הדרת נשים: להסיר את הכיפה מההדרה

הקרב המר בין דתיים לחילונים, לרבות סוגיית הדרת הנשים, יכול להיראות אחרת אם מאמצים מחדש את נקודת המבט הסובלנית של המסורת המזרחית. קבוצת נשים לומדות תנסה לעשות זאת. וגם: מעשה בפעוט שרצה להתחפש בפורים לתנין

פרויקט הקורם עור וגידים בימים אלו טומן בחובו תקווה, שהיא נדירה כאן בעת הזאת. “תדרשי, לשם שינוי” שמו, והוא נובע ממחשבה שונה מאוד מן המקובל על החברה הישראלית ושלל סתירותיה וסבכיה.

בפרויקט, שקם במסגרת בית המדרש “ממזרח שמש” בשיתוף עם הארגון שתיל, תיפגש קבוצה של כ-15 נשים בכל שבועיים ותלמד יחד מן המקורות היהודיים, בדגש על עולמות הידע והמסורת של קהילות המזרח. המטרה היא ליצור שינוי במקומן של נשים במרחב הציבורי, לרבות זה הדתי.

דנה שמסיאן, שתנחה את הקבוצה יחד עם ענת יונה עמדי, מסבירה כי היוזמה התעוררה לנוכח ההקצנה הדתית, לרבות הדרת נשים, והשיח על אודותיה. לא רק התופעה בעייתית, היא אומרת, אלא גם השיח הזה: זה שיח דיכוטומי שמפצל את החברה. כשחילונים מאשימים את הדתיים והחרדים בהדרת נשים, הם מתעלמים מאפליית נשים שמתקיימת גם אצלם. לעתים הם אף משתמשים בטענות אלו כדי לנגח דתיים וחרדים, וממילא להחליש גם את הנשים בקבוצות אלו. ועם זאת, אכן יש להתמודד עם בעיית ההדרה. אלא שיש לעשות זאת בדרך רחבה ומורכבת בהרבה מזו הנהוגה כיום.

איור : הילה פלג

“הגישות החילוניות להתמודדות עם הבעיה הן לא פעם אנטי־דתיות במסווה של טיפול בהדרת נשים”, אומרת שמסיאן, בת 25. “כך, לדוגמה, מישהי יושבת בכוונה בקדמת אוטובוס מהדרין, הנוסעים מתעצבנים, היא מצלמת, שולחת את זה לטלוויזיה וכו’. זה מביא להקצנה: מבחינת החרדים, התנגדות החילונים נתפשת כאיום על הדת ועל הזהות שלהם, מעוררת אנטגוניזם ומובילה לדבקות רבה יותר בשימור הנוהג. בדרך זו הפיצול רק מתרחב והדרת הנשים נמשכת ואף מתחזקת.

“השאלה הגדולה שמניעה אותנו”, ממשיכה שמסיאן, “היא כיצד לטפל בהדרה שבאה ממקום של יחסי קרבה אוהבים: איך אפשר לתקן את המצב תוך פירוק השיח, אך בלי לפרק את הקהילה והמשפחה?” כדוגמה היא מציגה את הבעיה של הדרת נשים בהלוויות: “במקרים כאלו ההדרה באה מגורמים במשפחה. ואז מה? אשה תצלם מה קורה בהלוויה של אביה? תצא נגד סמכות דתית שהיא דמות חשובה בקהילה? אני מכבדת את המסורת, את אנשיה, רוצה להיות חלק ממנה, חשובה לי השמירה עליה”.

בכלל, היא מסבירה, “למזרחים קשה מאוד להיכנס להגדרות שמחלקות לקטגוריות השגורות של דתי או חילוני; כל אחד מקפיד על קיום הלכות במידה אחרת. כך גם קבוצת הלומדות: יהיו בה נשים מסורתיות בטווח הגדרה רחב מאוד. למסורת הספרדית יש הרבה מה לתרום לטיפול בבעיית ההדרה, אבל לרוב קולן של נשים מזרחיות מודר והתארגנויות של נשים דתיות מסתמכות בעיקר על פסיקה אשכנזית. לכן, למעשה נשים מזרחיות מודרות פעמיים: הן כנשים, הן כמזרחיות.

דנה שמסיאן וחברות "תדרשי, לשם שינוי""אמיל סלמן

“כאשר מתייחסים לסבתות שלנו כאילו הן ורק הן היו כנועות לפטריארכיה מוחלטת, עושים עוול ליחסים המורכבים בין גברים לנשים בקהילות מזרחיות. פמיניזם במובן הזה יכול להיות מדכא ומשתק גם לגברים וגם לנשים. אני לא בטוחה שזה נכון לבוא לגברים במשפחה שלי בהאשמות קשות ומשתיקות. אני סבורה שמדובר בתמונת מצב חברתית מורכבת, שלעתים גם הגברים היו לכודים בה.

“בנוסף לכך, התפישה הדיכוטומית בנוגע למעמד האשה בקרב הדתיים והמסורתיים משקפת בעיני חוסר היכרות וחוסר הבנה של קודים תרבותיים ואף מידה של התנשאות שיש לחברה המערבית הליברלית ביחס לתרבויות אחרות ממנה. לא כל הפרדה היא הדרה. המצב מורכב יותר, לנו יש קודים שונים. זה מגיע לאבסורד, שכאשר בתקשורת אין ייצוג לנשים, או שיש ייצוג והוא מחפצן ומיזוגני, הכותרות מפנות אצבע מאשימה רק כלפי גברים דתיים. אני דורשת מן המחזיקים בהשקפת עולם חילונית ליברלית לבקר את עצמם ואת הדרת הנשים שקיימת אצלם, ולא רק את זו שבעולם המסורתי, כדי שנגיע לתיקון אמיתי ושורשי”. איך מתמודדים - מתמודדות - עם כל אלה? גם מקדמות זכויות נשים וגם לא מתרחקות מהמסורת?

לדברי שמסיאן, המסורת של יהדות המזרח יכולה לאפשר זאת. “פסיקת ההלכה הספרדית הרבה יותר מורכבת ויצירתית, נותנת מענה לתופעות הזמן והמודרנה”, היא מסבירה. “הפוסק הספרדי, יש לנגד עיניו הדין, ההלכה הכתובה, וגם השכל הישר. כך, למשל, כאשר ניטש בזמנו הוויכוח אם נשים יכולות להיבחר ולבחור, הרב קוק התנגד, אך הרב עוזיאל תמך בזכותן של הנשים לכך: הוא אמר שאמנם כתוב בגמרא ‘נשים דעתן קלה’ - אך אם שוללים מהן את זכות הבחירה, יש לשלול אותה גם מאדם טיפש. ובקצרה: לא הגיוני לפסול חצי מהציבור. הוא לא התבסס רק על מקור הלכתי אלא גם על השכל הישר”.

דוגמה נוספת היא של הרב משה מלכה, מגדולי רבני מרוקו, שבניגוד לרוב הרבנים האשכנזים אשר התחבטו בשאלה אם מותר לנשים ללמוד תורה, כתב על כך באופן ברור: “לא רק שמצווה ללמדה, בימינו מצווה להלעיטה בלימוד תורה”. עוד דוגמה ששמסיאן מציגה היא פסיקה של רב אשכנזי בנוגע לבתי מלון, שלפיה אחרי הגשת ארוחה בשרית אסור להגיש קפה במשך כמה שעות, אחרת תיפסל תעודת הכשרות. “הרב הספרדי לעומתו קבע כי אין מניעה לכך, משום שהוא סומך על מי ששומר כשרות, שיידע לא לשתות קפה בחלב אחרי שאכל בשר”. דרך זו לא רק מביעה כבוד רב יותר לבני אדם, אלא גם שומרת רבים יותר במסגרת המסורת.

“פוסק ספרדי פוסק מתוך אחריות חברתית כלפי הקהילה שלו”, מטעימה שמסיאן. “הוא מבין את התהליכים שעוברים עליה ואת יחסי הכוח שבה. הגישה שלו היא שכולם בפנים - הוא מביא בחשבון שיש גם חילונים ומסורתיים בקהילה והוא פוסק גם למענם, כך שלא יודרו מהציבור. הרב עובדיה יוסף אומר, שלהגיד ‘אסור’ כל אחד יכול; כוחו של הרב - הבקיא בהלכה, להגיד ‘מותר’, להתיר ולהקל על הציבור. כך הוא מכיל יותר את הציבור, במקום להדיר חלקים ממנו.

“כך גם בעניין הנשים - כדי שהן יהיו חלק מהקהילה יש להתיר, מתוך נאמנות למסורת; לראות איך מכילים ולא מדירים. לא מדובר בשיח רפורמי”, היא ממהרת להבהיר, “אלא בגמישות, שמגיעה מתוך מחויבות ועומק הלכתי”.

מבחינה פמיניסטית יש בהלכה דברים שאי אפשר להכיל, לא?

“גבולות ההלכה גמישים מאוד. בייחוד על פי הגישה הספרדית, הפסיקה נותנת מענה לצורכי החברה בהתאם להלכי הזמן. בעצם אפשר לראות כי להשקפת העולם המזרחית, שהרבה פעמים נתפשת באופן סטיגמטי כפטריארכלית יותר, יש הרבה מה לתרום לגישור בין גברים לנשים בסוגיות של הדרת נשים”.

ברוח זו תלמד קבוצת הנשים, שנמנות עמה פעילות חברתיות, נשות אקדמיה ותלמידות־חכמות שלמדו במדרשות. איך נולדה היוזמה, ומה מניע את שמסיאן?

