקיים בשיחת ועידה עם עיתונאיות ממדינות שונות, סיפרה אנסלר, ילידת 1953, על מצעד מחאה שבו השתתפה בהודו, יום לאחר מותה של האשה שנאנסה אונס קבוצתי באוטובוס בניו דלהי לפני חודשיים. “נשים שם אמרו לי: ‘אנחנו לא רוקדות, זה לא חלק מהמסורת שלנו’”, סיפרה. “היינו אלפי בני אדם, ולאט לאט, ככל שהתקדמנו, יותר ויותר נשים התחילו לרקוד. בסוף כולן רקדו בהתלהבות עצומה. כך נראה חופש: כשנשים יהיו חופשיות ללכת ברחוב, לנסוע באוטובוס, להיות בכל מקום בלי שיהיו יעד להטרדה או לתקיפה”.

כעת היא שוהה בקונגו ושם תרקוד ביום חמישי “עם אחיותי”, כדבריה. היא מסבירה כי בחרה דווקא במדינה זו בגלל המלחמה האכזרית שניטשת שם זה עשרות שנים ובה אונס המוני של נשים משמש נשק לכל דבר.

קשה שלא להתרשם מהלהט והמחויבות של אנסלר, ואלה מעמעמים מעט את התחושה הבלתי נמנעת של פרויקט מערבי שבא “לשחרר נשים חומות” (כפראפראזה על אמירתה של החוקרת הפמיניסטית גיאטרי צ’קרוורטי ספיבק על “גברים לבנים המבקשים להציל נשים חומות מגברים חומים”). לתחושה זו תורמים שלל הסלבריטאים המקשטים את הפרויקט בתמיכתם: אן האתוויי, ג’יין פונדה, רוברט רדפורד ועוד רבים.

כאשר נשאלה אנסלר בנימוס אם היא מאמינה בגישה כה דרמטית לבעיה - הסאבטקסט של השאלה היה משהו בנוסח “איך בדיוק ריקוד רחוב המוני ימנע אלימות נגד נשים” - השיבה: “אני מאמינה שבני אדם יכולים לחולל שינוי. הפעילות של התנועה גורמת לנשים להבין שהפטריארכיה אינה בעיה אישית, אלא של כולן. זה נותן כוח. בכל מדינה שהייתי בה ראיתי שחופש מוביל לאושר - אושר פוליטי. זה קורה כשאנחנו מבינות שאיננו חייבות להיות כנועות לפטריארכיה. תשומת הלב של התקשורת מסייעת למהפכה הזאת. היא צריכה להתרחש מקיר לקיר, להעלות את האלימות למודעות - ולשים לה קץ”.

היא רואה ב“V-day” תנועת גראס-רוטס, כלומר כזו שצומחת מלמטה ומתבססת על הקהילה המקומית - כך הדבר במדינות רבות, לדבריה. “בכל מדינה הפעילות צריכות לחשוב איך להשתמש בפרויקט כדי ליצור לחץ על הממשלה לחקיקה נגד אלימות ולשינוי”, היא אומרת.

“שנים רבות מנסים להפסיק את האלימות נגד נשים וילדות”, ממשיכה אנסלר. “אונס אינו דבר חדש - אבל עכשיו מדווחים עליו. סוף סוף הבעיה הזאת מגיעה לתקשורת, לתודעה. זה ‘ניוז’ שאנחנו מוטרדות, שאנחנו מותקפות. ואנחנו אומרות: די. לא נסבול זאת עוד. את השינוי הזה יש לזקוף לזכותן של אקטיביסטיות שפעלו במשך שנים רבות”.

היא מדברת על כוחה של סולידריות בין נשים ומציינת שגם נשות פרלמנטים מרחבי העולם מצטרפות לתנועה. האם מישל אובמה, אשת נשיא ארצות הברית, תומכת בפרויקט? לא, משיבה אנסלר, מישל אובמה לא נתנה את תמיכתה.

כאשר אנסלר נשאלת, למה לדעתה הפמיניזם כבר “לא אופנתי”, היא אומרת: “אני לא מבינה את הטענה הזאת. בכל מקום שהייתי לא ראיתי אשה אחת שלא רוצה לקבל שכר שווה, לא להיות מותקפת, ליהנות מעצמאות. הפמיניזם חי יותר מאי פעם”, היא קובעת, “בעיקר בקרב צעירות: לא משנה איך הן קוראות לזה, אבל הן עושות פמיניזם”.

בצד מהפכה בתרבות ובפרט במדיה - שאין בה תחום שאינו מחפיץ נשים, כדבריה - אחד התחומים החשובים בעיניה הוא חינוך מיני. ולא, הכוונה אינה לשיעורים על הזרע והביצית. “במסעותי בעולם אני שואלת גברים איפה למדו על מיניות”, מספרת אנסלר, “והתשובה היא תמיד: מפורנוגרפיה. זה מקור הידע של גברים כיום. זה מה שהפטריארכיה יצרה. צריך לצאת מהמחשבה שזו התרבות שלנו. תרבות משתנה. אנו יכולות ויכולים לשנות זאת: לבנות עולם שבו נשים וגברים יכולים לחיות יחד בלי שאחד למעלה ואחת למטה, בלי חזק וחלשה, תוקפן וקורבן”.

היא מצביעה על חשיבות מעורבותם של גברים בתהליך הזה: “מי שצריכים להשתנות אלה גברים. איך הם חושבים על נשים, מתייחסים אליהן, מתנהגים כלפיהן, נוגעים בהן. אחרת האלימות לא תיעצר. גברים טובים - ויש הרבה כאלה, רוב הגברים הרי לא אונסים ותוקפים נשים - צריכים להתגייס לכך. זה לא עניין נשי”, היא מדגישה, “אנחנו לא אונסות את עצמנו”.

ואמנם, גברים רבים מצטרפים לתנועה ופועלים בשורותיה, היא אומרת. הרי גם הם נפגעים מהפטריארכיה.

האם חשבה בזמנו ש”מונולוגים מהווגינה” - המחזה שבו נשים מדברות על, אל ומהווגינה שלהן - יתפתח לתנועה כזו? “בזמנו, כשכתבתי את המחזה”, היא משיבה, “הייתי עסוקה רק בהישרדות: איך לשלם שכר דירה וחשבונות. אילו אמר לי מישהו שזה מה שיקרה, הייתי אומרת שהוא משוגע”.

אירועי “מיליארד נשים” בישראל יתקיימו ברחבי הארץ. האירוע המרכזי ייערך ברחבת הסינמטק בתל אביב (מ-18:00 מוסיקה ועוד וב-20:00 הפלאש-מוב) ובו בזמן יתקיימו עשרות מעגלי הקשבה ושיחה וכן סדנאות ריקוד ותנועה בכל אזורי הארץ. גם כאן תומכים ביוזמה סלבריטאים ובהם גילה אלמגור, אורנה בנאי, גל גבאי, זאב נחמה, גלעד כהנא, ריקי בליך ואוהד נהרין. פרטים באתר http://onebillionrisingisrael.org.

יוזמה חביבה במסגרת הזאת היא של כמה גברים ישראלים צעירים, שמתכוונים לבלות את יום חמישי הקרוב בחצאיות. המטרה, הם מכריזים, היא “לומר בצורה ברורה שאין מקום יותר לאלימות כלפי נשים בחברה שלנו. נשים וגברים משלבים ידיים ואומרים לא לאלימות. ב-14.2 מגיעים לעבודה וללימודים עם פרט לבוש נשי: עקבים, חצאית, שמלה, אודם, סרט בשיער - מה שמתאים - ומסבירים לכל מי ששואל בדיוק למה אנחנו עושים את זה”.

אחד המארגנים, יואב פקטה, מספר שהרעיון ליוזמה עלה בעקבות תמונה של גברים הודים בחצאיות המחזיקים שלטי מחאה, שראה בפייסבוק. דרך פייסבוק גם הצטרפו אליו החברים האחרים בהתארגנות, רובם פעילים חברתיים. על המניעים לפעילות אומר פקטה: “לצערי יצא לי לפגוש יותר מדי נשים שנאנסו (גם בת זוג לשעבר) וראיתי במו עיני את הפצע הבלתי ניתן לאיחוי שזה משאיר להן בנשמה. רציתי לפעול, בייחוד לאחר שהבנתי שרוב הגברים פשוט לא מודעים לנושא, וכל שיחה שמתקרבת לשם גורמת להם להתרחק”.

אם כל אלה יביאו ולו אשה אחת להפסיק לשתוק ולספר בפעם הראשונה על תקיפה מינית שעברה; אם הם יניעו ולו גבר אחד להימנע מהטרדה - דיינו.

 

סקופ מהשכנים

ידיעה מרעישה, סקופ, מהפך.

המג'ונדרת קפצה לרגע לשכנים, דסק החדשות, הציצה להם במחשבים ולא תאמינו מה גילתה. הנה הכותרות של עוד רגע:

בר רפאלי מודיעה: “פמיניזם זה הכי, אחותי” ותורמת את כל הכסף שהרוויחה בסופרבול למקלטים לנשים מוכות.

בנימין נתניהו מצהיר: עצרתי כל סיכוי להידברות עם הפלסטינים, הרסתי את הכלכלה, הגיע הזמן שאלך.

יאיר לפיד מתחייב לא לשיר מחוץ למקלחת.

הכנסת מחוקקת חוק המחייב כל גוף ציבורי וכל מערכת קבלת החלטות בישראל לשוויון מגדרי. בייצוג, בתשלום ובכל תחום אחר. מוקמת מערכת יעילה של אכיפה, וגוף שאינו עומד בכך נקנס לאלתר בסכום גבוה.

בעקבות פרישתו של נתניהו מתקיימות בחירות. כמחצית מחברי הכנסת הן נשים. ראשת הממשלה החדשה מרכיבה קבינט שכמחציתו נשים.

כל המקלטים לנשים מוכות נסגרים, לאחר שהתופעה נעלמה. בבתי הספר לומדים עליה לצד תופעות פרה-היאסטוריות אחרות כמו קניבליזם, הקרבת קורבנות אדם, אונס, רדיפת להט”בים, פערי שכר בין גברים לנשים ובנימין נתניהו.

עיתונאית פמיניסטית אושפזה בכפייה בשל הזיות מסוכנות. על ההתפתחויות במצבה יבוא עדכון.

 

ציטוט

“כדי להבין איך חברה פועלת, יש להבין את יחסי הנשים והגברים בתוכה” (אנג’לה דייוויס, היסטוריונית ופנתרה שחורה אמריקאית)