תל אביב
29°-19°
- קצרין 33°-17°
- צפת 30°-17°
- טבריה 36°-19°
- חיפה 28°-19°
- אריאל 33°-18°
- ירושלים 31°-19°
- באר שבע °-°
- מצפה רמון 31°-18°
- ים המלח 36°-24°
- אילת 39°-24°
- לדף מזג אויר
01:28
ע' הלל ידע דבר או שניים על הפחד של ילדים שמא יאכזבו את הוריהם, על הצורך העמוק שלהם לספק את מבוקשם של המבוגרים. כשהדוד שמחה, למשל, מביא לאחיין שלו חיות מחמד על בסיס יומי כמעט, הילד נמלא אושר אבל מיד בודק את התגובה של אמו - האם אף היא שבעת רצון?
את דגי הזהב והעכברים האם מקבלת בשמחה, והילד יכול לצהול ללא סייג, אבל כשמגיע תורן של החיות הבאות - אפרוח אווז, חתלתול סיאם וכלבלב - הילד שם לב ששמחתה של אמו "ככה ככה אינה שלמה", ולפיכך גם שמחתו נמהלת בתסכול. "אם ככה", הוא פוסק נגד רצונו, "יותר חיות כבר לא אקחה!" וכששמחה דופק שוב בדלת ומביא עמו סייח, הילד לא מחכה לראות את תגובת אמו. הוא מחליט בעצמו שהדוד עבר כל גבול ואז גוער בו: "'די', אני אומר, ‘אין מקום יותר!'"
האם ילדים שמקשיבים כיום לדיסק של "דודי שמחה", או שומעים את הסיפור לפני השינה, מבינים את הדקויות של הטקסט הזה? בהנחה שאפשר לדעת מהמושב הקדמי של המכונית מה מתרחש במושב האחורי, נדמה שהדרמה של הילד האחראי חולפת מעל לראשם של הילדים. היא מתוחכמת ומרומזת, ולכן נוגעת (כנראה) רק ללבם של המבוגרים, שקוראים בספר (או מאזינים לדיסק) בעונג לא פחות גדול מילדיהם.
אבל יש שיר אחר של ע' הלל שנוגע באותה נקודה ממש - הפרשנות שילדים נותנים לציפיות של המבוגרים מהם - ולא רק שהשיר הזה נקלט היטב על ידי הילדים, הוא גם שולח חץ מדויק אל לבם. חץ מרהיב ומכאיב, מענג ומבלבל, כובש ומעציב. "יוסי ילד שלי מוצלח", כמובן. בשנה הבאה אפשר יהיה לחגוג 50 שנה להקלטתו של השיר הנצחי הזה על ידי "התרנגולים". אבל עד שזה יקרה, הילדים של היום ממשיכים להתוודע אל שירם של ע' הלל וסשה ארגוב, ואם לשפוט על פי כמה מקרים שהתרחשו בסביבתי לאחרונה, המפגש הזה עשוי להיות אמוציונלי, מרעיד ומרעיש.
הוא עלול אפילו להסתיים בבכי, כפי שקרה לילדה אחת לפני ימים אחדים. בניסיון לנחמה אמר לה אביה בתחילה: "אל תבכי, זה רק שיר, זה לא באמת". איזו שטות: שיר טוב הוא הדבר הכי אמיתי שיכול להיות. אחר כך סיפר האב שגם הוא בכה כששמע את השיר כשהיה ילד, אבל גם הווידוי הזה לא עזר לעצור את הדמעות, שיבשו בסופו של דבר רק כשהעייפות הכריעה את העצב.
אבל מה יש בשירם של ע' הלל וסשה ארגוב שגורם לתגובה רגשית כל כך עזה? בעיצומו של הבכי, שהביך את הילדה, היא אמרה: אני בוכה רק בגלל הכלבלב הצולע ("גור כלבים מסכן צולע / הוא חובק בשתי ידיו"). ניסיון יפה אבל לא אמין במיוחד. עם כל הכבוד לכלבלב הצולע, אני חושב שהיא בכתה בראש וראשונה כי היא חשבה שיוסי איכזב את אמא שלו.
זה גרעין העצב של "יוסי ילד שלי מוצלח", ובניגוד למה שקורה ב"דודי שמחה", שבו הילד קורא היטב את מחשבותיה של אמו ומגלה אחריות שהוא לא אמור לגלות בגילו הרך, הפעם הילד, יוסי, אינו מודע ואינו אחראי. מכיוון שמישהו צריך להיות אחראי, האחריות מועברת מיוסי ומועמסת על כתפיו של הילד ששומע את השיר, וכגודל האחריות כך עומק הצער.
בשלב מסוים, כשהילדה הרגישה שהכלבלב הצולע אינו מספק את האליבי הנדרש, היא אמרה שהיא בעצם בוכה בגלל המוסיקה. טענה מעניינת. לא חשבתי על זה אף פעם. הלחן של ארגוב מופתי - אחד הלחנים המופלאים ביותר של "הוד מוסיקליותו", כפי שכינה אותו מתי כספי - אבל אף פעם לא עלה בדעתי לחקור אותו בשיטתיות ולנסות להבין אם גם לו יש חלק בכך ש"יוסי ילד שלי מוצלח" הוא שיר ששובר את הלב. אז הנה הזדמנות. בואו ננצל אותה ונלך שורה-שורה.
"התרנגולים". כמעט 50 שנה אחרי, השיר שלהם עדיין מרעיד ומרעיש.
צילום: נחום גוטמן
עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם
"שמש במרום זורחת / אמא את יוסי בנה שולחת" - וואו, איזה ניגוד מעורר השתאות בין הטקסט למוסיקה! על פי כל היגיון, את השורה "שמש במרום זורחת" היתה אמורה ללוות מנגינה מאירה, מצלצלת, כאותה שורה בשיר מופלא אחר שארגוב הלחין, "אליפלט". אבל הצלילים הראשונים ב"יוסי" אינם מאירים ואינם מצלצלים. המנגינה קדורנית, כמעט טראגית, כמו תפקיד צ'לו ברביעייה סגרירית במיוחד של ברהמס. האם ארגוב רומז כאן שהסיפור הזה לא עומד להיות פשוט?
"לך הבא בקבוק חלב / לך ישר ואל תשכח" - הטון הקודר נעלם. עכשיו הנימה עניינית. יש משימה וצריך לבצע אותה, חת-שתיים.
"יוסי ילד שלי מוצלח" - הפאוזה שבין "יוסי" לבין המשך המשפט מבלבלת: האם "יוסי ילד שלי מוצלח" הוא תיאור של מה שהאם הגאה חושבת על בנה, או שאולי זאת פנייה של האם אל בנה, שבה מקופל המסר הבא: עשה את מה שביקשתי ממך, תוכיח לי שאני באמת צריכה להתגאות בך.
"יוסי בשדרה פוסע / ופתאום אורות עיניו" - האווירה משתנה כליל. עכשיו השמש זורחת גם מבחינה מוסיקלית. השדרה נפלאה, מלאת אפשרויות, ויוסי סופג את כולן לתוכו. כך נשמע האושר.
"אץ הוא רץ הוא לפניו / גור כלבים מסכן צולע" - הצורה שבה ארגוב הלחין את המשפט "גור כלבים מסכן צולע" - במשפט מוסיקלי זעיר, שמגביה ואז מנמיך ונתלה באוויר בציפייה לפתרון - מהדהדת את הבקשה של הכלבלב: "קח אותי, יוסי".
"הוא חובק בשתי ידיו" - ויוסי לוקח.
"אמא מחכה בבית" - בחזרה לקדרות של הפתיחה, אבל הפעם בגרסה מקוצרת.
"איפה יוסי? אין חלב" - המוסיקה מזכירה את הטון הענייני של "לך הבא בקבוק חלב", אבל מיתוספת לה נימה מבוהלת, היסטרית. איפה יוסי?!
"אך הנה הילד בא עם..." - הכל בסדר, אפשר להירגע, אלא ש...
סשה ארגוב. מטען של תוגה .
צילום: יח"צ רשות השידור
"מה זה..." - שתי המלים האלה, והפאוזה הדרמטית שקודמת להן, עשויות להיות פצצת העצב המוסיקלית של השיר. נכון שאפשר לקרוא את הביטוי שלהן כמעיד על הפתעה ותו לא, ללא מטען חיובי או שלילי, אבל אפשר באותה מידה, בעיקר אם אתה ילד רגיש, לחשוב שההפתעה נושאת אתה חותם ברור של אכזבה. "מה זה" במובן של "אבל ביקשתי ממך להביא חלב. מה אני אעשה עכשיו עם הכלבלב הזה?"
"חומד של כלבלב / מתנה הבאתי לך" - בהנחה שדבקים בפרשנות שלפיה האם מאוכזבת, השורה הזאת מעידה על כך שיוסי כלל אינו מבין שהוא איכזב את אמא, ומובן שהעיוורון שלו מוסיף וממלא את כוס הצער, הגדושה ממילא.
"אוי לי ילד שלי מוצלח" - השורה הזאת מורה בצורה די ברורה שהאם לא כועסת על יוסי. היא יודעת שיש לה בבית תכשיט ממתכת מיוחדת אך יקרה. היא אוהבת וסולחת. ובכל זאת, נדמה שלא די בשורה הזאת כדי לפוגג את תחושת האכזבה, והתחושה הזאת נותרת כמשקע מטריד, מה עוד שהבתים הבאים, שבהם העלילה חוזרת על עצמה בשינויים קלים, מצביעים על כך שהאם חשבה שיוסי יתעשת בהמשך ויעשה כמבוקשה, וכידוע הוא לא.
ועכשיו דמיינו שאתם אותו ילד רגיש שנפשו נרעשת נוכח האכזבה ש(הוא חושב ש)יוסי מנחיל לאמו. המערכה הראשונה נגמרה, הדמעות מאיימות לזלוג, והנה מתחילה המערכה השנייה, ואתם מבינים שהסרט עומד לחזור על עצמו: יוסי יאכזב שוב את אמו. ולא זו בלבד אלא שבשכבות העומק של תודעת הילד המקשיב לשיר מתחילה להיווצר הקבלה בינו לבין יוסי. יוסי מביא לאמו כלבלב במקום חלב ובכך מנחיל לה אכזבה; הילד שמקשיב לשיר והדמעות מתחילות לחנוק את גרונו מאכזב את הוריו מפני שהוא אמור להיות ילד גדול ולא לבכות. כך שהילד הוא יוסי, והוריו הם אמו של יוסי, וה"מה זה" של האם שרואה את יוסי בלי החלב הוא אותו "מה זה" שההורים בוודאי אומרים בינם לבינם למראה ילדם המתייפח.
ואולי יש עוד סיבה לצער ש"יוסי ילד שלי מוצלח" מעורר. יוסי עקבי מאוד בבחירה שלו, אם זו בכלל בחירה, לא למלא את הוראותיה של האם ובמקום זאת ללכת אחר צו המצפון החולמני שלו. היא אומרת חלב, הוא מביא כלבלב. היא אומרת כיכר לחם, הוא חוזר עם מפוחית. היא מבקשת זיתים, הוא מגיש פרח.
הסירוב שלו לקבל את ההיגיון הפרקטי של עולם המבוגרים הוא שיטתי ומוחלט. המאזין המבוגר עשוי להתרשם מהאינדיבידואליות שלו, אבל בשביל ילדים המחשבה העצמאית של יוסי עשויה לסמל את ההתנתקות של הילד, כלומר שלהם עצמם, מהחסות היודעת-כל של ההורים, וההתנתקות הזאת צופנת בחובה מטען לא פשוט של תוגה, שהלחן של ארגוב, בלשון המעטה, לא מנסה לסלק.
ונעמי פולני היתה אומרת: אל תבלבל את המוח, חביבי, זה בסך הכל פזמונצ'יק של "התרנגולים".
הוספת תגובה
- 0minus
- 2plus
שלום אורח
הארץ מתאים את עצמו אליך. התחבר לאתר כדי להפוך את חוויית הגלישה לאישית יותר. תוכל לעקוב אחר מניות ותגובות גולשים, לשמור כתבות לקריאה מאוחרת יותר או להתעדכן בנעשה בפייסבוק שלך
הצעות מיוחדות
כל הזכויות שמורות לקבוצת הארץ
