המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

בתדר האינטימי שלו

הוא הביא את מוסיקת העולם לרדיו הישראלי, ואחראי לחלחול של מוסיקה מאפריקה ודרום אמריקה לנוף התרבותי המקומי. דובי לנץ חוגג 30 שנה לתוכנית הרדיו "הכל זורם" ומספר מה הדבר שהוא הכי גאה בו

הזמרת המקסיקאית צ'אוולה ורגאס מתה לפני פחות מחודש בגיל 93. חובבי מוסיקה לטינית יודעים שוורגאס היתה זמרת אדירה, גדולת הזמרות של מקסיקו, וגם אוהביו של הבמאי פדרו אלמודובר, שהעריץ את ורגאס ושילב אותה בכמה מסרטיו, התוודעו לשירה עזת המבע שלה. אבל אפשר לנחש שרוב חובבי המוסיקה בישראל לא שמעו מעולם על הזמרת המנוחה, ולנוכח ההעדפה הברורה של הרדיו הישראלי למוסיקה שמגיעה מארצות דוברות אנגלית, קשה להיות מופתע מכך.

מעט מאוד עורכי מוסיקה ברדיו הישראלי השמיעו את שיריה של ורגאס לאורך השנים, והבולט שבהם הוא ללא ספק דובי לנץ, האיש שהביא את מוסיקת העולם לרדיו הישראלי ומי שאחראי יותר מכל אדם אחר לחלחול של מוסיקה מאפריקה ודרום אמריקה לנוף התרבותי המקומי.

ביום שישי שעבר, בסביבות תשע וחצי בערב, הוא ישב באולפן ה' של גלי צה"ל, הכניס לנגן הדיסקים אלבום של ורגאס, השמיע את השיר "Loz de Luna" (אור הירח) וסיפר למאזיני התוכנית שלו, "הכל זורם", שהזמרת מתה בגיל 93. הוא אפילו לא ציין שזה קרה לפני שלושה שבועות. אולי הניח שכמאזינים קבועים של התוכנית שלו הם בוודאי יודעים.

דובי לנץ
דובי לנץ. צילום: דודו בכר

לנץ השמיע את השיר של ורגאס לקראת סוף התוכנית, שמשודרת מדי יום שישי בין שמונה לעשר בערב. לפני ואחרי הזמרת המקסיקאית הוא השמיע את התמהיל הרגיל של "הכל זורם": "דברים שאני אוהב, עם דגש על מוסיקת עולם", כהגדרתו. הוא פתח עם כמה קטעים ישראליים (אנסמבל "ג'אלי", גיל רון שמע, "דיוואן הלב", "ימן בלוז", ריף כהן), אחר כך עבר למרוקו (הזמר חסן חכמון) ולבנון (החצוצרן איברהים מעלוף, "או כמו שאני קורא לו: איברהים האלוף"), משם חתך לאפריקה (להקת "זאפ מאמא" ושיתוף פעולה בין הזמרת מנו גאלה לנשפן הישראלי אמיר גבירצמן), המשיך לאמריקה (ניל יאנג בשיר עם ישן, "הקלזמטיקס" שרים וודי גאתרי) ואנגליה (טריו המיתרים "טריאבוליק"), אחר כך השמיע את זמרת הלדינו הישראלית יסמין לוי, את השיר של ורגאס, התנחל למשך כמה שירים בברזיל וסביבותיה (שיר משותף של הגיטריסט ויניסיוס קנטואריה עם הגיטריסט ביל פריזל, שיר של המקישן הישראלי-ברזילאי ז'וקה פרפיניאן ושני שירים בניחוח ברזילאי של זמרת הג'ז מלודי גרדו), וסיים בארגנטינה עם קטע של הפסנתרן דניאל פיאצולה, נכדו של אסטור פיאצולה, שיופיע בשבוע הבא בתל אביב.

כמה דקות לפני שתוכנית הסתיימה, כשהמיקרופון היה כבוי, לנץ אמר: "אוי, שכחתי להזכיר את ההופעה". ביום ראשון הבא, במועדון האזור בתל אביב, לנץ יחגוג 30 שנה ל"הכל זורם" (ובאותה הזדמנות גם את קבלת פרס מפעל חיים שהעניק לו לאחרונה מפקד גלי צה"ל), בהופעה שבה ישתתפו רבים מהמוסיקאים שהוא הרבה להשמיע לאורך השנים: קרולינה, יסמין לוי, יאיר דלאל, משפחת אלייב, אייל תלמודי, אלון אולארצ'יק, וככל הנראה גם מוש בן ארי ועידן רייכל.

