המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

מי אמר "המי" ולא קיבל?

בין עומק אינטלקטואלי, פסיכולוגי ורוחני לבין קשיחות שעל סף החוליגניות. אין עוררין על היותה של “המי” להקה גדולה. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל להעריץ אותה

ההתניה האוטומטית היתה למצוא לרשימה הזאת צידוק כרונולוגי: תאריך עגול כלשהו שאפשר לתלות עליו את הטקסט. אבל "The Who", כמו "The Who", לא אוהבת דברים עגולים. היא תמיד העדיפה פינות חדות, מגברים שבורים וחדרי מלון הרוסים. כך שלא פלא שהניסיון למצוא תאריך עגול עלה בתוהו. "המי" התחילה לפעול ב-1964, לפני 49 שנים. האלבום הראשון שלה יצא לפני 48 שנים. יצירת המופת הראשונה, "The Who sell out", ראתה אור לפני 46 שנים. יצירת המופת השנייה, "טומי", לפני 44 שנים. הסולן רוג'ר דאלטרי חגג ביום שישי שעבר את יום הולדתו ה-69. הגיטריסט וכותב השירים פיט טאונסנד יחגוג במאי יום הולדת 68. הבסיסט ג'ון אנטוויסל מת...

רוצים להמשיך לקרוא?
הירשמו חינם לאתר באמצעות הטופס או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי? לחצו כאן כדי להתחבר לאתר
הירשמו חינם כדי לקרוא 10 כתבות בחודש:
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
טלפון נייד        
נא אשר את תנאי השימוש
נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ?  התחברו   |   שחזרו סיסמה
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 לא רוצים להמשיך לקרא.  (לת) שולמן לא משלם
  • 17:36
  • 04.03.13

02 עכשיו באים? ועד עכשיו כתבת על מוסיקה בלי להבין את מה שהבנת לפני ״כמה שבועות״?  (לת) שמוליק
  • 18:17
  • 04.03.13

03 כמה שאתה צודק רז
  • 18:17
  • 04.03.13

אחת הלהקות הכי לא מוערכות שקיימות בעולם הרוק. להקה מדהימה, פרפורמרים מעולים, המציאו את החוליגניות של הרוק בין לשבירת הכלים לבין הריסת בתי המלון, ואני רוצה לציין בעיקר את קית מון - המתופף הכי טוב ששמעתי בינתיים. אגב, listening to you זה חלק מsee me feel me ולא שיר נפרד

  •   מוערכת מאוד רק לא בארץ- פה אוהבים את אייל גולן ומודרן טוקינג  (לת) דן
    • 21:03
    • 04.03.13

  •   עם כל הכבוד.. בולשיט. אחת הלהקות המוערכות יתר על המידה אי פעם. מאזין
    • 23:37
    • 04.03.13

    אפילו את גימיק של לחרב חדרי מלון ולרסק גיטרות לא המציאו.

    ובקשר לשירים... אפשר לספור על יד אחת בקושי. וגם אלו לא באת אלמותיים.

  •   אין, אין על מודרן טוקינג! (-: [במיוחד הערצתי את כישורי החריזה שלהם]  (לת) דג קר
    • 08:39
    • 05.03.13

04 הרגע שבו הסולן מסכים
  • 18:58
  • 04.03.13

הרגע שבו הסולן מרים את הידיים בהופעה הזאת שניה לפני שהוא מתחיל את listening to you...הוא הרגע המצולם השני בעוצמתו ברוק. הראשון הוא הנדריקס שורף את הגיטרה

05 אחת מהטובות ביותר  (לת) דן
  • 21:02
  • 04.03.13

06 מחמש המובילות של כל הזמנים  (לת) long live rock
  • 21:06
  • 04.03.13

07 נראה לי שירדתי לעומק דעתך ד
  • 23:50
  • 04.03.13

חוליגנים אבל גאונים.

