06:12
בשבועות האחרונים מתחוללת בארצות הברית סערה סביב כוונתה של עיריית ניו יורק לאסור על מכירת משקאות ממותקים ותוססים במנות גדולות. האיסור אמור לחול ממארס במסעדות, מעדניות, דוכני רחוב, מגרשי ספורט ומוסדות ציבור. השיח בנושא מספק הזדמנות לבחון את הקשרים הסבוכים בין פוליטיקה לבריאות, בין איסורים לחופש הפרט, בין אחריות לבין חדירה לפרטיות.
על עיריית ניו יורק נמתחת עכשיו ביקורת, בלשון המעטה. לדעת רבים בהם סוחרי המשקאות ויצרניהן, כמובן העירייה אובססיבית לגבי משקאות קלים. בעיניהם, התקנות פופוליסטיות; הן מאפשרות מצג שווא ולפיו העירייה עושה גדולות ונצורות נגד השמנת יתר. במציאות המאבק באריזות הגדולות של משקאות תוססים מאפשר להעלים עין מכל שאר הרעות החולות: רשתות מזון מהיר, חטיפים, ממתקים, משקאות חלב מתוקים ומיצים כמו-טבעיים.
כן נידונה שאלת הפגיעה בחופש הבחירה. בשנים האחרונות החיל ראש העיר ניו יורק, מייקל בלומברג, נהלים מחמירים כמו איסור על עישון במסעדות ובפארקים ושימוש בשומני טראנס במסעדות. בנוסף, רשתות הורו לציין את ערכו הקלורי של המזון המוגש בהן, לצד המחיר.
אחת הבעיות עם הנטייה לצרוך משקאות ממותקים, לא משנה באיזו אריזה, היא ההתמכרות לסוכר. כדי להיגמל מהתמכרות יש צורך בתמיכה מהסביבה, ואם אפשר גם בסביבה נקייה מחומרים ממכרים. השאלה היא ואין לי תשובה אם יש כלל טעם לנסות להילחם בהתמכרות כה מורכבת, כאשר הסביבה מלאה פיתויים אחרים.
שאלה קשה יותר היא אם יש כלל טעם להטיל את ההגבלות האלה רק על האריזות הגדולות או לאחוז את השור בקרניו להגביל ואף לאסור ייצור של משקאות כאלה. במלים אחרות, האם העירייה או הממשלה מסוגלות כלל להתמודד עם תאגידי המשקאות, לדרוש מהם לייצר רק משקאות בריאים ולחסל אחת ולתמיד את מקור הצרה?
חיסכון עתידי
המציאות כמובן מורכבת הרבה יותר. כדי להחליט אם לתמוך או להתנגד ליוזמה של עיריית ניו יורק, צריך לקרוא ערימות של מאמרים מאת מומחים שלא מטעם. למשל, שורת מומחים סבורה שעיריית ניו יורק מתעסקת בזוטות, מפני שבהיעדר תהליך חינוכי משמעותי קהל המשקאות התוססים הממותקים יעבור לאריזות ענק של משקאות חלב ממותקים, משקאות קפה או מיצי פירות.
מומחים להתנהגות כלכלית סבורים כי הציבור חושב במונחים של כמות וכסף, לכן עצם הרעיון לעבור לאריזות קטנות נתפש כהתגלמות הפראייריות. יותר מזה: ניסיון להבטיח לצרכן חיסכון עתידי בהוצאות בריאות נתפש גם הוא כסוג של עבודה בעיניים. החיסכון על אריזות גדולות מיידי, ואילו החיסכון בהוצאות בריאות רחוק ולא ודאי.
הסיבה היחידה שאני תומכת בתוכנית היא התקווה שהמשקאות הממותקים מתחילים עכשיו את המסע המופלא או הנורא תלוי בנקודת ההשקפה שעברו בעשור האחרון הסיגריות. קשה להאמין, אבל גם האיסורים בנוגע לעישון התחילו את דרכם בקול ענות חלושה, תוך ביקורת ציבורית חריפה. כיום קשה להאמין שעד לא מזמן עישנו עלינו במקומות עבודה בלי חלון, במעליות, במופעים וגם במטוסים.
התקנות הראשונות נגד העישון נתקלו בביקורת דומה לזאת שמלווה עכשיו את התוכנית של עיריית ניו יורק. תזכורת להלך הרוח הזה קיבלתי לאחרונה, כאשר ביקרתי בתערוכה "אקספו 2012" בדרום קוריאה שם חל איסור מוחלט על עישון גם מחוץ לביתנים. בכניסה למתחם הענק של התערוכה נדרשים הבאים להשליך את המציתים שלהם לתוך מכל. הרים של מציתים מתגבהים להם שם.
אפילו שוטרת בריאות שכמותי קצת נחרדה לפגוש שניים-שלושה זרים שמתחבאים בפינות המתחם ומעשנים בסתר באוויר הפתוח. הם רועדים מפחד, מעבירים שמועה שכבר היה מי שהושלך לכלא בגין עבירה דומה. "ממש מפחיד", אמר לי אחד מהם, "מזכיר את '1984' של אורוול".
ברגע הראשון ריחמתי עליו וקצת הזדהיתי עם סבלו. ברגע השני טילטלה אותי השאלה, האם חירות הפרט משמעה לעשן בנינוחות או לשתות בלי חשבון משקאות מזיקים? זה הכל? על זה כדאי להילחם?
***
לחם, עבודה
יפתח ברקת, אמן הלחמים הבריאים, עורך סדנאות אפייה לקבוצות בבתים.כדי לקיים סדנה צריך תנור אפייה ביתי, שולחן יציב (ללישה) וכיסאות. הסדנה אורכת כארבע שעות. לפרטים: yiftahlehem@gmail.com[1]
הוספת תגובה
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
