שבוע האופנה של תל אביב, שננעל אמש, היה אירוע מסעיר פחות מבשנה שעברה, ומרבית התצוגות בו לא השאירו רושם זוהר ואלגנטי כפי שתצוגות מסוגן אמורות לעשות. והנה, אף על פי שמדובר בעיצוב ישראלי, שזוהר הוא ממנו והלאה, הצליח ירון מינקובסקי לתת את הטון המתבקש כמעט ברגע האחרון והותיר אחריו שובל של סטייל-מהשטיח-האדום, עם שמלות נשף, קוקטייל וניחוח הוט קוטורי. נכון, גם אצל מינקובסקי היו פגמים, אבל הוא הצליח לרומם את מצב הרוח ולספק פרספקטיבה עמוסת "גלאם" ליומיים שנזקקו לכך עד מאוד.

זה התחיל באולם המלא מפה לפה. המחזה הזה, שנראה רק בערב הפתיחה עם התצוגה של מוסקינו, הצליח לרומם את האווירה ולהכין את הקרקע לתצוגה שהיתה דרמטית (לפעמים מדי) ולבגדים הנוצצים שנראו כמו צעדת שטיח אדום ארוכה ובלתי נגמרת.

המוסיקה, שיר הפסקול של אדל ל"סקייפול", הסרט החדש של ג'יימס בונד, נתנה את האות לשמלות הנשף של מינקובסקי, מעצב בגדי הערב הוותיק. אלה היו עמוסות באפליקציות, תחרות, שיפון, בדי טאפט ואלמנטים כמו עיגולים, פרחים, פאייטים, צורות קלפים, והרבה משי פראי ודנטלים.

לפעמים נדמה היה שמינקובסקי הסתער על חנויות סדקית ברחוב נחלת בנימין בתל אביב ולקח את כל מה שהיה שם: מנג'טים, שושני תחרה, אפליקציות מרקמות וסריגות שונות, בדי שיפון מנצנצים והרבה דברים מוזהבים שניצנצו בעיניים וסיפקו את רגעי הזוהר שהיו חסרים בתצוגות הקודמות.

השמלות, שהיו שמלות ערב מוגזמות מעט מהרגיל - בהן שמלות קולר, שמלות מיני מרובות כפלים, שמלות מקסי ארוכות מאוד, שמלות בסגנון בייבי דול, שמלות א-סימטריות, שכמיות או שמלות רומנטיות מתחרה - היו מפגן כוח מרשים. מפגן של מעצב שיודע לתפור ולהעניק את האפקט המתבקש מאלגנטיות סקסית קיצונית.

השימוש בבדים הטובים, האלמנטים המנצנצים, הברק והפאייטים המרובים רק הדגישו במקרה הזה את העבודה הרבה שהושקעה בדגמים (מי עמל על שזירתם, תפירתם ושילובם של כל האלמנטים האלה במערכות הלבוש הללו? הם צריכים חודש חופשה החל מעכשיו!).

למרות הזוהר, הגלאם והנצנוץ בעיניים, אפשר היה להבחין שמינקובסקי עסוק במשחקים גרפיים של קישוטיות קיצונית: עיגולים בגדלים שונים, פרחים, קשקשים, תלתנים וצורות גרפיות של קלפים עיטרו רבות מהשמלות שלו. אם אדולף לוס, שכתב את הספר "קישוט ופשע", היה רואה את הקולקציה הוא היה מכניס אותו למעצר מיד. אבל מינקובסקי פועל בתקופה אחרת, עכשווית יותר, ומבחינתו הקישוט הוא חלק הכרחי של הבגד. ולזכותו ייאמר שהוא לא שוכח את הטכניקה, התפירה וההקפדה על הדיטיילים שעליהם מונחים הקישוטים האלו.

לחובבי מינימליזם זה ודאי נראה כמו אסופה של קישוטי סוכה שנערמו בצורה מוגזמת. לחובבי הגלאם זה היה יופי קיצוני וזוהר. לחובבי האופנה הקולקציה הזאת הזכירה שאופנה היא גם שואו אוף במובן הכי עמוק של המלה, וגם לזה יש מקום בנוף המקומי הישראלי.