08 לה-סי-דו גלעד כהן
  • 00:03
  • 05.03.13

אני מתנצל מראש על האובר-ניתוחיות, אבל עלייה בטון ואז בחצי טון לא משקפת את מה שמוצלח כל-כך במהלך ההרמוני הזה. עליית טון ואז חצי טון יכולה להיעשות מדרגות שונות בסולם ולהישמע אחרת לגמרי (כגון מהלך כזה בEmpty Spaces של פינק פלויד, שמתחיל מטוניקה מינורית). המהלך של "המי" עובד מצוין בגלל הדרגות הספציפיות המעורבות בו: רביעית, חמישית ושישית מונמכת, במי מז'ור. המהלך מנצל את הטכניקה של סיום מדומה כרומטי - הדו מז'ור מפתיע פעמיים כתחליף לקדנצה רגילה במי מז'ור, ובפעם השנייה גורר אחריו סדרת קוורטות יורדות האופייניות לרוק (דו מז'ור-סול מז'ור-רה מז'ור). כשהדומיננטה הארוכה מגיעה בסוף המהלך (סי מז'ור), היא לא נפתרת לטוניקה, אלא צונחת חזרה אל דרגה רביעית על-מנת להתחיל את המהלך מחדש, מה שנותן לדעתי למהלך את המומנטום שלו, ויוצר את הרושם שהוא יכול להימשך לנצח.

09 אני חושב שזאת הלהקה שהצליחה להגיע הכי קרוב לסאונד שמצד אחד היה מלא נפח ועשיר ועדיין תמיד נשאר בגבולות הטעם הטוב ערן
  • 00:23
  • 05.03.13

בעיקר ב SELL OUT, WHOS NEXT
למתקדמים - חפשו את ה Lifehouse Demos של פיט טאונסנד

10 עדיף מאוחר מאשר מעולם לא מעריץ ותיק
  • 00:51
  • 05.03.13

ועוד יותר עדיף לספר לכולם (חבל רק שצריך לשלם בשביל זה עכשיו)..

11 אני שנים אומר את זה. המי ענקיים, ולא מספיק נתת קרדיט לאנטוויסל שהיה מוזיקאי עצום. וכן טאונסנד ניגן ביוקילליי דני, ירושלים
  • 00:56
  • 05.03.13

שיר נפלא, בלדה מרגשת בשם ״בלו, רד אנד גריי״ שבה טאונסנד ביוקילליי. לפני מספר חודשים בועז כהן השמיע את השיר הנשכח הזה שהייתי מכור אליו לפני עשרים שנים, והיה לי בקסטה...ובהחלט להקת ההופעות הטובה בהיסטוריה ובלי תחרות ולא בגלל ניפוץ הגיטרות, אלא בגלל האנרגיות של טחנת רוח, הטירוף של קית, המיקרופון המעופף והקול העצמתי של רוג׳ר והגאונות הכללית של טאונסנד

12 זה נכון מאד אבל.... ההןא מהזה
  • 01:34
  • 05.03.13

(רוצים להמשיך לקרוא את הטוקבק? לחצו כאן לרכישת מנוי).

13 Going Mobile Goer
  • 03:28
  • 05.03.13

A friend just quoted "You're going mobile" when I told about my nomadic life. Then I first searched for The Who song. I liked the lyrics at first sight

14 אף פעם לא מאוחר לגלות את האור, חמי  (לת) המה
  • 06:01
  • 05.03.13

15 חברים, כסף תקחו מהמפרסמים. לא בחינם? עובר ל- YNET לא משלם
  • 06:54
  • 05.03.13

אפילו שאני מת על "המי", זה עניין עקרוני.

16 להקת. who אלי ח.
  • 08:04
  • 05.03.13

אמנם צדקת לגבי דרוג ה " מי" כאחת הלהקות הגאוניות של שנות השישים אבל טעית לגבי בחירת האלבום. ראשית לידיעתך טומי לא היה האלבום הראשון וגם לא הכי איכותי של המי. האלבום האיכותי ביותר שיצא אי פעם של המי נקרא who is next. נסה אותו ותחזור אלי. שים לב לשני דברים: השילוב האינסטרומנטלי שאינו רק גיטרות והכי חשוב הטיפוף.

