טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"זעקות מסוריה": לא כל אחד יוכל להחזיק מעמד בסרט הזה

תגובות
"זעקות מסוריה"
yes דוקו

הסרט התיעודי החשוב והקשה לצפייה, "זעקות מסוריה", הוא תיעוד יסודי של המתרחש בשנים האחרונות מעבר לגבול הצפוני מזרחי של ישראל. סרטו של יבגני אפנבסקי מחולק לפרקים ומגולל כמסמך היסטורי מעורר חלחלה את דרכה של סוריה אל פי הגיהנום שבו מצויים אזרחיה מאז 2011.

תחילתו של המשבר בסוריה באווירה סביב האביב הערבי וברישום גרפיטי בידי ילדים על קירות בית הספר שבו נכתב, בהתייחס לרודן אסד, "הגיע תורך, דוקטור". הילדים נתפסו, עונו וגופותיהם שהוחזרו להוריהם הוציאו לראשונה מהבתים את אזרחי סוריה במחאה שהלכה ותפחה. לצדה תפחו הזוועות.

חלק מכוחות הביטחון של אסד, שנשלחו לאכוף אותה, ערקו, אבל מי שלא תועדו באלימות סאדיסטית. אלימות מפלצתית היא סממן גורף למה שמתאר הסרט הזה, שעוקב גם אחרי מלחמת האזרחים שפרצה במדינה ואחר השלכותיה.

לא שרדתי מעבר למחציתו ולא מפני שעשייתו האמנותית לוקה בחסר. המחשבה על מציאות שבה ילדים מתים ברעב ובה אוכלוסייה רחבה כל כך סופגת כבר שנים אלימות איומה כזאת וההבנה שכל זה קורה ממש כאן, בארץ קרובה כל כך, הן בלתי נסבלות. לא כל אדם יוכל לצפות ב"זעקות מסוריה", אבל קולנוע תיעודי יכול להיות לעתים פעולה פוליטית. הלוואי, עולה המחשבה, שיוביל לפעולה אמיתית, מעשית, בעולם.

"זעקות מסוריה". יס וי־או־די



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות