1. אתמול עלתה העונה השנייה של תוכנית הכישרונות המזמרים "דה וויס". כמו אחיותיה לז'אנר גם "דה וויס" מבטיחה שהיא תוכנית בה יתגלה הקול הבא של ישראל, כאילו שחסרים קולות במדינה הזאת.

לתוכנית הזאת יש טריק. האודישנים הם אודישנים על עיוור. השופטים לא רואים את הזמרים אלא רק שומעים אותם, לכן הם יכולים בקלות שלא להעביר יפיפייה שאי אפשר לעמוד בפניה וזאת הדרמה עליה מתבססת התוכנית, האם ילחצו על הכפתור או לא ילחצו, האם הכסא יסתובב או לא. אם יותר משופט אחד מסתובב אנחנו זוכים לדרמה נוספת. כעת המתמודד צריך להחליט מי מהשופטים הוא המנטור שלו. כי בעצם חמשת הכוכבים על הכיסאות המסתובבים אינם שופטים אלא מנטורים.

לטעמי, לאחר שלב האודישנים, התחרות כבר פחות מעניינת. אבל זה רק בגלל שנכנעתי לגמרי לעולם הריגושים הזולים, לסיפורי חיים בשלושים שניות, למתח של האם יסתובבו או לא יסתובבו. לאחר מכן התהליך של עבודה עם זמרת צעירה הוא השקעה מוגזמת.

מהעונה הקודמת נשארו שלומי שבת, שרית חדד ואביב גפן, שלושתם מוצלחים מאוד בתפקידם הטלוויזיוני. השניים החדשים שנוספו העונה הם שלומי ברכה ויובל בנאי ממשינה.

העונה אתמול התחילה בביצוע משותף של המנטורים לשיר של משינה "אין מקום אחר". זאת היתה תשובה קשה, שוברת לב, לשאלה המרחפת כל העת מעל תוכניות מסוג זה אודות המלחמה, מלחמה מדומיינת בשלב זה, מלחמה שכבר הסתיימה בתבוסה. המלחמה בטלוויזיה הרעה, המשחיתה את הנוער, בריאליטי, בשעשועונים. הרוקנ'רול קיווה לא להיות שם.

תשובת משינה לשאלת המלחמה והרוקנ'רול : "כן הזמן הזה אבוד אבל לא בשבילי/ הוא תלוי על עמוד ולא בגללי/ אין מקום אחר, אין אחר... נכון שהימים כל כך קצרים ושיר שאני אוהב כבר לא משדרים/ אין מקום אחר אין אחר". יש רק את הקופסה הזאת ואם רוצים להיות, חייבים להיות בה. אחרי התשובה הזאת של משינה, המובסת, המביסה, קשה לכעוס עליהם. אין ביזנס כמו השואו ביזנס. אין גם עברית. דה וויס, מנטורים, שואו ביזנס.

2. לאחרונה נתבשרנו ששלומי אלדר עזב את חדשות 10. זאת היתה בשורה מצערת ואם אפשר היה ללחוץ על הכפתור ולהסתובב היינו בהחלט מממשים את זכותנו לבחור באלדר לנבחרת שלנו, זאת פשוט טיפשות לתת לו ללכת, אבל מי יודע מה עומד מאחורי ההחלטות לתת לאנשים ללכת.

דבר אחד טוב שיצא מהסיפור הזה הוא חזי סימן טוב שמונה לכתב השטחים. סימן טוב הוא ראש דסק הערבים של חדשות 10, והוא איש אחורי הקלעים קלאסי. ברור לגמרי שהאנשים של אחורי הקלעים הם האנשים המעניינים באמת, יותר מכל כוכבת בלונדינית שכבר רגילה לעמוד על הבמה, משויפת עד לשד עצמותיה.