גיבורות מעמד הפועלים

"30 ש"ח לשעה" היא סדרה מטרידה, במובן החיובי, המאתגר של המלה. מאבק השכר של הגיבורות לא חלום שראוי לפריים טיים, מדובר בגרושים

שם הסדרה "30 ש"ח לשעה" הוא לא שם נעים במיוחד. הוא לא סקסי, הוא לא מושך, הוא לא עושה חשק להעביר לערוץ הראשון - אזור בממיר שגם ככה מתקשה להעביר זרמים מעוררים לכיוון אזור החלציים. "30 ש"ח לשעה" הוא שם שהולם סרט דוקומנטרי מדכא שעושה חשק לעקור לסקנדינביה או למות. זה עשוי להישמע מוזר אבל שלושים השקלים שמופיעים בשם הסדרה מייצגים גם סוג של חלום.

"30 ש"ח לשעה" הוא שם שדומה ל"מסודרים", "מי רוצה להיות מיליונר?" או "קחי אותי שרון" - הוא מייצג משאלה שהגיבורות שואפות להגשים. הטלוויזיה המסחרית רגילה להציג בפנינו חלומות גדולים מהמציאות - להסתדר בחיים, להיות מיליונר, להפוך למר שרון אילון. על פניו, 30 שקל לשעה הוא לא חלום שראוי לפריים טיים, מדובר בגרושים. הסכום הנ"ל גדול רק ב-12 שקלים מהשכר ההתחלתי של גיבורות הסדרה, המנקות אסנת, אירנה ואסל. ובכל זאת מדובר בדרמה. כפי שעבור הנמלה, נשיאת גרגר חול היא הישג ביחס למשקל גופה, כך עלייה של 12 שקלים לשעה, היא ניצחון אדיר לשלושתן. והן אכן נמלים. אסנת (רותי בורנשטיין), אירנה (סופיה אוסטריצקי) ואסל (סמירה סאראיה) הן נשים קטנטנות במונחים טלוויזיוניים. ברזולוציה הנמוכה של הטלוויזיה בישראל, בכלל לא ניתן לראות אותן. "30 ש"ח לשעה" מפעילה זום ועדשה מיקרוסקופית ומראה לנו את אלה הסמויות מהעין, הקטנות והמוקטנות.

הסדרה שיצרו יוסי מדמוני, דוד אופק וחיים שריר (אין קשר משפחתי לכותב טור זה), היא סדרה מטרידה, במובן החיובי, המאתגר של המלה. המציאות של "30 ש"ח לשעה" היא מציאות חסרת חמלה שבה הגדול טורף את הבינוני והבינוני את הקטן. כמה מהדמויות האכזריות ביותר הן של יוסי (יגאל עדיקא) וקוסטה (ולדימיר פרידמן). האחד מזרחי, מנהל זוטר בחברת כוח אדם והשני עולה מאוקראינה מחוסר עבודה. הסדרה מציגה עולם שבו ה"דפוקים" בהווה או בעבר, לא חוששים "לדפוק" את החלשים החדשים ובעיקר את החלשות. לשלוש הגיבורות לוקח זמן לפתח אחווה נשית או מעמדית. בפתיחת הסדרה, אסנת שורדת על ידי הלשנה על מעידות של עמיתותיה. רק בפרק השלישי, היא מתחילה לכנות את אירנה בשמה במקום "הרוסייה". לאט לאט היא מבינה שיש לה יותר במשותף עם רוסייה מהמעמד הנמוך מאשר עם צבר אמיד.

אחת הדמויות המעניינות ביותר היא מנהל הכספים (יעקב בורק). על פי שלושת הפרקים ששודרו עד כה, מדובר באדם טוב לב, נדיב וחייכן. אנחנו צופים בו ותוהים: מה הוא מסתיר? מה הוא באמת רוצה? או כמו שאסנת שואלת: "מה, הכל זה אינטרס? אין אנשים טובים?". זאת שאלה מציקה, אך עוד יותר מציקה היא העובדה שהנחמדות שלו מציקה.

"30 ש"ח לשעה". אלה הסמויות מהעין


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות