אייל גולן, כבר לא מיסטר קלין

באלבומו החדש, "הלב על השולחן", מרשה לעצמו אייל גולן להשתחרר, ולשיר בין השאר על תשוקה לבחורות עם תחת גדול. הסטייה שלו מהנוסחה הבטוחה מעידה על סוג חדש של ביטחון עצמי

הרגע הכי יפה ב”הלב על השולחן”, אלבומו החדש של אייל גולן, מתרחש בסוף השיר "מנגנת את חיי". זה שיר נהדר במסורת של שירי החפלות התימניים הישנים, שחזרו אל מרכז הזירה של המוסיקה הים־תיכונית בשנה האחרונה עם נסיקת “הפרויקט של רביבו” ויתר אלבומי המחרוזות. האופנה הזאת של ביצועים חדשים לשירים ישנים עוררה רצון לשמוע גם שירים חדשים באותה רוח, והנה, הכותב והמלחין אופיר כהן מספק את הסחורה, עם טקסט שמדבר בעברית עם טעם של פעם ("ברגעים של עצבת את מולי ניצבת"), לחן שדוהר בתנופה על דרבוקה וגיטרה קיסרית (מלשון יהודה קיסר) וביצוע מעולה של גולן. כשהשיר מגיע לישורת האחרונה שלו, קורה דבר יפה ומפתיע. השיר צובר...

כתבה זו זמינה למנויים בלבד

רוצים להמשיך לקרוא?

הירשמו חינם לאתר באמצעות הטופס או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי?

  • יש להזין שם המורכב מ-2 אותיות לפחות וללא מספרים
  • יש להזין שם המורכב מ-2 אותיות לפחות וללא מספרים
  • אנא הזינו מספר סלולרי
  • אנא הזינו כתובת אימייל
  • אנא הזינו סיסמה בת 6 תווים לפחות
  • אנא הזינו את אותה הסיסמה שוב
נא לאשר את תנאי השימוש

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 3
    האמת היא ש....

    החשוב מכל שחסר פה- הפניה לקהל הרחב, הרבה יותר מאשר הרצון לבטא משהו אישי ואמיתי, מלבד זה- אלבום זה וגם קודמו- מראים שגולן עדיין מהבסדרים לפחות בבחירות בלדות (בלתי נגמרוותתת) סבירות (בן שלו המצויין מ"הארץ" צודק לגמרי כהרגלו, השירים שכהן כתב פה, בהחלט בלדות ראויות יותר, 'נגעת לי בלב' יותר מהאחרים, כמו גם אוקינוס והיא לא את- ראויים). ועדיין- השירים אם אש מזרחית ויותר סערה מוזיקלית-- זה חשובב מאין כמוהו לכח הישארות באלבומים, בזה פה השיאים הם בעצם- כל החלומות, מגנת את חיי וחזק ממני. ולמהה האלבומים כל כךך ארוכיםםם גם ????
    גולן- אחרי בכורה שמצויינת לכיף אמיתי, שיצרו אתניקס עם גולן בזמנו.......
    משהו בים תיכונית, ולא רק של גולן, לקח תפנית של העתקה, קיטש, קיטש ועוד קיטש ופניה למה שנעים, במקום לנסות ליצור יותר עמוק ואמיתי.
    יש שירים טובים גם בים תיכונית של ימינו. פה בולטים (רק) השירים- אוקיינוס (איך לא, נכתב במפתיע ע"י אורי מרק המצויין), כל החלומות, היא לא את, וגם 'סטטוס' ו'חזק ממני' לא רעים לשניה. אבל פה זה נגמר, והמקום המוצרי וקיטשי שאיננו מביע דברים מספיק מחיי האומן, משהו עמוק ואמיתי יותר- אלה הדברים שהורסים הרבה אלבומי ים תיכונית של ימינו, אבל יש שירים יוצאי דופן בהחלט (גם ואולי יותר- דווקא לשרית חדד ודודו אהרון שמשתפר עם השנים, אחרי התחלה מאוד צולעת לטעמי. את השאר בים תיכונית אני לא אוהב לשמוע), אבל מפה ל "שכל בתחת, תת רמה של מלים" -- זו כתיבת תת רמה כשלעצמה. ועוד דברים שחסרים, לא רק בים תיכונית של ימינו, גם בפופ רוק של עברי לידר ואברהם טל- יותר כלים וסערות, ארס חיובי שהיה פעם נניח לכנסית השכל ולברי סחרוף. בטח בעידן ימינו, בו יש גישה מהירה לכל הטוב שבעולם, קשה להישאר עם אלבום כשהוא לא מציע לך מספיק כלים, דינמיותת, סערות, אקשן ופילפל טוב.

  2. 2
    אחרי שראיתי את הרמה הבנתי - כל הכבוד

    לאחרונה אייל מתגלה כאיש אנין המבין באיכות וסטייל ולא כמו שחשבתי קודם ושגיתי ( "טייפקאסט") מודה ומתוודה.

    גם באיכות השירים (מעז ובוחר כהלכה) וגם בחיי היום יום כפי שריאיתי בכתבה שהחל לרכוב על אופניים חשמליים (ולקח כמו שנדרש את הטוב ביותר) השתלבותו המעולה בהובלת תוכנית טלבזיה
    כל הכבוד משתבח עם השנים.

  3. 1
    אתה ציני נכון?