המוסיקה שליוותה את התצוגה של המעצבת הוותיקה אילנה אפרתי, שירים בעברית, נעימות ומוסיקה רגועה של שבת אחר הצהריים, סימנה את הקולקציה המהודקת והבוגרת שהציגה המעצבת. שעתיים לפני התצוגה היא עוד הסתובבה מחויכת ושלווה והסגירה את העובדה שהיא לא ממהרת לשום מקום - היא עושה את מה שהיא יודעת והיא בטוחה בו.

גם הדוגמניות, שנעלו כפכפי בירקנשטוק לבנים כששמן ומקום הולדתן הוכרזו ברמקול, נראו נינוחות בבגדים התפורים היטב שהציגה אפרתי, בגדים שקשה היה שלא להבחין באיכות הבדים שלהם, בתשומת הלב לחלקם הפנימי וברמת הגימור הגבוהה שלהם.

הקולקציה עצמה נראתה כמו שילוב ישראלי בין אופנת קרוז ללבוש יומיום, טייק על נינוחות נשית בוגרת והד לבגדי עבודה מבדים נוקשים ובגזרות פשוטות יחסית. אך במבט קרוב רבים מהפריטים נראו בנויים לתלפיות, בין שהיו אלה חלקי בד שנתפרו זה לזה בזוגות מכנסיים שונים, או אמרות בגדים מודגשות ותפורות היטב.

הקולקציה עצמה נעה על התפר שבין רומנטיות עדינה, בעיקר בזכות הדפסי עננים וצורות גרפיות אמורפיות על משי איכותי, ובין ממשקים גיאומטריים של קווים וחיתוכים: שמלות פשוטות לכאורה, גלביות וכותנות, שהדפסי משי בסגול או בזהוב מעטרים אותן, חצאיות וחולצות שהד "ניו לוק" דיורי נושב מהן, חולצות משי עם מפתח עגול קטן ושרוולים מתרחבים, חולצות טי מבדים נוקשים שהורכבו מחתיכות שונות ויצרו מעוינים מרובי פסים, חולצות טי קצרות שנגזרו כמו וסטים ונקשרו בשרוך במרכזן, מכנסיים, חצאיות וחצאיות מיני מבד דמוי ג'ינס כחלחל ויפה ומבחר ז'קטים שהפכו כבר לסימן ההיכר האפרתי - ז'קטים גדולים או כאלה עם קשירת מותן, שמזכירים ז'קטים סיניים קומוניסטיים, או עליוניות פשתן פשוטות למראה ובנויות היטב.

תוספות כמו מעילי עור דקיקים ויפהפיים עם חלק פנימי ממשי מודפס, זוגות מכנסיים רחבים ונינוחים בכחול דנים מפשתן או בגדי הים – כל אלה הפכו את התצוגה לקלילה ומדויקת בכיוון שאליו ניסתה אפרתי לחתור. סרט הווידיאו שהתנגן מאחור, ובו נראה חוף גועש, רק חתם את התחושה שזו קולקציית קרוז אמיתית, עם בגדים לבישים ונוחים שהרבה נשים ישמחו ללבוש.

אפרתי, הפועלת בשדה המקומי זה יותר מ-25 שנה, עושה כבר הרבה שנים את מה שהיא יודעת לעשות, ועושה זאת היטב. הרבה דגמים בתצוגה - בעיקר אלו מהמשי המודפס, הז'קטים הפשוטים לכאורה ומשחקי הגרפיקות בחלק אחר של הדגמים - הצליחו גם ליצור אופנה במובן החדשני והטרנדי שלה. פריטים אחרים, בעיקר אלו בעלי האמרות המודגשות, נראו ארכאיים וזקנים מדי. לפעמים החיבורים בין אלו לאלו עבדו, ולפעמים נדמה היה שמישהו עם יד על הדופק האופנתי יכול היה לעדן אותם ולסנן החוצה את חלקם.

למרות הכל, אפרתי הצליחה לשרטט סגנון שנע בין ישראל לאומבריה, מסע שהמעצבת עושה רוב השנה. ולפרקים על המסלול - הקולקציה הזאת נראתה נכונה וטבעית, גם למי שחי רוב הזמן בישראל.