רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדה

האווירה ב"הוגו" נעימה, אבל האוכל לא מלהיב

בשונה מהשולחנות המרהיבים, שחרגו מתפאורת עיר־הסרטים של מתחם התחנה בת”א, האוכל ב”הוגו” לא העלה ולא הוריד. עד שהגיעה נקניקיית הציידים

אני רוצה להבהיר למסעדנינו התל אביביים שוחרי הטוב כלל יסודי אחד של מסעדנות. כלל שהוא חוק ברזל מטיחואנה ועד טימבוקטו, מקמצ’טקה ועד קזבלנקה: הסועד לא משלם על מנה שהוא לא הזמין. הוצאתם מנה בטעות? החלטתם על דעת עצמכם להחליף מנה באחרת? הסועד לא יחויב בתשלום. אגיד את זה שוב, כי זו מגיפה: לא הזמנת, לא שילמת. זהו. נורא פשוט. יש לחוק הזה יוצא דופן אחד: כאשר אתה אומר למלצר, או לבעל הבית, אין לי חשק לקרוא תפריט, תוציא מה שבא לך. בכל מקרה אחר, ואני אחזור על זה שוב, כי זה חשוב: לא הזמנת, לא שילמת.

במסעדת “הוגו” שבמתחם התחנה, מסעדה נחמדה ומשתדלת, לא מכירים בכלל הזה. וחבל. מפני שאיכשהו ארוחה שהיתה נעימה מרוב הבחינות - חוץ מהאוכל, שלא העלה ולא הוריד - קצת התקלקלה בגלל שהם גם החליטו בשבילי על מנה אחרת מזו שהזמנתי וגם - אלא מה? - גבו תמורתה מחיר מלא.

המנה שהזמנתי היתה סביצ’ה דניס עם קנלוני מלפפון וזרעי עגבניות. תודו, נשמע מעניין. המנה שקיבלתי היתה פרוסות דניס בשמן שומשום עם קצת עיגולי צ’ילי וזלזל גזר. תודו, נשמע משעמם. ואכן, זו היתה מנה משעממת וגרועה. מסוג המנות שמתעקשים עליהן אצלנו, שבהן דג נא מקבל זפטת טעם ברוטלית שגורמת לכך שלא נשאר שריד לטעמו המקורי. אם היו אומרים לי שזה לא דניס אלא דג חרב, הייתי מאמין. אם היו אומרים לי שזה לא דניס אלא קרוקודיל, גם הייתי מאמין.

מסעדת "הוגו". התבהרה התמונה לגבי ספריבס עגלדניאל בר און

עשינו את המוטל עלינו: ביררנו איפה קנלוני המלפפון. מסתבר שהמנה שונתה. המלצר שכח לעדכן. בסדר גמור, מסוג התקלות שקורות - ושב”הוגו”, לזכותם ייאמר, כנראה לא יקרו יותר, מכיוון שמיד אחרי שהערתי על כך ראיתי את בעל הבית נעים ההליכות מעדכן את המלצר - אבל כאן מגיע הרגע שבו מסעדה חייבת לנשוך את השפתיים ולהתנהג כמו מסעדה. לא הזמנת, לא שילמת. המנה, כמובן, הופיעה בחשבון. ושלא יהיו אי הבנות: אין בענין הזה נסיבות מקלות. זה שאכלתי את המנה, זה שלא התלוננתי על המנה, לחלוטין לא רלבנטי. לא הזמנת, לא שילמת. אין יוצאים מהכלל.

משאר הבחינות, “הוגו” היא דווקא מקום פוזיטיבי. קודם כל, זו אולי המסעדה הראשונה במתחם התחנה שבה המלאכותיות הנוראה של המתחם הזה לא גורמת לך להרגיש במהלך הארוחה שאתה יושב במשהו דמוי “עיר הסרטים” באילת. מתחם התחנה הוא מקום שנראה פחות כמו אזור עירוני ויותר כמו תפאורת קרטון. בנסיבות האלה, לא פלא שחלק מהשפים במקום מתפקדים כניצבים. גם חלק מהסועדים. “הוגו” לא, לגמרי לא. איכשהו, הצליחו לקחת כאן את אווירת התפאורה הזו ולרכך אותה באופן שהופך את “הוגו” למסעדה שנעים מאוד לשבת בה. יש ב”הוגו” כמה שולחנות שהם מרהיבים ממש. כמה בחוץ, על מרפסת עץ רחבה, שממנה נשקף נוף של כל המתחם ומעבר לו; וכמה בפנים, כולל אחד שבטוב טעם הופנה לכיוון פסי הרכבת.

זה נשמע כאילו זה רק מדגיש את האלמנט התפאורתי, אבל לא, בדיוק להיפך. האווירה היתה יכולה להיות טובה אפילו יותר, אם לעיצוב המוצלח ולתפריט הלא בנאלי היו משדכים גם מוסיקה מתאימה. המוסיקה שנוגנה כשהייתי שם - גרסאות קאבר בקצב הבוסה נובה לשירים שתוקעים מעליות - היתה כל כך חריגה על רקע הסביבה האסתטית והיחס הנעים, שבשלב מסוים שקלתי לקום ולרקוד לצליליה כדי להדגיש את האבסורד. מצד שני, אף מסעדן שבעולם לא ראוי לעונש אכזרי כל כך כמו לראות אותי רוקד. אפילו השירות היה סביר. רק שני “יקירי” לאורך הערב כולו, שבמונחים תל אביביים זה משהו שכמעט לא שווה להתעכב עליו.

בקיצור, בילינו ב”הוגו” ערב די נעים, שהאוכל - ייאמר לגנותו - לא תרם לו כמעט מאומה, אבל גם - ייאמר באופן מודגש לזכותו - לא גרע ממנו כלום.

התפריט ב”הוגו” כולל חטיבה מעניינת שנקראת “מעדניה”, שיש בה בשרים מעובדים, נקניקיות ועוד. באותה רוח, בחטיבת המנות הקטנות, נכללה מנה לא שגרתית של קונפי חזה אווז עם ריבת תפוזים. הריבה היתה קצת מתוקה מדי, החזה היה קצת תפל מדי, ובסך הכל, זו היתה מנה קטנה - בתפריט מצוין בבירור שמדובר במנות קטנות: אין טענות - שיכולה להיות נשנוש לא רע ליד בירה ‏(אתם יודעים מה, נשנוש לגמרי לא רע ליד בירה‏), אבל כמנת פתיחה של מסעדה חסר היה לה איזה חותם שיהפוך אותה ממשהו שאוכלים בהיסח דעת למשהו שראוי לתשומת לב.

אחר כך “הוגו” עשתה אתי חסד גדול. כבר הרבה זמן אני מתלבט ביני לביני אם ספריבס עגל זה משהו שיש לו זכות קיום. ההתחרדות של המסעדות שלנו, שהוליכה גם מסעדות לא כשרות להימנע מהגשת בשר חזיר, גרמה לכך שהפופולריות של מנת התחליף הזו נמצאת בעלייה מטאורית. מבין מנות הספריבס עגל שיצא לי לטעום בשנתיים האחרונות, זו של “הוגו” היתה הטובה ביותר. היו לה טעמי עישון קלים אך מודגשים, הבשר היה רך והתקלף מהעצם ‏(עד כמה שבשר עגל יכול להתקלף‏), והם לא חטאו בחטא הגדול של הטבעת הבשר ברטבים גסים.

אפילו תכנון המנה - שהוגשה עם שפצלי ואפונת גינה - העיד על מקוריות, אכפתיות וטוב טעם. ודווקא בגלל זה הצלחתי סוף סוף להגיע למסקנה הסופית: ספריבס עגל זה כמו קינוחים משמנת פרווה. זה תחליף לא ראוי, ומנת כלאיים שחבל להקדיש לה זמן. אם “הוגו”, על אף כל תשומת הלב והמיומנות שהושקעו במנה הזו, הצליחו בסך הכל לגרום לי להתגעגע בכל ביס לצלעות הבקר הנמוך, הקרב אבוד. ספריבס עגל, אם כך, זו אולי מנה נכונה פוליטית, אבל מבחינה קולינרית, חבל על הזמן.

המנה העיקרית האחרות היתה המנה הטובה ביותר בארוחה. מנה מצוינת של נקניקיות ציידים על תבשיל עדשים. בדומה לספריבס, גם זו היתה מנה מאוזנת, שחשבו בה לא רק על המרכיב העיקרי אלא גם על חוויית האכילה הכוללת. זה לא שכיח וזה בטח לא מובן מאליו. מה גם שכאן, החלק העיקרי של המנה - הנקניקיות - היה מצוין. אלה היו נקניקיות בשריות מאוד, מוצקות, שתערובת הבשרים ששימשה להכנתן העניקה להן טעם מורכב ולא שגרתי. כשהן שודכו לתבשיל העדשים, שתובל במעט מזעיר כמון, ועוד יותר מכך, לעגבניות השרי הצרובות שקישטו את המנה, נוצרה הנאה - והנאה שונה - בכל נגיסה.
יש בתפריט גם נקניקיות בוואריות, ואם הן מאותה ליגה, נדמה לי שמי שיבוא לכאן כדי לאכול נקניקיות - ואולי מנות מעדנייה אחרות - יוכל ליהנות לא רק מערב נעים, אלא אפילו מארוחה טובה.

קינחנו במשהו שנקרא בתפריט בשם פנקייק סופלה, אגס בסירופ וניל וגנאש שוקולד. הפעם המלצר מיהר להסביר: אין סופלה. מה שיש הוא, בסך הכל, שני פנקייקים, שביניהם קוביות אגס בסירופ וניל, כשעל הכל קישוטי רוטב שוקולד. מה נגיד ומה נדבר? הייתי מעדיף עוד נקניקייה.

בסך הכל, אם כך, מקום יפה, שנעים לבלות בו ערב. והאוכל? משהו בגישה כאן גורם לי להאמין שעם הזמן הוא יתיישר לכיוון הנקניקיות ויתרחק מהקרוקודיל בשמן שומשום.

“הוגו”, קויפמן 1, מתחם התחנה, תל אביב. טל. 5160008–03       

 

חשבון בבקשה

סביצ'ה דניס: 24 שקל

קונפי חזה אווז עם ריבת תפוזים: 29 שקל

נקניקיות ציידים: 72 שקל

ספריבס עגל: 96 שקל

פנקייק סופלה עם אגס בווניל: 34 שקל

סן פלגרינו גדול: 26 שקל

טיפ: 39 שקל

סה"כ: 320 שקל



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות