חוה אלברשטיין רחוקה מלהיות אמנית מסתגרת, אבל בשנים האחרונות היא התכנסה בתוך בועה. מאז העבודה שלה עם הלהקה האמריקאית "הכלזמטיקס", בסוף שנות ה-90, היא כתבה את כל הלחנים שלה בעצמה. זה היה כורח יותר מאשר בחירה. אלברשטיין הרגישה מפעם לפעם צורך לרענן את היצירה שלה, להזריק לתוכה צבעים חדשים ומורכבות שחסרה לה כמלחינה, אבל הרדאר שלה לא איתר מוסיקאים ישראלים מעניינים שעוררו בה רצון לשתף אתם פעולה. את רוב מה ששמעה ברדיו בשנים האחרונות היא לא סבלה. "מיש-מש של חצי פופ, חצי אתני, קצת רליגיוזי, מאוד לא מעניין", היא אומרת. שלא לדבר על שירי "אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, אני עזבתי אותך, את עזבת אותי", כפי שהיא מכנה אותם, שנשמעו לה צרי אופקים להחריד.

מהלהקות הבלקניות שצצו לאחרונה היא נהנתה יותר, אבל גם אתן יש לה בעיה. "הלכתי לכמה הופעות כאלה וזה היה נחמד אבל זחוח מדי, הכל נשמע כמו שירי שיכורים", אומרת אלברשטיין. "כאילו הם לא הקשיבו מספיק למוסיקה צוענית אמיתית, שיש בה המון שמחה אבל גם הרבה עצב ובלוזיות. בכלל, קצת יותר עדינות ו-Finesse לא יזיקו בזמנים האלה".

ואז התקשר אליה שאנן סטריט והציע לה לשיר אתו דואט באלבום הסולו הראשון שלו, "הבזק אור חולף". אלברשטיין קיוותה שהוא יעשה את זה. היא אוהבת את "הדג נחש", "את המצב רוח שלהם, את המעורבות. יש להם שיר ששמו 'בלה בליסימה', על אשה דתייה שהגנה על ערבי מפני לינץ', שממש נגע ללבי. היתה לי תחושה שאולי נעשה פעם משהו ביחד, וכששאנן צילצל אמרתי, 'הנה זה הגיע'".

כשאלברשטיין באה לאולפן כדי להקליט עם שאנן סטריט, היא לא ידעה שהיא תפגוש שם את המוסיקאי שיוציא אותה מהבועה. אבי ליבוביץ' לבש גופייה כשהיא נכנסה לאולפן, "ואיך שהוא ראה אותי הוא רץ החוצה וחזר עם חולצה", היא צוחקת. "בכל זאת, חוה אלברשטיין", אומר ליבוביץ', שהלחין והפיק את אלבומו של שאנן סטריט.

הלחן המיוחד של ליבוביץ' לדואט שלה עם שאנן סטריט, "נפשי", הדליק את אלברשטיין, וכך גם העיבוד העדין והיפה של השיר. "היה בזה משהו כיפי ורענן", היא אומרת. "התחושה שלי היתה שהנה אני פוגשת מוסיקאי שלא בא מהז'אנר של פופ מסחרי, אלא מעולם אחר. אני אשתמש במלה גסה: עולם אמנותי יותר. רוב המוסיקאים הצעירים חושבים כמו שמלמדים אותם בתעשייה. מה נכון ומה הולך ומה צריך. בעיקר אני מתחלחלת מהמלה 'לפלח'. היא מזכירה לי דברים שותתי דם.

"כל זה לא היה על הפרק עם אבי. רק מוסיקה. הבנתי שיש פה משהו ראשוני במידה מסוימת, לא מקולקל. שהבחור הזה, שבא מג'ז, הוא אחד שלא יודע, במובן היפה. לא יודע איך מוכרים ומה מוכרים. יודע מוסיקה".

