הדימוי והמוסיקה של קאשה מגיעים מאותם מקורות השראה של בנות דורה בפופ, כמו קייטי פרי וליידי גאגא. קאשה חולקת אתן את אותם מפיקי מוסיקה, אופנה וגישה אקסטרווגנטית. אבל היא בכל זאת היא מצליחה להיבדל מהאחרות, ולהרגיש כאילו הצליחה להיתקע ביקום שכולו “נערות רוצות רק לכייף”.

כדאי להשוות את האלבום החדש של קשה, “Warrior”, לאלבום המדובר בהרבה שהוציאה ריהאנה קצת לפניה, כדי להבין מה מייחד אותה - הקלילות וחוסר היומרה שגורמת למוסיקה שלה להישמע כמו מסיבת רווקות כל כך מטופשת וחסרת שליטה עד שחשפן ההפתעה נס ממנה על נפשו בבהלה.

קאשה התפרסמה עם השיר “טיק טוק” מתוך האלבום הראשון שלה לפני שלוש שנים, קטע אלקטרו־פופ שהפך ללהיט ענק, וגם התגלגל לככב בקליפ הוויראלי שיצרו חיילי צה”ל בחברון בשנת 2010, שבו רקדו לצלילי השיר כדי להראות שגם לכיבוש יש גרוב.
כבר בשיר, שבמלותיו מספרת הזמרת על הרגל לצחצח שיניים עם בקבוק של ג’ק דניאלס, הבהירה קאשה מה לצפות ממנה בהמשך - הרבה שירי מסיבות והתהוללות, שבהם האלכוהול אף פעם לא נגמר, הרצפה מלאה תמיד בנצנצים וההאנגאובר אף פעם לא מגיע. היא צברה מעריצים שדואגים מדי פעם שסגנון החיים שלה יגבה מחיר יקר מדי, וכך היא מככבת בפייסבוק הישראלי בעמודים עם שמות כמו “האם קאשה מתה? מי שיודע את התשובה שיגיד”, וגם “קאשה לא מתה, מצבה קשה עקב שימוש בסמים * כנסו להוכחות ‏+ כתבה”.

לקראת האלבום השני היא הבטיחה יצירה שתעסוק בנושאים מיסטיים וכי תשתף בו פעולה עם אייקוני רוקנרול ופאנק. ההבטחה הזו ממומשת באופן נקודתי באלבום, אבל על ההפקה חתום המפיק ד”ר לוק, מי שמלווה אותה מתחילת דרכה, ושיצר יחד אתה שירים לבריטני ספירס. מה שאומר שברוב האלבום הצליל הוא אותו צליל השלט במצעדים, כשהתיבול הוא הצלילים הרוקיסטיים, ההיפך ממה שקאשה ביקשה ליצור.

הסינגל הראשון מתוך האלבום, “Die Young”, שיר מסיבות אופייני ומקפיץ, מלווה בקליפ שבו סצינות המשלבות בין מסיבת מין למפגש של כת. הקליפ כולל סמלים מאגיים המקושרים לשטניזם ולאחווה הסודית “אילומינטי”, כמו סמל פירמידה עם עין, המופיע על ישבנה של קאשה. מאז שיצא הספר “אילומינטוס” של רוברט אנטון וילסון ורוברט שיאה בשנות ה–70, תרבות הפופ התמלאה איזכורים בתיאוריית הקונספירציה על האחווה הסודית שמושכת בחוטים בכל מוקדי הכוח בעולם, וזוממת להקים “סדר עולמי חדש” שישעבד את בני האדם.

האילומינטי אוזכרו לאורך השנים בסרטים כמו “לארה קרופט: טומב ריידר” ו”שרלוק הולמס”, אבל עד לאחרונה העיסוק בהם היה בעיקר בקרב תת־תרבויות אנרכיסטיות. בשנים האחרונות כוכבי פופ כמו ליידי גאגא וג’יי־זי החלו להשתמש בסמלים המקושרים לאילומינטי, וקאשה היא רק האחרונה שעושה שימוש בדימויים ובמיסתורין סביב האילומינטי. התוצאה - המוני חובבי פופ צעירים המתפלמסים בלהט בעמוד היוטיוב של הזמרת האם האחווה הסודית אכן קיימת ואם קאשה מקושרת אליה, הם לא פחות משעשעים והזויים מהקליפ עצמו.

 

רובו של האלבום מורכב מקטעי אלקטרו־פופ מסחריים שבהם קאשה שרה ועושה ראפ שנשמע לבן במיוחד. לצד אלה כלול “וונדרלנד”, קטע קאנטרי פופ בהשראת שורשיה של קאשה בנשוויל, בהשתתפות קארני, מתופף “בלאק קיז”. הניסיונות הרוקיסטיים של קאשה באלבום כוללים שיר שנשמע מושאל מ”איי לאב רוקנרול” של ג’ואן ג’ט; “Gold Trans Am”, שבו שרה קאשה על סקס במכוניות, עם השורה “אני הקפטן של הספינה הזו, אז קפוץ פנימה”; איגי פופ מתארח בקטע אלקטרו־רוקיסטי טראשי ושמו “דירטי לאב”; ובשיר “סופרנטורל”, הכולל סימפול של ניק קרשאו, שרה קאשה על מערכת יחסים מינית עם רוח רפאים.

כמה מהקטעים היותר מוצלחים הם כאלה שבהם שיתפה קאשה פעולה עם חברים מה”סטרוקס” וה”פליימינג ליפס”, אבל אלה נבלעים בצליל הנהנתני והמסחרי שתכליתו להציג את קאשה כבחורה זורמת במיוחד. ורוב הזמן היא אכן זורמת, אבל באחד השירים האחרונים באלבום, “Love Into the Light”, שרה קאשה שורה שכמו נכתבה מהעתיד במבט לאחור על האלבום הנוכחי, אחרי שהתמסרה לצליל שאליו ניסתה לכוון באלבום הזה: “אני יודעת שיש לי עבר מושחת, וכן, גם כמה קעקועים לא מוצלחים”.

קאשה - “Warrior”, RCA