“הסיפור שלי הוא בעצם סיפור נפוץ מאוד אצל מזרחים בני דורי”, היא אומרת. “הוא מבטא יחס דינמי למסורת - בין אהבה רבה כלפיה לחרדה מאובדנה. גדלתי בחולון בבית מסורתי להורים שעלו מאיראן. גדלתי על ערכים של תורה בבית - ידענו את התפילות הבסיסיות, עשינו תמיד קידוש בשבת - אבל היינו נוסעים בשבת לבית הכנסת. בגיל העשרה התחלתי לזלזל במסורת. למדתי בבית ספר חילוני שהעביר מסר ולפיו העולם היהודי מתחלק לדתיים מול חילונים. לא דיברו אתנו על העולם המסורתי, אף שרוב התלמידים באו משם. ובאיזשהו שלב אמרתי שזה לא מסתדר, לא להדליק אש בשבת אבל כן לנסוע. אם כי ההורים ניסו להסביר לי את ההבדל, את החשיבות שבנסיעה לארוחת שבת אצל סבא וסבתא כדי לשמור על התא המשפחתי המגובש סביב המסורת. אמרתי שצריך לבחור, לכאן או לכאן”.

כשהיתה בת 16 היא בחרה: “חזרתי בתשובה, על גבול החרדיות. בער בי הרצון ללמוד יהדות. אחרי התיכון הלכתי ללמוד במדרשת ‘מגדל עוז’ בגוש עציון. היתה לי שם חוויה מיוחדת של מחויבות אינטנסיבית ללימוד תורה, אבל לימדו אותי פסיקת הלכה שלא מחוברת למסורת המזרחית. הרגשתי מנוכרת לערכים שעליהם גדלתי בבית. בעצם גם בית הספר החילוני וגם המדרשה הדתית ניסו להכניס אותי למשבצת, חילונית או דתית, שמבחינת המסורת המשפחתית שלי היא מגבילה ולא רלוונטית.

“אצלנו יושבים סביב שולחן השבת אנשים ששומרים יחד עם אנשים שמשחקים בפלאפון, העיקר שעושים קידוש יחד. כולם בפנים, אנחנו לא מדירים. היום אני מבינה שזו תפישת עולם דינמית וחזקה מאוד. אני עצמי כיום שומרת שבת וגם רואה עצמי חלק מהתפישה הזאת. השיטה נאמנה לערכי היהדות שעוברים בה בעל פה ובכתב, גם אם לפעמים הפרקטיקות הדתיות ההלכתיות לא מתקיימות בה במלואן”.

בשנת שירות לאומי שעשתה בבת ים מטעם גרעין של בני עקיבא, היא מספרת, “רציתי להעביר פעילויות לילדים, ובני עקיבא נתנו לי חומרים על ארץ ישראל השלמה. נחשפתי למערכת חינוך מוחלשת שנמצאת בפער תקציבי אדיר לעומת המקום שבו גדלתי, ולילדים שחיים בעוני וסובלים מהדרה חברתית - ואני צריכה ללמד אותם על ארץ ישראל השלמה? רוב הילדים היו מזרחים וחיו בעולם מסורתי עשיר וחזק, אבל שאינו מוערך מספיק. ורציתי לתת להם תכנים שלנו”.

כך היא הגיעה ל”ממזרח שמש”, בית המדרש למנהיגות חברתית, שבו מלמדים על צדק חברתי בהשראת מסורת יהדות המזרח. “השיח המערבי יוצר דיכוטומיה - שוביניזם מול פמיניזם, דתי מול חילוני, ‘פרימיטיבי’ מול מודרני”, אומרת שמסיאן על הפרויקט החדש שבית המדרש מעורב בו. “אנחנו רוצות לשבור את הדיכוטומיות האלה, לשחרר גם את הגברים וגם את הנשים מהמשבצות האלו ולתקן את החברה”.

איך תיראה חברה מתוקנת? “אנחנו צריכות ללמוד את זה ביחד, ולברר איך חשוב לנו שייראה המרחב שאנו חיות בו, כשהוא כולל את המסורת כגורם מחזק ומגשר בין גברים לנשים בפרט ובין הזהויות השונות בישראל בכלל”.

ספיידרמן זה חיה?

עוד רגע פורים. לא אכתוב הפעם על המגוון העצום של תחפושות לילדות: אחות סקסית, שוטרת סקסית, סנטה קלאוס סקסית (בחיי, לא המצאתי), נזירה סקסית (טוב, את זה המצאתי. אני מקווה), סקסית סקסית וכו’. הפעם אכתוב על חברתי, שחיפשה תחפושת לבן שלה, עוד לא בן 4.

הילד מת על חיות מאז ומעולם ורוצה להתחפש רק לחיה. יצאה חברתי לחנויות ולשווקים לחפש לו תחפושת של תנין, כפי שביקש. כל שמצאה לפעוט בגילו היו תחפושות של שוטרים, חיילים ובעיקר גיבורי־על לגוניהם. בקיצור: אם אין נשק - מרובה עד חרב או אקדח לייזר - זו לא תחפושת. בדיוק כמו שלבנות - אם אין מחשוף זו לא תחפושת. בכל גיל.

בייאושה כמעט שקלה חברתי למכור לילד את ספיידרמן בתור חיה - עכביש - אבל התעשתה וביקשה מקרובת משפחה שחיה בחו”ל שתשלח לה תחפושת של גור תנינים.

 

ציטוט

"המידה שלי נורמלית. את המידה של הדוגמניות הכחושות צריך להגדיר 'מידה מינוס'" (הדוגמנית האוסטרלית רובין לאווליי)



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5