השבוע יצא דואט של שלמה ארצי ואריק איינשטיין, בעיבודו של גיא בוקטי, שזכה, כצפוי, לחשיפה גדולה. כשהתקשרתי לראיין את אריק איינשטיין הסתבר שהוא צופה במשחק של הפועל ת"א נגד מכבי יבנה בגביע המדינה.

"טיימינג ענק יש לך, בשנייה זאת, הפועל הבקיעה גול. רק תחילתו של המשחק, אבל יותר טוב להבקיע גול מאשר לחטוף גול. אבל אנחנו מדברים על ארצי או על הפועל?".

לא סותר.

"את יודעת, תמיד ברדיו ובכל העיתונים יש צעירות כאלה, בנות 19-20, שמדברות אתי ואני תמיד מתחיל בזה שתעזבי אותי, אין לי כוח. אבל הן כל כך מבקשות, את רואה מתוקות כאלה - מה שאמרת לי עכשיו תגיד - וכל כך מתחננות, אז אני נשבר. החלטתי לא לדבר עם אף אחד ובסוף דיברתי עם כולם. זה היה צפוי שיהיה איזה סטוץ מסוים, אבל לא עד כדי כך".

למה החלטת לא לדבר?

"כי את יודעת, זה כזה מן סטוץ, גימיק. כשהוא הציע את זה, היתה לי אינסטינקטיבית איזה רתיעה מסוימת, לא היה לי כוח עכשיו לגימיק שני המפורסמים עושים יחד, כאילו שיתעסקו בזה ולא בשיר עצמו. אבל אמרתי אני אשמע את השיר, אם הוא טוב, אז על הכייפק. קיבינימט, אני עכשיו אתחיל להתעסק בזה? אני צריך לחשוב מה יחשבו מה לא יחשבו? ואני מאוד מרוצה ממה שיצא. שמעתי את שלמה ברדיו אומר ‘זה שיר קטן' וזה נכון, זה לא קטן מבחינת האיכות שלו, אלא זה לא בנוי בצורה של מין להיט כזה פתוח וברור, זה יותר מופנם, יותר עדין".

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות היישר לפייסבוק

למה לא הלכת לשיר עם ארצי ביחד באולפן?

"לא היה צריך. אבל היינו ביחד בעשייה, הוא שלח לי את השיר כשהוא שר את כולו, ישבתי עם גיא וערכנו מה אני אשיר, מה הוא ישיר, מתי נשיר ביחד וכל זה ובשלב מסוים קראנו לו לשלמה ואז ישבנו ביחד. אני גם נוח לי, אני אוהב להקליט לבד, להיות שקוע בעניין, אבל ישבנו ביחד לשיפוצים ועיבודים. היה בסדר, היה נוח, זרם. שמעת את השיר?".

ודאי, הרגשתי במלים שהוא כאילו מנסה להגיע אליך, לא?

"לא, כשהוא כתב את השיר הוא לא חשב עלי, אני לא מרגיש מה שאת אומרת. בייחוד בשורה האחרונה שהוא אומר ‘להתראות באיזה הופעה' אחרי ששרים על החיים וזה, שאלתי אותו מה זה הדבר הזה? שאתה תתראה בהופעה. מי אומר את זה ועם מי מתראים? הוא לא בדיוק הסביר לי".

ולא מייגע אותך ששואלים אותך כל הזמן נו, מתי תחזור להופיע, אולי בכל זאת תופיע?

"בטח שזה מייגע, אבל כבר לא שואלים אותי. אני תמיד אומר את אותה בדיחה: ‘יש לי פתק מהרופא'. נעשה מזה עניין, אני כל הזמן בבית ושמבית - זה הרבה יותר פשוט, יש דברים שאתה יכול לעשות, שזה באופי שלך, אתה בנוי לזה ויש כאלה שלא. הלוואי והייתי יכול לקחת גיטרה, לבוא מול העשרים אלף איש ולצרוח ולשמוח ולרקוד. אבל זה לא באופי שלי, אז אני לא יכול. עד גיל ארבעים ומשהו הופעתי, אבל זה היה לי קשה. באיזשהו מקום הייתי...זה מצלצל אבסורד אבל זה הביך אותי קצת. הקטע הזה שאומרים את השם שלך ואתה עולה, מסתכלים...".

לא שאבת מזה גם עונג? "לפעמים כן, אבל בעיקרון זה היה יותר מדי, הייתי נכנס יותר מדי למתח. זה היה מכניס אותי למתחים לא בריאים. לא יודע למה לייחס את זה, לביישנות, תמיד אומרים הוא ביישן, אני לא יודע. זה מביך זה מביך, יש לי איזה מבוכה להיות במרכז של משהו. לא בצורה הזאת. זה לא נוח לי. זה טוב, זה נעים, את יודעת, אבל מצד שני זה מביך. כמו אצל הגשש, ששייקה אומר לפולי שכסף הוא לא לוקח ‘אבל שים בכיס שאני לא ארגיש'. את מבינה למה אני מתכוון".