"אני רועד מפחד", הוא אמר לפני שהתוכנית התחילה. "מועדון האזור יכול להכיל 300 איש, ואני מפחד שיהיו 2,000 איש בחוץ". גם בשידור עצמו הוא הזכיר את החששות שלו. "אני לא יודע מה יהיה", הוא אמר, "אני מקווה שלקראת 12 בלילה, כשאנשים יתחילו לצאת ולהיכנס, הכל יסתדר". כעבור כמה שניות הוא קיבל מסרון מידיד: "30 שנה? 30?! אנחנו כאלה זקנים?"

את ההופעה במועדון האזור אירגנו כמה מעמיתיו של לנץ בגלי צה"ל לאחר שהוא הזכיר באוזניהם את העובדה ש"הכל זורם" ציינה לאחרונה 30 שנה לתוכנית הראשונה שלה. "הייתי צריך ללכת לארכיון כדי לגלות בדיוק מתי זה קרה", הוא מספר. "גיליתי שהתוכנית הראשונה שודרה באחד במאי 1982". באותו ערב, בצורה מקרית לגמרי, הופיעה בתל אביב הזמרת הברזילאית גל קוסטה, "וזאת היתה ההופעה הראשונה בישראל של זמר ברזילאי חשוב", אומר לנץ. אפשר אם כן לסמן את הערב הזה כנקודת התחלה, או לכל הפחות כנקודה חשובה, בסיפור התקבלותה של מוסיקת העולם בישראל.

צ'אוולה וארגס. רק לחובבי הז'אנר?
צ'אוולה וארגס. רק לחובבי הז'אנר?. צילום: אי-פי

כשלנץ נשאל אם הרגיש לאורך השנים כמו חלוץ, הוא מושך בכתפיו ואומר: "אני לא יודע. עשיתי תמיד את מה שאהבתי".

זה לא סותר.

"הייתי היחיד שהשמיע מוסיקה כזאת, והיה ברור שאני עושה משהו אחר, אבל אני לא חושב שקמתי כל בוקר וטפחתי לעצמי על השכם".

בשנים הראשונות זה נראה לאנשים מוזר שאתה משמיע ברדיו שירים ממקומות כמו אלג'יריה, ונצואלה או טרינידד?

"גם אם זה נשמע לאנשים מוזר, אני שמעתי בעיקר תגובות חיוביות. ‘שמעתי אצלך אתמול משהו מוזר אבל נהדר' - זה מה שאנשים אמרו בדרך כלל".

ואז, בהדרגה, המוסיקה הזאת התחילה להישמע פחות מוזרה.

"כן. אין לי ספק של'הכל זורם' היה חלק בתהליך הזה. אבל זה לא היה קורה אם הקהל הישראלי לא היה מגלה עניין. לאנשים כאן יש אוזן פתוחה. הם מוכנים לשמוע".

עוד בגלגול הזה

לנץ, בן 65, נולד בפתח תקוה להורים שבאו מרומניה. המשפחה שכרה חדר אצל משפחת סלומון המיוחסת, שאחת מבנותיה היתה נשואה לנגן בתזמורת הפילהרמונית. "היו לנו כרטיסים חינם לקונצרטים", מספר לנץ, "וחוץ ממוסיקה קלאסית, שנטמעה בי עמוק, היו מופעים של מוסיקת פולקלור ממקומות שונים בעולם, שהשאירו עלי רושם כילד. להקת קוטייב מבולגריה, עם בנות ששייטו על הבמה בחצאיות ארוכות, בלי שראו להן את הרגליים. זה היה מראה קסום. או ריקוד המקלות של להקת בייניהאן מהפיליפינים".

אבל החוויה שעיצבה יותר מכל את טעמו המוסיקלי של לנץ הצעיר היתה ככל הנראה ההיכרות הראשונה שלו עם המוסיקה הברזילאית. זה קרה בעת הצפייה בסרט "אורפאו נגרו", שיצא ב-1959 והכיר לעולם את הבוסה נובה. "ראיתי אותו במחנה של הגדנ"ע בגלילות, על מסך בחוץ", מספר לנץ, "והוא מאוד הרשים אותי. שם נדבקתי בחיידק. ברזיל היא מקום שאני מאוד אוהב, מקום שאני מרגיש בו בבית. היא כמו מולדת שנייה. בגלגול קודם הייתי עבד שחור שהגיע לברזיל במאה ה-17, אבל זה סיפור שלם שלא ניכנס אליו".

בגלגול הזה, בשנות ה-50, לנץ היה פריק של רדיו, שישב דבוק למקלט בזמן שילדים אחרים שיחקו בחוץ כדורגל. הוא הקשיב לתוכניות מדע, למצעדי פזמונים, לקונצרטים קלאסיים, לחידוני ידע. "רק בפרקי חזנות הייתי נשבר", הוא אומר. בחידונים הוא גם השתתף, ובגיל מבוגר יותר היה אחד הפאנליסטים הקבועים (לצד מרדכי וירשובסקי, רפי קדישזון ואחרים) בחידון המוסיקלי של רם עברון, "מפצח האגוזים".

מתוך "אורפאו נגרו", 1959. מפגש עם המוסיקה הדרום אמריקאית
מתוך "אורפאו נגרו", 1959. מפגש עם המוסיקה הדרום אמריקאית. צילום: אי-פי

ב-1973 התפנתה משרת עורך מוסיקלי בגלי צה"ל, ולנץ קיבל את התפקיד. מאז הוא בתחנה הצבאית, שבה שימש כמעט בכל תפקיד אפשרי, בין השאר ראש מחלקת המוסיקה. אחד השינויים שהוא הנהיג כראש המחלקה היה לבטל מתישהו בשנות ה-70 את ההפרדה בין עורכים למגישים.

"לא היה מקובל אז שעורך יגיש ושמגיש יערוך", אומר לנץ. "אני עמדתי על כך שעורכים שהקול שלהם בסדר והעברית שלהם בסדר יוכלו להגיש, ולהיפך. ההפרדה הזאת נראתה לי מטומטמת. תוכנית נשמעת לגמרי אחרת כשמי שמגיש אותה יודע על מה הוא מדבר. כשמישהו מגיש והמוסיקה לא מדברת אליו, אתה שומע את זה מיד".

את "הכל זורם" הוא ייסד לאחר שהתאהב בשידורי תחנת הרדיו הפריסאית FIP, ששידרה מוסיקה אקלקטית ברצף, בלי דיבורים. "זה יכול היה להיות רצף שהתחיל עם הקונצ'רטו מספר 21 של מוצרט, המשיך עם אום כלתום, ואחר כך ‘פרנקי גואוז טו הוליווד', ואחר כך שטוקהאוזן. חיבורים קיצוניים. לחבר את הדברים שלא מתחברים. ובלי מלל. מאוד אהבתי את זה".

החיבורים של לנץ ב"הכל זורם" היו קצת פחות קיצוניים, ובכל זאת הם לא תאמו את פילוסופיית העריכה של גלי צה"ל, ששמה דגש על מעברים רכים בין השירים. בשנים הראשונות לנץ לא דיבר בכלל בין השירים, "אבל זה השתנה. אנשים רוצים אינפורמציה, ואני מאמין שמוסיקה צריכה שיהיה לה מסר, לא רק לעבור ליד האוזן. יש צורך בתוכניות ש - סליחה על הביטוי - מחנכות את הקהל. המחמאה שאני הכי מאושר ממנה היא כשמישהו עוצר אותי ברחוב ואומר ‘תדע לך שאתה ודני (קרפל, שהגיש אינספור תוכניות עם לנץ לאורך השנים, ב"ש) חינכתם אותי למוסיקה".

בשנותיה הראשונות "הכל זורם" שודרה בשבת בין שתיים לארבע אחרי הצהריים ("הגיעו אלי דיווחים שבכל הבריכות בקיבוצים שומעים את זה", אומר לנץ), ולאחר מכן היא נדדה לשישי בלילה. אחת ההחלטות האחרונות של לנץ כראש מחלקת המוסיקה היתה להעביר את "הכל זורם" למשבצת הנידחת של שמונה עד עשר בערב שבת.

למה עשית את זה לעצמך? זאת שעת הארוחות המשפחתיות. מי מקשיב לרדיו?

"עשיתי את זה כי ידעתי שאם התוכנית תשודר בשעה הזאת, אף אחד לא ייגע בה", מחייך לנץ. "וזה הוכיח את עצמו. עובדה: הגעתי ל-30 שנה".

אבל לא היית רוצה משבצת יותר אטרקטיבית?

"אני מקבל מספיק תגובות, והיום, עם האייקאסט והפייסבוק, זה כבר לא משנה. יותר אנשים שומעים באינטרנט מאשר ברדיו. קיבלתי לא מזמן תגובה מישראלים שנמצאים בשליחות בברזיל. הם אמרו: ‘אנחנו יושבים במרפסת באיפנמה ושומעים את התוכנית בין שלוש לחמש אחרי הצהריים. סוף סוף לא בשמונה בערב!'".

הולך על חבל דק

בשנים הראשונות "הכל זורם" לא התאפיינה בזיקה מיוחדת למוסיקת עולם. זה קרה בשנות ה-90, שבהן דרך כוכבם של אמנים כמו גוראן ברגוביץ', מוסיקאי "בואנה ויסטה סושל קלאב", סזריה אבורה וזמרי הראי, שב חאלד ושב מאמי. לנץ השמיע את חלקם עוד לפני שנהפכו לכוכבים גדולים. את אבורה, למשל, הוא ראה במועדון קטן בפאריס ב-1991. הוא השמיע אותה ללא הרף ב"הכל זורם", אבל כשהיא באה להופיע בפסטיבל בריזה באשקלון בשנות ה-90, היא הביאה 300 איש לאמפיתיאטרון של 9,000 מקומות. "מה שמוכיח ש'הכל זורם' מיועדת בעצם ל'ששת קוראי', כמו שאמר דן בן אמוץ", אומר לנץ.

ההתמקדות של לנץ במוסיקת העולם הובילה אותו לאפיקי פעילות נוספים, מחוץ לרדיו, כמו הדרכה של קבוצות בסיורים מוסיקליים בחו"ל וניהול אמנותי של פסטיבלים. מסוף שנות ה-90 ועד אמצע העשור הקודם לנץ ניהל את פסטיבל "שומעים עולם", וכיום הוא המנהל האמנותי של פסטיבל הג'ז באילת (ביחד עם אלי דג'יברי) וכן של פסטיבל הג'ז החורפי באילת.

כשלנץ נשאל אם הוא השמיע ב"הכל זורם" אמנים שעמדו להופיע בפסטיבל "שומעים עולם" בניהולו, הוא אומר: "מרגע שהתפרסמה התוכנית ועד שהסתיים הפסטיבל, לא השמעתי אף אמן שהתארח אצלנו. זה לא אתי. גם כך אנחנו הולכים על חבל דק".

זמן קצר אחרי שהחל לנהל את "שומעים עולם", לנץ מונה ליו"ר הוועד המנהל של פורום פסטיבל מוסיקה העולם באירופה. הוא כיהן בתפקיד שנה אחת בלבד, אבל הוא אומר שהקשרים שטווה עזרו לו לעשות את הדבר שבו הוא אולי הכי גאה - לקדם מוסיקאים ישראלים שבהם הוא מאמין.

"אנחנו הישראלים בני מזל שאנחנו חברת מהגרים", הוא אומר. "כל אחד בא עם המורשת המוסיקלית שלו, והכל נזרק לאותו סיר ומתערבב ביחד. אני אוהב לבשל, ויש דבר שנקרא slow cooking. זה מה שקורה עם המוסיקה הישראלית. כל יום בא מישהו וזורק איזה תבלין, וכל ערב טועמים והטעם שונה, ויש סיבה טובה לחכות ולהמשיך לבשל. הסקרנות בעולם לגבי התבשיל הזה הולכת וגדלה".

לצד תחושת השליחות, נראה שלנץ מאוד נהנה ממה שהוא עושה. בניגוד למנהלי פסטיבלים אחרים, שתמיד נראים לחוצים בזמן הפסטיבל, הוא נראה נינוח מאוד, חיוך תמידי נסוך על פניו, ובדרך כלל אפשר לראות אותו מפזז בקדמת הבמה בזמן ההופעות. שלא לדבר על כך שהוא מבלה בחו"ל חלק ניכר מזמנו, קופץ מפסטיבל במארסיי ליריד מוסיקה בקופנהגן, ומשם להדרכה של קבוצת מטיילים בטרינידד או לפגישה בסאו פאולו עם אנשי משרד התרבות הברזילאי.

"אני באמת נהנה", אומר לנץ, "ואני אוהב לרקוד. הנסיעות לחו"ל קצת נרגעו מאז שיש לי נכד, אבל בקרוב אני אסע שוב. אני אומר שאסור לחזור לארץ בלי שיהיה לך תאריך לנסיעה הבאה".

מה עמדתך בנוגע לתווית "מוסיקת עולם"? יש אנשים שהיא מאוד מרגיזה אותם.

כל מי שמתעסק במוסיקת עולם שונא את השם מוסיקת עולם".

אז מה עושים?

"משתמשים בזה כי אין תחליף. היו ניסיונות לקרוא לזה בשמות שונים. במקום worldwide music ,world music, אבל בסופו של דבר נשארים עם ‘מוסיקת עולם'. לא אוהבים את המושג, אבל זה מה יש".




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 התנשאות אפיינית של הממסד המפאיניקי הגווע על אשכנזיו המשמינים מנחת ומזקנה שוקי ברדוגו
  • 10:33
  • 03.09.12

והמזרח זה לא תרבות העולם? והפיוט היהודי זה לא תרבות העולם? אתם רוצים פאריס על הירקון עם ג'וזפין בייקר ואקזוטיקה שחורה, כזו שתוכלו להתנער ממנה כושאתם חוזרים לווילה הנקיה שלכם ברעננה עם תווים של מוצרט פתוחים על הפסנתר. לא עוד. לא נוח לכם כאן, לכו לאירופה עם הפנקס האדום הישן שלכם. נמאסתם.

02 דובי לנץ היקר מינה
  • 10:57
  • 03.09.12

אין לך מושג כמה תכניתך היתה משמעותית עבורי וחשפה בפניי עולם מוסיקלי חדש ומרגש. בשנים הראשונות אפילו הקלטתי תכניות שלמות על קסטות (היה פעם דבר כזה) והאזנתי להן שוב ושוב. נפגשתי בזכותך עם מגוון נפלא של יוצרים ומבצעים ואני מכירת תודה מכל הלב.
ואולי ... בכ"ז אפשר להחזיר את התכנית לשבת בצהרים?

03 ראיון חשוב עם אדם-מוסד (במובן החיובי של המילה) מדי פעם מאזינה
  • 11:24
  • 03.09.12

כתבה מעניינת!

04 עוד תכניות של מוזיקת עולם דודו
  • 13:34
  • 03.09.12

מזל טוב לדובי! למען ההיסטוריה: בקול ישראל שידר שלמה ישראלי במקביל במשך עשרות שנים תכניות של מוזיקת עולם, ג'אז ומוזיקה קלאסית.

05 איכות, כיף וגם אתיקה. אתם רואים הדברים הטובים קיימים תמיד. רק צריך למוצאם.  (לת) תום
  • 14:42
  • 03.09.12

06 גלי צה"ל כל הזמן. אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיהם.  (לת) בבגני
  • 14:57
  • 03.09.12

07 תודה רבה.. אמיר
  • 15:01
  • 03.09.12

תורה רבה רבה ....על ערבי שבת מסביב לשולחן...עם עונג שבת אמיתי !! הודות לך דובי!!

08 תוכניות מצוינות - מרחיבות דעת ולב. ישר כח!  (לת) מוטי
  • 15:58
  • 03.09.12

09 ברכות שרה סרף
  • 16:11
  • 03.09.12

כל מילה באבן,

10 תודה לדובי לנץ ולכתבה הנעימה יוני
  • 18:12
  • 03.09.12

אני עוקב אחרי דובי במהלך השנים האחרונות מאז ששמעתי אצלו את שי בן צור במקרה והוא מעולה, חיית מוזיקה אמיתית, דובי השפיע בדרכו גם על 88 אף אם שהיא התחנה האהובה עלי ועל רבים
הכתבה נעימה ושלחה אותי לסמן את רדיו fip למועדפים בטיוןאין לפני ששמעתי צליל בודד

11 עוד מוכשר ממוצאה רומני שתורם לתרבות ולא עושה גלים  (לת) אלונה
  • 19:34
  • 03.09.12

12 FIP הפריסאית עדיין קיימת ובועטת עם מוזיקה נהדרת דני
  • 20:17
  • 03.09.12

התחנה האינטרנטית האהובה עלי

13 איש יקר ומרחיב את הנשמה  (לת) יואל עיני
  • 08:41
  • 04.09.12

14 ג'אלי אנסמבל יופי של הרכב אפריקאי בירושלים  (לת) נורית
  • 04:38
  • 05.09.12

פרוייקטים מיוחדים