17 כתבה מצויינת, כרגיל גבי
  • 08:51
  • 05.03.13

וצריך רק לציין שהתקליט המושלם ביותר שלהם לדעת מרבית האוהדים (וגם הלהקה עצמה) הוא לא טומי אלא who's next שהגיע אחר כך. 30 שנים מאז שהאזנתי והשתוללתי אתו לראשונה, לא נס ליחו...

18 מרגש יפתח מקטמון
  • 09:00
  • 05.03.13

אני מקשיב ל"מי" כבר יתר משלושים שנה ובעיני הם הלהקה הגדולה בהיסטוריה. תמיד תהיתי מדוע המסלול של חובב הרוק הישראלי הממוצע לא עובר דרכם אלא דרך זפלין-דורס-פינק פלויד בואכה הרוק המתקדם..

19 אופרת הרוק הראשונה מידד
  • 10:19
  • 05.03.13

היא של הפריטי טינגס בשם אס אף סורו. אפילו טאוסנד הודה שהושפע ממנה.

20 מי שלא מכיר את ההוא/ההם הוא לא ממש חובב מוסיקת רוק. ששון
  • 11:13
  • 05.03.13

תראו את ההופעה מלונדון 12 ותבינו על קצה המזלג - עם כל האהבה לזפלין - ההוא הם באמת להקת הופעות, אולפן וסאונד הטובה ביותר. חוץ מזה - שירים מרגשים/מצחיקים/קצת שמאלציים ובעיקר סוחפים. טוב נו... לא כמו אייל גולן ;-)

21 מיק ג'אגר גנז סרט של הרולינג סטונס, בין היתר בשל הופעה טובה מדי של המי אבידן
  • 17:23
  • 05.03.13

The Rolling Stones Rock and Roll Circus - הוא סרט של קונצרט של הרולינג סטונס שבו כיכבו מיטב אמני התקופה. מיק ג'אגר לא היה מרוצה מתוצאותיה של ההופעה. במיוחד, ההופעה העוצמתית של המי העניקה תחושה כאילו המי גנבו את ההצגה. (אם אני זוכר נכון דבריו היו "ב-7 דקות האלה המי ניגנו ברמה שהרולינג סטונס לא הגיעו אליה"). הסרט נגנז ויצא רק בשנת 1996.

22 רשימה נהדרת דותן בלייס
  • 18:45
  • 05.03.13

כתמיד מענג לקרוא. תודה.

23 מה עם קוודרופניה? מיכה
  • 18:50
  • 05.03.13

איך אפשר לכתוב על "המי" בלי להזכיר את האלבום קוודרופניה?!

24 בוקר טוב אליהו ... יריב
  • 08:25
  • 06.03.13

טוב מאוחר מאף פעם

25 מי אמר ״מי״ ולא קיבל קובי ענבר
  • 16:48
  • 10.03.13

אהבתי ונהנית לקרוא את כתבתו של בן שלו על להקת ״המי״ והווידוי שלו עלה״גילוי״ המאוחר שלו אותם. אני בהחלט מזדהה עם רוח הכתבה ולמרות שאני מכיר ומאזין להם עוד משנות נעורי, אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת, אני מודה שגם אני לאחרונה חוזר ומגלה אותם מחדש.
רציתי להגיד ולהסב את תשומת לבך, בן, וגם של הקוראים שיש גם אלבום מהגרסה הבימתית של האופרה Tommy שיצא לאור בשנת 1969. באלבום משתתפים, מלבד חברי להקת המי, גם כוכבים ענקים כמו Richie Havens, Ringo Starr, Rod Stewart ועוד רבים וטובים אחרים. העיבודים המוזיקליים והביצועים הפילהרמוניים של התזמורת הסימפונית הלונדונית והמקהלה הקמרית האנגלית יחד עם הלהקה והסולנים המעולים הופכים את האלבום הזה ליצירה נדירה באיכותה ויופיה. זה שונה מאוד מפסקול הסרט (שגם אותו יש לי כמובן) אבל מומלץ ביותר!

תודה,
קובי ענבר, הרצליה