10:49
כבר הרבה זמן שואלים אותי האם התנסיתי בצום מיצים ואיך זה בעצם יכול להיות שאפילו לא פעם אחת. שבתי והסברתי, גם האמנתי בכך, שזה לא בשבילי ולמי שהסכים להקשיב פירטתי למה שתייה בלי לעיסה לא מתאימה לי. איכשהו כלום לא עזר, למרות שהייתי בטוחה שכולי חומה בצורה מול כל סוג של לחץ חברתי. בסוף השתכנעתי שגם אני - התפקיד אפילו מחייב - צריכה להתנסות. זה קרה לפני שבועות אחדים כאשר נסעתי לניו יורק לבקר את בני שלומד שם, וחשבתי שבעצם - למה לא. ניו יורק הרי ידועה כגן עדן של שותים. בכל חנות שנייה מוכרים מיצים, בכל חנות שלישית סוחטים אותם לעיני השותה, וצום מיצים בכלל הוא עניין שהמודעות אליו כאן גוברת.
הבעיה היחידה, כך גיליתי אחרי ניסוי וטעייה, היא שמרוב מיצים קשה לראות את היער. לקח לי יומיים שבהם שתיתי מיץ בכל קפיטריה או דוכן ושבסופם - לא התאפקתי - גם אכלתי משהו, עד שהתוויתי לעצמי תוכנית. במדור כאן אפרט מה בדיוק שתיתי ומהן מסקנותי. המטרה המקורית שלי היתה להראות שאפשר, בלי הרבה בלגן ובלי יותר מדי הכנות, לארגן צום מיצים פרטי. המסקנות שלי, לפחות בחלקן, סותרות את המטרה. בכל מקרה, הרכב המיצים שבחרתי לשתות בהתנסות הזאת הוא רק אחד מכמה דגמים אפשריים של צום מיצים.
ועכשיו לעבודה. בשני הימים הראשונים שתיתי את המיצים של חברת Blue Print. בחרתי בהם מן הטעם הפשוט שהם מוצעים למכירה בכל סניף של Whole Food: הנגישות והזמינות הכריעו את הכף. האמנתי, והתבדיתי, שכך אוכל להתנסות בצום מיצים מבלי לשבש את המסלול שתכננתי מראש - לטייל הרבה ברגל, לראות כמה תערוכות, לקרוא ספרים בעמידה בסניף “בארנס אנד נובלס” ביוניון סקוור (ממול יש סניף של “הול פוד”). אז נכון שמיצים שהוכנו מראש אינם פתרון אידיאלי אבל הם עדיין פתרון הרבה יותר טוב מכל דבר אחר שתייר משוטט עלול להערות אל קרבו.
איור: עמוס בידרמן.
וכך, ביומיים הראשונים שתיתי מדי יום שישה בקבוקי מיץ שכל אחד מהם מכיל כמעט חצי ליטר. הבקבוקים הראשון והשלישי בכל יום היו מהסוג הנקרא מיץ ירוק, והכילו: קייל, תפוח, ג’ינג’ר, חסה, תרד, מלפפון, סלרי, פטרוזיליה ולימון (הרבה יותר טעים ממה שנשמע, להלן: היטמ”ן). למה החלטתי לפתוח דווקא בירוק ולשתות שניים ממנו? קראתי הרבה על צום מיצים, גם התייעצתי עם מומחים ומנוסים והשתכנעתי שהמיץ הירוק הוא אבן הראשה של צום מיצים (וגם “מיץ ירוק” יכול להופיע, כאמור, בכמה הרכבים).
הבקבוק השני ששתיתי נראה כמו לימונדה נחמדה, קצת יותר ירוקה מצהובה, והכיל אננס, תפוח ועלי מנתה. טעים ומרענן. אני מפרטת את המרכיבים כי ההנחה שלי - שקצת התערערה בסוף - היא שכל אחד יכול להכין לעצמו את המיצים בבית. לפי המקובל, הרכיב הראשון הוא הדומיננטי במיץ וכך בסדר יורד עד האחרון, שבסך הכל מוסיף קצת טעם.
הבקבוק הרביעי נראה כמו לימונדה רגילה והכיל לימון, סירופ אגבה ופלפל קייאן. נחמד מאוד. בבקבוק החמישי היה מיץ אדום והוא הכיל תפוח, גזר, סלק, לימון וג’ינג’ר. לכאורה די סטנדרטי אבל קצת אחר בזכות הלימון והג’ינג’ר. ולקינוח, הבקבוק השישי, חלב קשיו: מים, קשיו, סירופ אגבה, וניל, קינמון. ממש מעדן. ושוב: כל אחד יכול להכין בעצמו בבית חלב קשיו ולתבל אותו לפי טעמו.
מסקנות ביניים: מצד אחד טוב שהמשקאות נמכרים קרים מפני שהם יותר טעימים ככה; מצד שני, בקור הניו יורקי של ראשית החורף קשה להסתגל לתזונה כל כך קרה. ועוד דבר: כל המשקאות מתוקים, וכבר באמצע היום הראשון התחלתי לפנטז על אוכל לעיס, לא קר ולא מתוק.
בסוף היום השני החלטתי לעבור למיצים מתוצרת Organic Avenue, בגלל הרצון לגוון אבל גם ובעיקר מפני שאלה נמכרים בנקודות מכירה קטנות וייעודיות ולכן התחושה היא יותר טרייה ויותר אינטימית. בימים השלישי והרביעי שתיתי שוב שישה בקבוקים של חצי ליטר ליום, לפי הסדר הבא: 1. מיץ קוקוס ירוק: עלי סלק ירוקים, חסה רומית, תרד, קייל, סלרי, מי קוקוס. (“היטמ”ן”); 2. משקה כורכום: מיץ לימון, מיץ ג’ינג’ר, מים, סוכר קוקוס, כורכום, פלפל קייאן, פלפל שחור, קרדמון, מלח הימלאיה. (לא קל. התאמצתי וסיימתי); 3. מיץ ירוק: מלפפון, סלרי, חסה רומית, תרד, פטרוזיליה (“היטמ”ן”); 4. מי קוקוס; 5. מיץ כתום: גזר, מלפפון, סלק, תרד, סלרי, ג’ינגר, פטרוזיליה, לימון (לא קל. זה המיץ היחידי שלא הצלחתי לסיים); 6. חלב קשיו והמפ סידס, תמרים, מלח הימלאיה (פינוק. קינוח נוזלי לא שגרתי וטעים מאוד).
המיצים של “אורגניק אבניו” פחות מתוקים וזאת אמורה היתה להיות הקלה, אבל מצד שני, המתיקות מחפה על הטעמים הפחות מוצלחים. כאן, למשל, לא הצלחתי לשתות את המיץ הכתום כי לגזר היה טעם מר ולא טרי שהשתלט על שאר הטעמים. במחשבה שנייה, טוב שהכתום הזה לא היה מתוק, כי כך נמנעתי מגזר לא מוצלח.
ולמסקנות הכלליות: המסקנה העיקרית היא שקשה, כמעט בלתי אפשרי, להתנסות בצום מיצים תוך כדי פעילות שוטפת בעיר זרה. עדיף להתנתק באיזה אשראם במדבר או להישאר בבית. השנייה: מוכרחים להיות בקרבת שירותים. מסקנה שלישית: לא פשוט בכלל להכין לבד שישה סוגי מיצים ביום. למי שמחליט על צום מיצים מומלץ למצוא סחטן (חנות או בן משפחה) שיעזור לו.
המסקנה הרביעית והדי מפתיעה: יש משהו נעים ואחר בהשבתה החלקית שמעניק צום מיצים למערכת העיכול, ולמערכת הלעיסה המפעילה גם היא את מערכת העיכול. המסקנה החמישית והמפתיעה: לא, לא רעבים, מיצים ממבחר של פירות וירקות הם מספקים, משביעים וממריצים.
מסקנה שישית ולגמרי אישית: זה לא בדיוק בשבילי. אני אוהבת ללעוס. מסקנה שביעית והפוכה: בעצם כן. בעולם מושלם שבו יכינו לי (טוב, חלק אני אכין) בבית שישה בקבוקים (עדיף שבעה) של מיצים אהיה מוכנה, בעצם שמחה, להתנסות בצום מיצים לפחות פעם ברבעון. באחד המדורים הקרובים אתאר את צום המיצים שהתנסיתי בו בביתי, וגם אגע יותר בפירוט בשאלה: בשביל מה בעצם זה טוב?
***
משהו לסיום:
יצירת מאכלי חנוכה טבעוניים או טבעונאים (Raw) או גם וגם, היא משימה לא פשוטה שדורשת הרבה דמיון ויצירתיות. הנה כמה אתרים שמנסים ליצור חלופות לדמי חנוכה, לביבות וסופגניות.
הוספת תגובה
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
