ביקורת

"יומנגס": היום של הקציצה

מצד אחד, שולי הדרך, תחנת דלק, רכבי שטח. מצד שני, 20 סוגי גבינות מעולות, שילובים נדירים של בשר ורטבים, יודעים מה? אפילו כמהין. ביקור במסעדת ההמבורגרים "יומנגס"

מסעדת "יומנגס" היא שמורת טבע. יותר מזה, מסעדת ההמבורגרים הנפלאה הזו בשרון היא כמעט פאטה מורגנה. בתוך האוקיינוס העכור של יומרנות, חנופה וחקיינות שהוא הקולינריה הישראלית, "יומנגס" היא אתנחתא נדירה של צלילות, כנות ובהירות. בואו נקצר. הנה הסיכום: "יומנגס" הוא מקום קטן וזול שעושה אוכל גדול. ועכשיו בהרחבה.

לפני כשנתיים שני אחים ממושב בורגתה יצאו לראות סרט עם אבא שלהם. אחרי הסרט הם נכנסו לאכול המבורגר באחת הרשתות האופנתיות. השלושה השאירו סכום עתק, ויצאו רעבים. אנשים מהיישוב מתרגזים. אנשי ארץ ישראל הישנה והטובה אומרים: "רגע, אנחנו יכולים לעשות את זה הרבה יותר טוב במו ידינו". שני האחים החליטו לפתוח מסעדת המבורגרים. הם קבעו שבכל יום חמישי הם יהפכו את החצר במושב להמבורגריה. ביום החמישי השלישי כבר היו 120 איש. הם פיתחו המבורגרים ענקיים (פירוש שמה של המסעדה, Humongous, הוא "עצום"), טעימים להפליא, שניצלו בתשומת לב והוגשו - אני מתנצל על המילה הארכאית, אבל אין אחרת - בחברמניות.

ההצלחה הראשונית הובילה למהפך: העסק עבר מהחצר לסככה. ההמונים - השמועה על ההמבורגרים המופלאים מבורגתה עברה ברשתות החברתיות; מתברר שאפשר להשתמש ברשתות האלה גם למהפכות קולינאריות - המשיכו לזרום. ואז התרחש אירוע היסטורי: בפעם הראשונה למושבניקים היו בעיות עם גשם. כשהגיע החורף, הסככה הפתוחה דלפה. השניים החליטו לקחת מקום במושב ולפתוח מזללה. מתברר שאסור. ועכשיו מגיע החלק המצחיק: שני האחים האלה הם אנשים כל כך מוזרים, שכשאמרו להם שאסור, אתם יודעים מה הם עשו? אתם לא תאמינו. לא, לא פנו לעורך דין. לא, הם לא פנו ל"חברת שמירה פרטית". לא, הם לא התקשרו לחבר כנסת רודף כותרות. תתכוננו לצחוק. אמרו להם שאסור, אז הם סגרו את הדלתות. טיפוסים משונים.

"יומנגס". הגישה החברמנית צילום: נמרוד גליקמן

הם חיפשו מקום חליפי ומצאו חלל קטן בתחנת הדלק "דלק" שליד צומת קלאנסווה (כשנוסעים מזרחה, פונים ימינה בצומת שלפני ניצני עוז), ועכשיו הם מגישים שם את ההמבורגרים המופלאים שלהם. אם תיאור הדרך נשמע מסובך, אל דאגה, פשוט סעו בעקבות השיירה. כשהגענו למקום, החנייה בתחנת הדלק היתה פקוקה במכוניות שחנו זו אחרי זו. רק בעיה אחת יש עם המקום הזה. הוא כל כך מוצלח, וכל כך מקורי ומדויק, שהשלב הבא ברור לי, בדיוק כמו שהוא ברור לכם: יקומו מעתיקים.

אני מניח שתוך שלושה חודשים, לכל היותר, יצוץ המעתיק הראשון. אז יש לי רק דבר אחד להגיד לך: תתבייש. כי אם לא הבנת מה עושה את ההמבורגרים של "יומנגס" לכך כך מיוחדים, אסור לך להתעסק עם אוכל.

ומה שעושה אותם מיוחדים הוא מה שכל כך נדיר בקולינריה שלנו: העובדה שהם רעננים, ונעשים עם כל הלב. "יומנגס", מעבר לאוכל הנהדר, היא גם מקום נפלא. מדובר במסעדה קטנה, שהיא הדבר הכי קרוב לדיינר של המאה ה-21 שאפשר להעלות על הדעת. מצד אחד, שולי הדרך, תחנת דלק, רכבי שטח של סיירות. ולמהדרין: טבלת שיאנים. מצד שני, גורמה עדכני. עשרים סוגי גבינות מעולות מכל העולם, שילובים יוצאי דופן של בשר ורטבים. אתם יודעים מה? אפילו כמהין וכבד אווז.

השיטה כאן היא קודם כל ליהנות מהקסם. שבו רגע וחוו את החוויה: מסעדה שטוב לה עם עצמה. כמו שהיא. ואז בחנו לעומק את נפשכם. האם אתם מסוגלים להתמודד עם המבורגר של 660 גרם? אני יודע שאתם עושים עכשיו עם היד: "אה, קטן עלי". באמת? זה לא צחוק. הדבר הזה מגיע עם צ'יפס, עם תוספות, בתוך לחמניה מצוינת ועם רטבים. אז אם אתם לא כאן בטקס סיום מסלול, נסו אולי - לפחות לפגישה ראשונה, ותיכף נרחיב - דווקא את אחד ההמבורגרים הרגילים. אלה של 220 גרם. למה? כי כך קל יותר להשוות. המבורגרי ענק איכותיים הם דבר נדיר. המבורגר של 220 גרם אפשר להשוות. וכל השוואה תצא לטובת "יומנגס".

למתחילים, למתקדמים, למשוגעים

יש במקום שישה סוגי המבורגר: קלאסי, תערובת בשר שנטחנת במקום; מכסיקאי, אותו דבר, אבל עם פלפל חלפיניו ומרינדת צ'יפוטלה שמגיע בשלוש רמות חריפות: מתחילים, מתקדמים ומשוגעים; איטלקי, תערובת בשר שלתוכה נטחנים חמאה, בזיליקום וגבינת פקורינו; מזרחי, תערובת בשר בקר וכבש שמגיעה עם פטרוזיליה ושני סוגי טחינה; אוסטרי, מבשר לבן; וצרפתי, מבקר שנטחן עם חרדל דיז'ון, שמן כמהין לבנות וכבד אווז, כשמעל הכל ריבת בצל. לא בחירה קלה. והיא נהפכת לקשה עוד יותר, אם אתם ותיקים.

מתברר, שבנוסף למבחר המצוין הזה יש גם המבורגרים במהדורות מוגבלות. ביום שהיינו היה - לא היה, נגמר - המבורגר פיני: המבורגר מבשר אווז. ויש גם - לא היה, נגמר - המבורגר קאריבי. בכל מקרה, גם אם היה, ספק אם היה לנו צ'אנס להניח יד על אחד המיוחדים. האח שמקשר בין המטבח ללקוחות - להגיד על מופע קסם מתפרץ שכזה ממלצר, זו פשוט גסות רוח - הבהיר לנו בגילוי לב שהשיטה כאן היא שיטת הפושרים. אתה מתמכר להמבורגרים הרגילים, ואז אתה מוכרח לחזור בשביל המיוחדים.

אז קודם כל, לאלה שממכרים אותך. ניסינו שלושה המבורגרים במידה הקטנה (בין ה-220 ל-660 יש גם המבורגרים של 440 גרם): קלאסי (בגלל השם), איטלקי (בגלל הפקורינו), ואוסטרי (כי אי אפשר לעשות המבורגר טוב מבשר לבן, נכון?). ואז התברר שהחלק הקשה עוד לפנינו: מה להוסיף מעל? התוספות מבלבלות בעושרן, באיכותן ובעיקר במידה שבה הן מתאימות להמבורגרים. אבל לא סתם להמבורגרים: להמבורגרים של אנשים שכבר ראו אוכל.

קודם כל הגבינות. יש במקום הקטן הזה חמישה סוגי צ'דר מעולים כתוספת על ההמבוגר (ובהם צ'דר פייב עמוק הטעם), ארבעה סוגי גבינות מעושנות (ובכללן פרובולונה), ארבעה סוגי גבינה כחולה (כולל סטילטון), ארבעה מיני גאודה, ארבעה מיני גבינת עזים (כולל תום), רובן מייבוא, חלקן ממחלבות איכות מקומיות. יש חמאת צנוברים וחמאת פלפלים קלויים, יש פטריות משלושה סוגים. ויש, כמובן, בייקון פריך וביצת עין. בתוספות המיוחדות יש קוביית בשר כבש ושומן כבש, פרוסות אנטרקוט בצלייה איטית, קוביות חזה אווז, ועוד ועוד ועוד.

אחרי התחבטות מודרכת, הכרענו. על ההמבורגר הקלאסי: צ'דר חלפניו ורצועות בייקון; על האיטלקי: צ'דר פייב וביצת עין; על האוסטרי: תום עזים ופטריות מאודות. האמת? יכולנו לבחור, באותה מידה, במוץ וגבבה. ההמבורגרים כל כך טובים, שזה כמעט לא משנה. אז נכון, התוספות מקנות להם את נגיעת הגורמה, אבל בפעם הבאה שאהיה כאן - ולוואי במהרה - אני מתכוון לנסות קודם כל המבורגר נקי. כי ההמבורגרים כאן הם בדיוק הסיבה שבגללה המציאו את ההמבורגרים: מצד אחד, בשריות עסיסית ונגיסה, כזו שאתה מרגיש שאתה אוכל בשר, ומצד שני, עושר טעמים ובנות-טעם שאפשר להקנות לבשר בעזרת טחינה ותיבול.

וההפתעה הגדולה: ההמבורגר האוסטרי. הוא היה יוצא מהכלל. המבורגר שנהנה מכל טעמיו של בשר לבן, אבל בלי היובש שמאפיין לעתים את הגרסה הטחונה של הבשר הזה. האיטלקי עינג בניחוחות בזיליקום, הקלאסי הצדיק לחלוטין את שמו, וליד הכל הגיעו צ'יפסים עבודת יד: ארוכים, עבים, שמנוניים. בעניין הזה, כידוע, יש שתי אסכולות: אוהבי הפריך, וחובבי השמנוני. אני שייך לאוהבי הפריך, אבל אין מה לעשות: להמבורגרים האלה מתאים שמנוני. אני מבין שבפורומים ההולמים מתנהל כעת ויכוח סוער בסוגיה. אני הצבעתי בעד השמנוניים, בסוף, הפתרון בטח יהיה גם וגם.

לקינוח, הלכנו לפי הספר: מילק שייק שוקולד גדול. בן וג'ריס. עוגיות שוקולד. פתטי ופנטסטי. "יומנגס", אם כך, מצטרפת לרשימה המצומצמת מאוד - סנדביץ' טוניסאי בנתניה, שיפודים באולגה - של מסעדות תאווה. אלה שפתאום עולה לך הטעם בפה, וזה לא ייעלם עד שלא תיסע. המבורגר? עם כל הכבוד ובאופן חד משמעי: "יומנגס".

"יומנגס", תחנת "דלק", 500 מטר דרומה בצומת קלאנסווה מכביש 57. טל. 8943656-09

ערך את העמודים: דורון קורן



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5