דייב ברובק, אחד המוזיקאים המצליחים ביותר בתולדות הג'ז, מת היום (רביעי). מחר היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-92. ברובק, פסנתרן ומלחין, זכה לפופולריות עצומה בשנות החמישים והשישים, היה אחד השגרירים החשובים ביותר של הג'ז בתקופה שבה הפופ והרוק דחקו אותו אל ירכתי הבמה, והקליט את אחד מקטעי הג'ז המפורסמים ביותר, אם לא המפורסם מכולם - "Take five". ברובק מת בשעה שהיה בדרכו לקרדיולוג שלו.

ברובק גדל בחווה בקליפורניה. אביו ייעד אותו להיות בוקר, אבל ברובק נמשך למוזיקה, ובעיקר לסווינג. כנער הוא חלם לנגן עם בני גודמן, מוזיקאי הג'ז הפופולרי ביותר בשנות השלושים, ועשרים שנה לאחר מכן הוא היה לבני גודמן של זמנו – מוזיקאי הג'ז הכי מפורסם בעולם.

ברובק התגייס לצבא ב-1942, נשלח לאירופה ב-1944, ובזכות הופעה מאולתרת על משאית צבאית התבקש להנהיג להקת ג'ז צבאית במקום להילחם. הלהקה שהוא הרכיב כללה נגנים שחורים ולבנים, חיזיון יוצא דופן באמצע שנות הארבעים. גם הרביעייה שהקים בתחילת שנות החמישים, ואיתה נסק לשיאים של פופולריות, היתה מעורבת: לצד ברובק, הסקסופוניסט פול דזמונד והמתופף ג'ו מורלו, היא כללה את הקונטרבסיסט השחור יוג'ין רייט.

בתחילת שנות החמישים, כשהג'ז הפסיק להיות מוסיקה להמונים ונהפך לנחלתם של מביני עניין בלבד, ברובק עשה צעד שיווקי מבריק: הוא התחיל להופיע באוניברסיטאות. סטודנטים לא היו קהל יעד טיפוסי של ג'ז באותם ימים, אבל הרביעייה של ברובק כבשה אותם. זה היה הסימן הראשון לכך שברובק עומד לנהל רומן ממושך עם המאסות. הקהל, שאותו ברובק כינה "החבר החמישי ברביעייה שלי", אהב את המנגינות המתוחכמות אך קליטות של ברובק, את הנגינה הסוערת שלו שטיפסה בהדרגה אל השיא ואז פירקה את המתח ("הוא ידע למצוא את נקודת הג'י של הקהל", העיר אחד ממבקרי הג'ז), את המקצבים המאתגרים בדרך נעימה, ואת הלהקה הנהדרת שלו.

אף שברובק היה אחד ממוזיקאי הג'ז המצליחים והאהודים בכל הזמנים (ב-1954 הוא היה למוזיקאי הג'ז השני, אחרי לואי ארמסטרונג, שהופיע על השער של "טיים"), הוא ספג במשך השנים יותר ביקורת קשה מכל ענק ג'ז אחר. בביקורת של המגזין החשוב "דאונביט" על אלבומו "Time out", שהיה לאחד מאלבומי הג'ז הנמכרים ביותר בכל הזמנים, נכתב שהמוזיקה של ברובק היא "חצי ג'ז". ברובק התקשה לסלוח על עלבונות כאלה. "להצליח זה דבר מסוכן", אמר פעם כשנשאל על הביקורות הקשות. בקרב חובבי ג'ז מושבעים יש עדיין מי שתוהה אם הוא היה ג'זיסט גדול או פשוט ג'זיסט סופר-מצליח.

הרביעייה של ברובק התפרקה ב-1967, ובשנים הבאות, גם כשהתוצרת שלו היתה פחות מרשימה, הפסנתרן המשיך ליהנות מאהבה ללא תנאי מצד הקהל. גם בשנים האחרונות, ברגע שברובק היה מנגן את הצלילים הראשונים של "Take 5", נשמע תמיד רעם של תשואות מכיוון הקהל, שאין לו כמעט אח ורע במופעי ג'ז אחרים.

לפני שנתיים, כשברובק חגג את יום הולדתו ה-90, הוקרן בארה"ב (ומאוחר יותר גם בישראל) סרט על חייו בבימויו של קלינט איסטווד. הסרט,"בדרכו המתוקה", הציג את ברובק כגיבור אמריקאי – אמן תמים ואופטימי שרדף אחרי החלום שלו והגשים אותו בזכות עבודה קשה, כישרון גדול וקלפים טובים שחילק לו המזל. אמריקה, וחובבי ג'ז בכל העולם, לקחו אתמול חמש דקות כדי להצדיע לו ולתרומתו הגדולה לעולם המוזיקה.