ביום ראשון הקרוב תסתיים העונה השנייה של "הומלנד" בארצות הברית (ופחות משבוע אחר כך, ב-22 בחודש, ישודר פרק הסיום בישראל, ביס או). אין הזדמנות טובה מזו לנסות להבין מה קרה לסדרה שרק לפני שנה היתה חביבת המבקרים האמריקאים וכעת היא שק החבטות שלהם. אף שאחוזי הצפייה מצביעים על עלייה - הפרק ששודר בישראל בשבת שעברה היה הנצפה ביותר בתולדות הסדרה ומשך אליו 2.5 מיליון צופים כששודר בארצות הברית (ולראשונה עלה במספר הצופים על אלה של "דקסטר", המשודרת גם היא בערוץ שואוטיים) - הביקורות על העונה הזאת שליליות למדי.

רק לפני שלושה חודשים היא זכתה באמי לדרמה הטובה ביותר, ועל הבמה התקבצו היוצרים האמריקאים הווארד גורדון ואלכס גנזה, לצד היוצר הישראלי גדעון רף, שעל פי
סדרתו "חטופים" ביססו את הסדרה, והמפיקים הבכירים שלה רן תלם ואבי ניר. כעת, רבים ממעריציה וכותבים באתרי הטלוויזיה והבידור השונים מנסים להבין היכן הם טעו. הם מדברים על בעיות שהתעוררו העונה באמינות, על עלילות מופרכות ועל הבעייתיות המובנית שבסדרות בכלל.

תגובת הנגד גם נובעת מההתלהבות המופרזת עם עליית הסדרה. "הומלנד" זכתה לציון
ממוצע באתר מטאקריטיק המשקלל את ביקורות כל מבקרי הטלוויזיה של העיתונים והאתרים המובילים בארצות הברית לציון 91. העונה השנייה כבר טיפסה לציון המצטיין של 96. לשם ההשוואה "מד מן" התחילה עם ציון ממוצע של 77, עלתה ל 88 בעונה השנייה וזה היה הציון שלה גם בעונה החמישית והאחרונה ששודרה. "שובר שורות" התחילה עם ציון ממוצע של 74 וטיפסה למעלה לעבר הציון המושלם, שלו היא ראויה, ובעונה האחרונה נקבע לה הציון הממוצע של 99. "הסמויה", הסדרה הטובה בכל הזמנים, קבעה ציון של 98 בעונתה הרביעית וירדה ל 89 בעונה החמישית.

הטענה שאי אפשר לתת ציונים מספריים למבחן בספרות תקפה גם לסדרת טלוויזיה. קשה לכמת ברמת דיוק מתמטית את איכות הסדרה. ובכל זאת אפשר לומר בוודאות של 100 אחוז כי "הומלנד" אינה סדרה ברמת המורכבות, העומק והמשמעות של "מד מן", "שובר שורות" וודאי שלא "הסמויה". נדמה שאפילו יוצריה יסכימו על כך.

ברור שבישראל מתגאים בהישגיה הרבים - אין עוד סדרה אמריקאית המבוססת על סדרה ישראלית שזכתה בפרס היוקרתי ביותר בתעשיית הטלוויזיה ההוליוודית; כך גם שמחים בשיתוף הפעולה החדש של גידי רף עם הווארד גורדון בפיילוט לסדרה "Tyrant", שהזמין ערוץ הכבלים FX. אבל המבקרים האמריקאים לא מושפעים מסוגיות לוקאל-פטריוטיות. הם פשוט נסחפו בהתחלה. עכשיו הם קצת מתחרטים על כך.

"הומלנד" היא סדרת מתח מושכת, המספקת סיפור טוב, עדכני, משוחקת לרוב מעולה (קלייר דיינס קצת נרגשת מדי העונה), עם קורטוב של ניסיון לדבר על נושא אמריקאי אקטואלי ועמוק. בראיון עם מנדי פטנקין ל"גלריה" שפורסם עם עליית העונה השנייה וזכייתה של הסדרה באמי, דיבר השחקן על עיקרון אידיאולוגי שבלב הסדרה, המנסה לבחון עניינים של נקודות מבט דרך האויב. לדבריו, לכל אחד יש רציונל המניע אותו, החלוקה בין טוב לרע מבוטלת. לפיכך רב המחבלים הבדיוני אבו נזיר, שבעיני אחד הוא שטן, טרוריסט תאב רצח, בעיני האחר הוא לוחם חירות המייצג מיעוט חלש מול מעצמה כובשת. גיבור הסדרה ניק ברודי (דמיאן לואיס), החייל האמריקאי שחזר מהשבי עם מטען של הזדהות עם הצד הזה, הביט במלחמה משני הצדדים, אם לעשות פרפראזה על שירה של ג'וני מיטשל.

בעונה השנייה, שאירועי הפרקים ששודרו עד כה בישראל יידונו כאן, ראו הוזהרתם,
הדיון הזה נמחק עם הזיכרון לטווח קצר של קארי (דיינס, שכמו לואיס זכתה על תפקידה
באמי). ובעניין אבו נזיר - שיפסיקו כבר לקרוא לו "נזיר" כאילו זה שם המשפחה שלו.
קשה להניח שבחדרי חדרים במפקדת סי-איי-אי בלאנגלי קראו לאוסמה בן לאדן - לאדן. זו הערה קטנונית, אבל היא מצביעה על העדר ההקפדה על הפרטים של סדרה הממקמת את בית ביאליק במרכז ביירות.

>>> הפרומו לפרק Broken Hearts של "הומלנד"

האמת היא שמראש קשה היה לדמיין איך תתחיל העונה השנייה אחרי השיא הדרמטי שהיה בסוף העונה הראשונה. הפיכתו של ברודי לסוכן כפול היתה פתרון מעניין, גם אם קצת קלוש. שאלת האמינות של הסדרה עולה שוב ושוב העונה בדיוני המעריצים, העיתונאים והבלוגרים. ברור שיש משהו מופרך מן היסוד בכל הסיטואציה המתוארת בסדרה, אבל למרות זאת נדרשת היצמדות להיגיון תסריטאי.

גם בסדרה על ערפדים כמו "דם אמיתי" יש היגיון פנימי שבעונה האחרונה ברח ליוצרים,
או שמא ניגר מבין אצבעותיהם. הקהל מוכן להשהות את חוסר האמון שלו לעונה אחת של
"24", אבל כמה ימים מטורפים כאלה יכול ג'ק באואר לעבור? יש מי שחוששים שיוצרי
"הומלנד", שהיו בין יוצרי "24", חוזרים על המתווה השגוי ההוא.

באתר "סלון" הצביעו על כמה רגעי משבר של אמינות העונה - אובדן הזיכרון לטווח קצר
של קארי, אכן הטקטיקה הזאת הלקוחה מארגז הכלים של אופרות סבון אין לה מקום בסדרה כמו זו. אחר כך היה האס-אם-אס של הרגע האחרון שברודי שלח לאבו נזיר וכך הציל אותו מהתנקשות. עוד רגע טלפוני מגוחך היה ביער שבו ברודי שבר מפרקת ל"חייט" בעוד הוא מדבר עם אשתו בנייד. שני אירועים אלה היו יכולים להופיע בפארודיה לפרסומת לטלפון נייד. בנוסף ישנה העלילה המיותרת מכולן - זו של תאונת הפגע וברח של בתו של ברודי, דיינה ובנו של סגן הנשיא פין. היא מסרבלת את הסדרה וכך גם כופה על הצופים את פניה המיוסרים של בתו בעלת ההבעה האחת של השבוי שנהפך לחבר קונגרס.

לרשימה זו של "סלון" אפשר להוסיף גם שהאויב מספר אחת של ארצות הברית חדר
לגבולותיה מבלי שאיש יזהה אותו, רק כי גילח את זקנו; קארי מעורבת בתאונה קשה
ויוצאת ממנה עם שריטה קלה; חדרי בכירים בבית הלבן אינם מצולמים במצלמת אבטחה;
אפשר לנתק קוצב לב בשלט רחוק וזה לא הכל.

הווארד גורדון, מיוצרי הסדרה, התייחס לעניינים אלה בכתבה ב"האפינגטון פוסט" שבה
אמר כי לפעמים האמינות משנית לעומת הצורך לרתק את הצופים למסך. ייתכן, אבל לפעמים שאלת האמינות היא לא רק בפרטים הקטנים - בעייתית יותר מאלה היא מערכת היחסים בין ברודי לבין קארי. השאלה אם השניים מאוהבים או רק מנצלים זה את זה רגשית ומקצועית נשארת פתוחה ובצדק. אבל קשה להאמין שברודי יסכן הכל למענה רק כדי להציל אותה מידי אבו נזיר.

יש שמייחסים את האכזבה הזאת מהסדרה לתופעה גורפת יותר בטלוויזיה. בכתבה של מרגרט ליונס ב"ניו יורק מגזין", שכותרתה, "למה כולם כל כך כועסים על 'הומלנד'?", היא
מסבירה שכאשר אנשים אומרים לה לתת עוד הזדמנות ל"הומלנד" היא אומרת שמלאי
ההזדמנויות שלה אזל. "המשכתי לצפות ב'נמלטים' אחרי העונה הראשונה, דבקתי ב'24'
דרך יותר מדי תחיות של מתים; ואפילו נתתי הזדמנות לניקי ופאולו ב'אבודים'... אבל
לא עוד (כלומר כן, אני אמשיך לצפות בכל פרק אבל לא בלב שלם)... 'הומלנד' היתה
אמורה להיות הסדרה הכי טובה הבאה, זו שהאינטרנט ישקוק סביבה אחרי 'שובר שורות'
ולאלה שמרגישים כי 'מד מן' אינה מספקת מספיק אקשן ואלימות. במקום זה קיבלנו את
העונה השנייה של 'טווין פיקס' בשידור חוזר".