תביא, תביא, עוד ועוד

ליבוביץ', בן 35, החל את דרכו כטרומבוניסט ג'ז. הוא נסע לניו יורק בתחילת שנות ה-90, למד אצל הטרומבוניסט הגדול סלייד המפטון, ניגן בהרכב של החצוצרן המצליח רוי הרגרוב, השתלב בלהקת האסיד-ג'ז הפופולרית "אינקוגניטו", שאתה הסתובב בכל העולם, ובהדרגה הסיט את מוקד ההתעניינות שלו מנגינה לעיבוד והפקה.

התנועה של ליבוביץ' בין ג'ז לפופ משקפת את העולם המוסיקלי המגוון שלו, ששואב השראה מהיפ-הופ, מוסיקה לטינית, רוק וג'ז. לפני כחמש שנים הוא חזר לישראל, הקים את התזמורת הנהדרת "האורקסטרה" ושם לו למטרה לצמצם את המרחק בין הג'ז הישראלי לפופ המקומי, לגרום לג'ז לחלחל אל תוך המוסיקה הפופולרית ולהעשיר אותה. שיתוף הפעולה שלו עם שאנן סטריט היה צעד אחד בכיוון, והעבודה עם אלברשטיין על האלבום "טבע האדם", שייצא בשבוע הבא, היא צעד נוסף ומרשים מאוד.

בתחילת ההיכרות בין ליבוביץ' לאלברשטיין לא דובר כלל על אלבום משותף. בסיום העבודה על הדואט עם שאנן סטריט ניגש ליבוביץ' אל אלברשטיין ושאל אם תרצה להיפגש ולשמוע דברים שלו, ובסוף הפגישה הראשונה הציע שתיתן לו טקסט להלחנה. "נתתי לו טקסט של נדב (לויתן, בעלה של אלברשטיין, ב"ש) שלא נועד להלחנה ואמרתי לעצמי, 'נראה מה הוא יעשה עם זה'".

כששמעה את הלחן בפעם הראשונה הוא נשמע לה קצת מוזר. "זה היה מאוד שונה מהמוסיקה שלי. הרבה יותר מורכב מבחינה הרמונית, מבחינת המקצבים", אומרת אלברשטיין. "אבל בפעם השנייה שהקשבתי ללחן של אבי, המוזרות וסימני השאלה התחלפו בתחושה נעימה של הרפתקה, וזאת תחושה שמזמן לא היתה לי".

הם התחילו להיפגש בקביעות, פעם בשבועיים. אלברשטיין נתנה לליבוביץ' עוד שיר ועוד שיר. "לפעמים הייתי גונבת לנדב מהמגירה, ואולי גם משנה שורה פה ושם", היא צוחקת. ליבוביץ' הלחין, אלברשטיין למדה את הלחנים, ואז התחיל תהליך שהזמרת מכנה "Give and take": "תוך כדי שירה הייתי אומרת לו, 'בוא'נה, הלחן הזה לא הולך לשומקום', או 'השורה הזאת לא נדבקת, אני אשנה אותה'".

אלברשטיין לא הביאה את הגיטרה שלה למפגשים. "אני יודעת שהגיטרה שלי, יש בה משהו מפתה. היא סוחבת לכיוון מוכר. וזה בדיוק מה שלא רציתי שיקרה. רציתי שאבי יביא דברים משלו, מהטרומבון והפסנתר. כל הזמן אמרתי לו, 'תביא, תביא, תביא, עוד ועוד'. את עצמי שמתי קצת בצד. אני פה כדי לשיר, זה הכל. גם בהקלטות, בניגוד להרגלי, לא נידנדתי לנגנים ולטכנאי. נדב הזהיר אותי: 'אל תסרסי אותו. תני לו לעשות מה שהוא רוצה. אחרת זה יהיה עוד תקליט שלך'".

גם הזמרת מקשיבה

המורכבות והעדינות של הלחנים והעיבודים של ליבוביץ' איפשרו לאלברשטיין לדמיין את עצמה כזמרת ג'ז. "הגדולה של זמרות הג'ז הגדולות היא שהשירה שלהן מאוד אובייקטיווית כביכול, לא רגשנית, לא אישית, ודאי שלא צועקת או מתייפחת", היא אומרת. "את משתמשת בקול שלך ככלי. את מגישה את השיר באופן הכי טהור. את כמעט לא קיימת. לכן, אגב, זמרות ג'ז מתבגרות עם Grace, לא כמו זמרות פופ. ראיתי לא מזמן את טקס הגראמי. היתה שם טינה טרנר, שנראתה כמו פוחלץ, ולעומת זאת כל כך נהניתי מקילי סמית, זמרת ג'ז בת גילה של טרנר. איזה הבדל. ראית אשה מקסימה, טבעית. קלאסה". אלברשטיין כל כך מתלהבת מסמית, שכשהיא מספרת על הדואט של הזמרת בטקס הגראמי עם הזמר קיד רוק, היא שוכחת לרגע את העברית המדויקת שלה. "זה היה כל כך יפה, שממש מחיתי כפיים", היא אומרת.

יש כמה שירים באלבום החדש שכוללים חלקים אינסטרומנטליים ארוכים יחסית. הם אף פעם לא נמשכים יותר מדקה, אבל בהקשר של שיר פופ זה יוצא דופן. "נכון, כמו בג'ז", עולצת אלברשטיין. "אחד הרגעים הכי מקסימים בהופעות ג'ז זה הרגע שבו הזמרת זזה הצדה ויושבת על הכיסא. זה כל כך אלגנטי. כאילו גם הזמרת מקשיבה, לא רק הקהל. אני לא חושבת שהזמרים של היום מקשיבים לנגנים שלהם. הם עסוקים מדי בלהקשיב לקהל".

ההתרפקות של אלברשטיין על האסתטיקה של הג'ז עשויה להטעות. ב"טבע האדם" יש רגישויות של ג'ז, אבל זה לא אלבום ג'ז. "לא יעזור כלום, אני זמרת עם בבסיס", אומרת אלברשטיין. "לא משנה כמה המוסיקה מורכבת, השירה שלי הופכת אותה לפשוטה וידידותית. אני לא מנסה להדגיש את המוזר והדיסהרמוני. להיפך. אני שרה את זה כאילו זה נחצ'ה היימן".

גם העיבודים של ליבוביץ' אינם ג'זיים, לפחות לא בצורה מפורשת. "רציתי לעטוף את הקול של חוה בעולם צלילי אלקטרוני-אקוסטי", אומר ליבוביץ': "מצד אחד טרומבון וקונטרבס וגיטרה קלאסית, ומצד שני כל מיני סאונדים אלקטרוניים עדינים".

"אני אמרתי לו, 'מצדי שיהיה רק אלקטרוני, בוא נלך על הרפתקה'", מתערבת אלברשטיין, "אבל הוא החליט לא ללכת עם זה רחוק, ובצדק".

"רציתי שהסאונד יהיה מאוד עדין, מאוד דק, שלא ירגישו את ההפקה", מוסיף ליבוביץ'. ואלברשטיין אומרת: "אני קוראת לזה רקמת תחרה".

האם יש כוונה להעלות מופע שיתבסס על האלבום ועל הצליל המיוחד שלו? "כרגע זאת נשמעת לי כמו יצירת אולפן מובהקת, בניגוד לדברים אחרים שעשיתי, גם בגלל הסאונדים האלקטרוניים", אומרת אלברשטיין. "חוץ מזה, אני מסיימת עכשיו סיבוב שהיה אמור לכלול 10 הופעות ובסופו של דבר היו בו כבר 60 או 70 הופעות. הסיבוב הזה עומד להיגמר, ואני לא בטוחה שדחוף לי להתחיל משהו חדש. כל החיים אני נעה בין רצון לעשות לבין תשוקה לא לעשות כלום. לפני העבודה על האלבום החדש חשבתי שאני הולכת להתבטל, ופתאום נפל עלי איזה אבי ליבוביץ' כזה ולא יכולתי להתאפק. עכשיו נראה, אולי אני לא אעשה כלום הרבה זמן".

חוה אלברשטיין ואבי ליבוביץ'. "נדב הזהיר אותי: 'אל תסרסי אותו. תני לו לעשות מה שהוא רוצה'", מצטטת אלברשטיין את בן זוגה