טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ז'אן-אפלם באווזה הופך את הסונטות לפסנתר של בטהובן לחוויה רגשית עוצמתית

ז'אן־אפלם באווזה משלב בין המאוזן לאינטנסיבי ומקנה לסונטות המאוחרות לפסנתר של בטהובן עוצמה כמעט מפתיעה

תגובות
ז'אן אפלם באווזה
Paul Mitchell

את הכרך השלישי, והאחרון, מתוך אלבום כל הסונטות של בטהובן לפסנתר שמעתי בשלמותו, ברצף. מרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק. הרצף נקטע רק כדי לחזור מדי פעם על פרק שמשך תשומת לב מיוחדת בתוך השטף המחשמל. נגינתו של ז'אן־אפלם באווזה העלתה שוב ושוב דימוי של חתול. הצעדים רכים – באווזה שומר תמיד על צליל יפה, גם בקטעים הסוערים, והפסנתר בידיו לא דופק ולא מצלצל; הגב מתקמר בחן – הוא מעצב קווים ארוכים, אלגנטיים וברורים; ואז, זינוק מהיר על הטרף – פתאום, בלי לדעת מאין ואיך ומדוע, אני נשאב אל המוזיקה, מוצף בעוצמות...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות