טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיסק: איילת אמוץ ויונתן זק מלטפים

דיסק חדש של המצו-סופרן אמוץ והפסנתרן זק, "על אהבה נצחית", מלטף את המאזינים במבחר לידר מאת ברהמס, מאהלר ואלבן ברג

תגובות

דיסק שכותרתו "על אהבה נצחית", ובו שירים מאת ברהמס, מאהלר ואלבן ברג, הופיע בחברת "רומאו" האמריקאית. כותרתו לקוחה משמו של אחד משירי ברהמס, והמבצעים הם משלנו: הזמרת איילת אמוץ-אברמסון והפסנתרן הוותיק יונתן זק. רשימת השירים מלמדת שאין זה "פרופיל" של הזמרת אלא אוסף שנבנה בקונצפט מוסיקלי. אולי בניגוד לציפיות, היצירות הידועות הכלולות בדיסק אינן אלה של ברהמס אלא חמישה "שירי ריקרט" של מאהלר, אשר הוקלטו פעמים אין ספור ונשמעים רבות בקונצרטים פומביים (בדרך כלל בליווי תזמורת).

"על אהבה נצחית" מציג תוכן נפלא שמגישיו הם אמני לידר מובהקים. התוכן - פסגות של רומנטיקה ופוסט-רומנטיקה - הוא 30 שירים, שרשרת ארוכה של פינוקים. היא נפתחת בעשרה שירים מיוחדים במינם של ברהמס (מתקופות שונות) וממשיכה בשמונה "שירי צוענים" שלו; אחר כך באים חמשת "שירי ריקרט" המפורסמים של מאהלר, שנולדו בשנות הפרידה מהמאה ה-19 ממומשים הפעם עם פסנתר במקום תזמורת; החטיבה השלישית היא אתגר יחסי לאוזן שמרנית, ובה "שבעה שירים מוקדמים" של אלבן ברג הצעיר, ראשית המאה ה-20. שירים אלה טונאליים עדיין, אבל מושג המנגינה מתגלם בהם בצורה שונה, רבת הפתעות. קשה להאמין ששומעי שירים אלה יוכלו לשרוק או לפזם אותם לאחר האזנה אחת או שתיים.

באוזניי, שירי ברהמס הם אבן הנזר של הלקט, י"ט שירים שכולם ראויים לתואר "חובה להכיר". על ביצוע לידר של ברהמס בכלל ובלקט זה מעיר יונתן זק, בחוברת הנלווית לאלבום, כי ברהמס, לצד יצירותיו הסימפוניות, נמנה עם רבי האמנים של הצורות המוסיקליות הקטנות - לידר ויצירות קצרות לפסנתר. בלידר, ההמצאה המלודית היא תכונה מרכזית. ביצועם, כותב עוד זק, "גורם אושר לזמר וגם לנגן, באשר הם זורמים בטבעיות וכמו מחמיאים למבצעים אותם". ברהמס, מאהלר וברג הצטיינו בחיבור מוסיקה למלים, אומר זק, וזו לא תופעה כללית אצל מוסיקאים גדולים. "בטהובן, למשל, לא היה במיטבו כאשר הוצמד לטקסט".

אמוץ וזק
דודו בכר

מתי ליווית לידר בפעם הראשונה?

יונתן זק: "זה היה בבית הספר 'אחד העם' בתל אביב, הייתי בן עשר בערך, המורה למוסיקה שלנו היה יואל ולבה. באחת החגיגות הוא בחר תלמיד בעל סופרן יוצא מן הכלל, אני זוכר רק את פניו ושהשם שלו היה 'ישראל', לשיר את 'איש תיבת הנגינה' של שוברט. אני ליוויתי בפסנתר".

וכך דבקת בז'אנר?

"ממש לא. עברו המון שנים שבהן לא עסקתי בלידר כלל, עד שהגעתי לניו יורק, לג'וליארד, ועברתי שם אודיציה לתפקידי ליווי, עיסוק שהיה קצת שכר בצדו. כך חזרתי לתחום, ליווי לידר וגם אריות מתוך אופרות. בהמשך התקופה שלי בג'וליארד יצא לי לנגן עם זמרים מפורסמים כמו המצו-סופרניות טטיאנה טרויאנוס ושירלי ורט".

מה הנחה אותכם בבחירת היצירות שהקלטתם לדיסק?

"בחרנו לידר שלהרגשתנו איילת מצטיינת בהם, ושהיא ואני אוהבים לעשות. אני מכיר את איילת מזמן, היא למדה אצלי בכיתת אמן באקדמיה"

בהופעות ובהקלטות עם איילת אמוץ אתה עדיין המורה, המדריך?

"זה לא כך, אבל מצד שני אני לא רק מלווה. בכלל בלידר, למלווה אסור להיות נגרר. כשיש לפסנתר פראזות חשובות הוא צריך לנגן אותן לפי תפיסתו ¬ זה חשוב במיוחד כשהפראזה החשובה היא גם הפותחת. ג'ראלד מור אמר פעם בהרצאה שהצלחה של ביצוע ליד תלויה בצורה שבה הפסנתרן מנגן את הפראזה הראשונה".

הקלטתם גרסאות ("טייקים") רבות?

"לפי השיר. היו בודדים שבהם טייק אחד הספיק. אבל למשל ב'המוות הוא לילה קר' של ברהמס (מלים של היינריך הייינה) היו דרושים טייקים רבים. זה שיר קצר שאמור להכיל מטען טראגי עצום, אחד השירים הגדולים של ברהמס בכלל ¬ קשה להיכנס מיד לאווירה".

שירי ברהמס שבדיסק נחלקים לשתי קבוצות: עשרה שירים שונים ושמונה "שירי צוענים". איך הורכבה הקבוצה הראשונה?

"טעם אישי, והרצון ליצור ניגודי נימה ואווירה. אלה שירים מכל מיני שנים, לא כולל תקופתו המוקדמת של ברהמס. אבל אין אצלו הבדל סגנון גדול בשירים שחיבר בתקופות שונות".

יש שיר עם סיפור?

זק: "במידת מה, השיר העשירי בקבוצה הראשונה, ששמו 'אהבתי ירוקה היא'. זה שיר מלהיב, לא מהגדולים אבל מהידועים ביותר, זמרים אוהבים לשבץ אותו ברסיטלים ויש בו תפקיד וירטואוזי לפסנתר. את המלים חיבר בנו של שומאן, בעודו עלם".

המשורר הצעיר הוא פליקס שומאן, שכתב בנוסח רומנטי שגרתי של התקופה. פליקס, בן הזקונים של קלרה ורוברט (אח לשישה), נולד ב-1854, היא השנה שבה ניסה רוברט שומאן להתאבד בקפיצה אל הריין ואושפז, מאז, במעון לפגועי נפש. יוהנס ברהמס, ידיד המשפחה, היה סנדקו של פליקס. את "אהבתי ירוקה היא" חיבר פליקס ב-1871 וברהמס כאמור הלחינו. פליקס שומאן למד משפטים בהיידלברג, הירבה להסתבך בחובות ונזקק לעזרת אמו. בגיל 25 מת ממחלת השחפת. לבד ממלים של שירים שכתב, ומכתביו לאחותו, שרד גם צילום שלו.

מוסיקאים מקצועיים אינם נלהבים לדרג יצירות בסולם איכות. בכל זאת, איזה שיר מתוך עשרת השירים היית בוחר כמצטיין מכולם?

"אני אוהב את 'ליל מאי' (רצועה מס' 8), שהוא פרץ השראה, עם התפתחות פנימית שמגיעה לשיא ואז אפשר לדמות תחושה של היפתחות, נוף שנגלה במלואו. שיר מס' 6, 'פרצאגן' (יאוש), הוא דרמטי מאוד, עם תפקיד נפלא לפסנתר. שני השירים האלה מייצגים ניגוד מושלם. אבל אין בכל הקבוצה אפילו שיר אחד שאינו מבטא המצאה מלודית מופלאה".

אוסיף על כך, בהקשר ההמצאות, כי בולט מאוד השיר שנבחר להיות כותרת לדיסק: "על אהבה נצחית" הוא אכן שיר להתאהב בו. גם "הצייד" העליז הוא להיט. כאמור, קבוצה ברהמסית אחרת בדיסק היא "8 שירי צוענים". שמינייה מרנינה.

דור אל דור

שיתוף הפעולה בין הזמרת איילת אמוץ לפסנתרן יונתן זק הוא תופעה בולטת של הרמוניה בין-דורית. איילת אמוץ-אברמסון גדלה בכפר סבא בסוף שנות ה-70 ולמדה פסנתר בקונסרבטוריון שם. שנות התיכון עברו עליה ב"תלמה ילין" בגבעתיים, בצה"ל היא שירתה בתנאי מוסיקאית מצטיינת. אחר כך למדה זמרה באקדמיה בתל אביב והשתלמה בכיתות אמן רבות, בין השאר בהדרכת הזמרות אדית מאתיס והילדה צאדק. גם בסדנת האופרה בתל אביב השתכללה, וכמו כן אצל הזמרת והמורה גילה ירון. כיום חברה איילת אמוץ באנסמבל "מיתר" ומלמדת במכללת לוינסקי.

יונתן זק, מהמוסיקאים הבינלאומיים שצמחו בישראל, גדל בלב תל אביב בשנות ה-30 ולימים ייסד, עם עמיתיו הכנר אורי פיאנקה והצ'לן שמחה חלד, את טריו "יובל", הרכב שרכש שם מפואר בקונצרטים בעולם ובהקלטות בחברות נחשבות. מזה שנים רבות פעיל זק כמלווה זמרים מובהק וגם כצלע בדואו פסנתר (עם אירנה פרידלנד). מלבד זאת הוא פרופסור אמריטוס לפסנתר באקדמיה בתל אביב ומדריך כיתות אמן בביצועי לידר, בארץ ובחו"ל. בכהונתו האחרת הוא אביה של השחקנית עלמה זק.

"Von Ewiger Liebe" - לידר מאת ברהמס, מאהלר וברג. הקלטה: יובל צליוק. הפקה והפצה: "רומאו רקורדס".

מעשה בשני מכתבים

איילת אמוץ פעילה בזירות מוסיקה רבות, ותוך כדי האזנה לזמרתה בדיסק, נזכרתי
בליד ארץ ישראלי ישן, סנטימנטלי מאוד, הלא הוא "שני מכתבים" מאת יואל אנגל (מלים: אביגדור המאירי), שחובר בשנות ה-20. מומלץ בחום להאזין לו בקולה הרך ומלא ההבעה של אמוץ, שפרשנותה אינה מידרדרת לרגשנות. ההקלטה נעשתה בקונצרט שהיה במכללת לוינסקי ב-2008 (פסנתר: אלה שפושניק).

"שני מכתבים" מספר סיפור: אם קשישה אי שם בגולה, אלמנה וחולה, כותבת לבנה החלוץ בארץ ישראל ומתחננת שיבוא לסעוד אותה. הבן עונה: "לא אהיה עוד נע ונד, לא אזוז מפה לעד. אם אמנם תאהביני, בואי אנה וחבקיני". הטקסט לכאורה פשוט, לאומי ציוני נחוש, אבל החוקר אליהו הכהן הצביע על פרשנות חליפית, מציאותית, חגיגית פחות. "אולי טחו עינינו מראות את הצד השני של המטבע", כתב הכהן. "החלוצים הצעירים שעלו אז ארצה והקימו יישובים ומחנות עבודה, ופיזזו וכרכרו בשירת 'אנו באנו ארצה', השאירו מאחריהם במקרים רבים זוג הורים זקנים, ללא פנסיה, ללא גמלת ביטוח לאומי וללא משענת כלכלית. הורים בגולה גידלו את בניהם בתקווה שבערוב ימיהם יהיה מי שיתמוך בהם. אבל מה לעשות, הבן רוצה להיות חלוץ".

לצד ביצועה הקלאסי של איילת אמוץ מומלץ להכיר שתי אלטרנטיבות ישנות מאוד, מחממות לב אף הן: באחת מככבים רחל אטאס ויוסי בנאי (הקלטה מקונצרט ב-1960 שהופיעה בתקליט "היו היו זמנים"). בשנייה מבוצע השיר בתרגום ליידיש, הזמר הוא הבס-בריטון האגדי סידור בלרסקי. שלושת הביצועים (אמוץ, אטאס-בנאי, בלרסקי) זמינים באתר "זמרשת".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות