טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קצר רוח

הפרק של "בנות" על הטרדות מיניות מחסל את עיקרון "התחום האפור"

בפרק קצר מציגה לינה דנהאם את המורכבות שיוצרת המודעות הגדלה להטרדות מיניות, מפרקת אותה לגורמים, ומזכירה שגם האשה הכי מודעת נותרת פגיעה אל מול יחסי הכוחות הקיימים

תגובות
מתיו ריס ולינה דנהאם ב"בנות"
Craig Blankenhorn / באדיב

עבודתם של הארגונים הפמיניסטיים ושל האקטיביסטיות קודש היא, אבל כמו האנה — לינה דנהאם ב"בנות" — גם אני אפילו לא ממחזרת. התבגרתי לתקופה של תיקון עולם, פוסט פמיניזם בלשון נקבה. תקופה שבה דיבורים על הטרדה מינית הם ממש לא טאבו, שבה מובן מאליו שלגעת באשה שאינה רוצה זאת זה אסור, שבה ברור שלנפגעות אין סיבה להתבייש. יחד עם זאת, תופעת הלוואי שעלולה להיווצר היא הרושם שבתקופה כזו כל גבר שמזמין צעירה לחדרו הוא אנס, וכל אשה שיורדת לבחור היא קורבן. את רוח התקופה הזו פורטת דנהאם ל-26 דקות של פרק משובח המתרחש בלוקיישן אחד בעונה החדשה לסדרה הפנומנלית "בנות".

אם בשני הפרקים הראשונים של העונה השישית והאחרונה נהניתי מחזרתה למסך של סדרה בעלת קול ייחודי אבל לא מעבר לכך, כעת, אחרי צפייה בפרק השלישי אני יכולה לומר בפה מלא שלדנהאם יש עוד הרבה מה לומר, ואני בספק אם מישהו יודע לעשות זאת מדויק כמוה. דנהאם נוגעת בפצעים פתוחים ומחטטת בהם בבוטות וביופי, ביצירה טלוויזיונית פוליטית ובועטת, חכמה ואנושית. בפרק, המתרחש כולו בדירה ניו יורקית מעוררת קנאה, פוגשת האנה בסופר מצליח שמואשם ששכב עם נשים צעירות במהלך סיור לקידום הספר שלו בקולג'ים בארה"ב. האם זה בהסכמתן או לא? אי אפשר לומר וכנראה, כפי שהמציאות מלמדת, זו לא השאלה החשובה.

הסופר היהיר והמוצלח והמקסים והשובה והדוחה שותף לדיאלוג אינטלקטואלי עם האנה, כזה שלא בוכריס ולא קצב יכולים לנהל. הוא פוגש אותה כי הוא רוצה לספר את הצד שלו, ולרגע גם אפשר להאמין לו. לרגע גם אפשר להאמין שדנהאם ניסתה ליצור סיפור שלסופו משמעויות רבות. אך כל סימני השאלה האלו נמחקים באקורד הסיום של הפרק, כשהוא שולף את איבר מינו מהמכנסיים בטבעיות של גירוד מאחורי האוזן. שניות לאחר מכן, כשחיוך זחוח נמרח על פניו למול פניה הקפוצות של האנה, המלאות בחימה ואשמה, מתגלה התמצית שהופכת את "התחום האפור" שרבים נוטים להיתלות בו, לשחור.

במונולוג שמשוחק נהדר (וגורם לצופה לשכוח לרגע כמה היא מעצבנת) מספרת האנה למה נמאס לה מהתחום האפור הזה, בו לא ברור אם־היא־רצתה־או־לא־כי־הוא־הרי־לא־כפה־עליה־דבר, ונדמה שאפילו הדוש שיושב מולה נמלא בהבנה וחמלה. דנהאם פורסת את אותו שטח אפור בפני כל מי שנתלה בו אי פעם ואומרת בקול ברור כי גם בתקופה של תיקון ופוסט פמיניזם, שבה כבר לעתים אפשר להתבלבל מי המכשפה ומי הציד, אפילו האשה המודעת שנושמת את רוח התקופה נותרת פגיעה למול גבר מצליח, רגיש ואינטליגנט שמכורח הגנטיקה חושב שמותר לו הכל וכנראה לא באמת יבין לעולם מדוע זה פשוט לא בסדר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות