הזווית האוהדת. MSNBC היא רשת החדשות השמאלנית של אמריקה. אתמול, יום השבעתו השנייה של ברק אובמה לנשיא, היה יום חג בערוץ הזה. הדגש שלהם היה על עצם החגיגיות. הם הרעיפו על הצופים פרטי טריוויה כמו שרק מוסד הנשיאות יכול לספק (הידעתם? טכנית, אובמה ופ. ד. רוזוולט הם הנשיאים היחידים שהושבעו ארבע פעמים!); הם נכנסו לרזולוציות גבוהות של פרטי הטקס (הידעתם? הסעודה החגיגית כוללת מנה ראשונה של לובסטרים ממיין וקינוח של קראמבל קינמון!); הם התמקדו בפרטי והאנושי (הידעתם? מאליה מאוד גבהה מאז ההשבעה הקודמת!) ולאורך כל היום הם ליוו את הנשיא וזעקו באושר כל פעם שראשו הציץ מתוך הלימוזינה הנשיאותית כאילו היה זה מיץ פטל (הידעתם? הנה הוא! בדרך לכנסייה!). הדגש על החגיגות הופך אוטומטית את היום הזה לחגיגי. ההתמקדות בכל פרט, עד רמת הקראמבל קינמון, משווה לאירוע הזה אשליה של חשיבות אדירה והאנקדוטות ההיסטוריות מציבות את היום הזה כתחנה על ציר הזמן, לצד ההשבעות של רוזוולט וקנדי.

הזווית העוינת. בצד השני של העיירה רשת פוקס השמרנית לא יכלה לחגוג באמת השבעה מחדש של נשיא דמוקרטי. אבל היא גם לא יכלה להיראות חמוצה ביום חגה של אמריקה. במקום זה הם בחרו לעסוק פחות ב"זוטות" ויותר ב"נושאים החשובים". כלומר, הנושאים החשובים להם. למשל, המחלוקת בין זרועות השלטון ("בואו נקווה שבכהונה השנייה הנשיא ילמד לשתף פעולה עם הקונגרס הרפובליקאי"); פיקוח על נשק ("הנשיא הודיע שהוא ‘יגייס' תומכים לפיקוח על הנשק" עם דגש על המלה "יגייס" כדי ליצור רושם שהממשל שולח צווי חירום לאזרחים חופשיים); ותקרת החוב ("לנשיא לא יהיה זמן לחגוג, יש לו בעיות רציניות על סדר היום"). הטכניקה של פוקס להשבית את השמחה היא לא על ידי השמצה ישירה של הנשיא אלא על ידי אימוץ טון מפוכח שרומז שהמדינה בצרות ואין סיבה לחגוג.

הזווית הישראלית. האווירה באולפן של "לונדון וקירשנבאום", אלפי קילומטרים מהבמה הנשיאותית, היתה נינוחה ועולצת. נדמה לי שלאו דווקא מתוך אהבת אובמה אלא משנאת נתניהו, בנט, יחימוביץ' והאחרים. טקס ההשבעה, עם כל ההוד וההדר ואולי גם המגוחך שבו, הוא מנוחה נעימה מהמירוץ המתיש לכנסת ה-19. שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות בארץ, הרשו לעצמם לונדון וקירשנבאום ליהנות מצרות ונסים של זרים. נדב איל סיפק את הלהט והידענות, הפרופ' אבי בן-צבי היה אחראי על הטריוויה וההווי (הידעתם? הנשיא האחרון לפני אובמה שנשבע על שני ספרי תנ"ך הוא ניקסון!) והפרופ' יוסי שיין נתן ניתוח פוליטי קר למערכת הפוליטית. היה נדמה ששני המגישים מייחסים חשיבות ליום הזה, דווקא בגלל שהוא מהווה הסחת דעת, צלולה ונעימה, מהצחנה, ההמולה וטרטורי המוח של היום בבוקר.