ביום ראשון הקרוב תעלה בהוט3 הסדרה "חשיפה לדרום" (דרך מעניינת לתרגם שם בעל קונוטציות ברורות לקהל האמריקאי וסתום לחלוטין לקהל המקומי "Hart of Dixie"). זו סדרה של ערוץ CW האמריקאי הפונה לילדות וצעירות, וגם היא, למרות הדמיון בשמו העברי לסדרה האהובה משנות ה-90 "חשיפה לצפון", פונה לילדות וצעירות; כאלה שהשם ד"ר ג'ואל פליישמן לא אומר להם דבר.

הסדרה, על רופאה צעירה מהעיר הגדולה שבאה למקום שכוח אל (כן, כמו אותו דוקטור ואלסקה, אבל כאן תם הדמיון), הפעם בדרום ארצות הברית, היא טיפשית אבל חביבה ואינה מצדיקה דיון מיותר. אלא שמשפט אחד בפרק הראשון שלה בכל זאת קופץ מתוך
הטקסט הסתמי וצורם באוזן, בעיקר בימים אלה. זה קורה כאשר הרופאה החדשה והעירונית רוצה להזעיק את הרופא הוותיק, שאינו נמצא במרפאה כי הוא יצא למסע ציד. "בריק יצא לצוד וזה לא מסוג המידע שאת אומרת לבחור מאלבמה שהרובה שלו טעון ומוכן לירי", מסבירים לה בחביבות פאסיבית אגרסיבית של קבלת פנים דרומית.

האופן המשועשע, הקליל והמקבל כל כך שבו רומזים בסדרה כי באלבמה אדם עלול לירות
ברובה שלו אם מפרים את שגרת יומו הנוחה, כך כהערת אגב, היא מעניינת במיוחד בתקופה שהתרבות הפופולרית על המסכים נבחנת בקפידה שוב. איש לא ידרוש השמטת משפטים שכאלה בשל רגישות שהם עלולים לעורר לאחר הטבח בבית הספר שבניוטאון שבקונטיקט בחודש שעבר, אף שהערה כזאת בבדיחות הדעת מלמדת דבר מה תרבותי. עוד לא נשמעה דרישה שלא להציג כלי נשק על המסך, כפי שהוחלט עם סיגריות. צריך לזכור כי יצרני הסיגריות היו גוף חזק לא פחות מאיגוד הרובאים הלאומי של אמריקה (NRA). בינתיים, רבים מצביעים על האלימות הגוברת בסדרות, סרטים ומשחקי מחשב כאחראית למקרי הירי המרובים במעצמה. האם הם צודקים?

שאלת הקשר בין האלימות על המסך והאלימות ברחוב אינה חדשה. התרבות הפופולרית נדרשת לכך בעצמה: כך למשל באחד מפרקי "שובר שורות", ג'סי (ארון פול), משחק במשחק טלוויזיה בפלייסטיישן, תואם "דום", שבו הוא יורה בדמויות על המסך, אבל בזמן הירי הווירטואלי הוא רואה בעיני רוחו את הירי האמיתי שביצע. המשחק כמובן לא גרם להרוג, רק מזכיר לו את המעשה.

יש גם אנשים מתוך התעשייה החשים כי לא יכולים לשתף פעולה עם האלימות הזאת. בראיון ל"גלריה" אמר מנדי פטנקין כי החליט לעזוב את הסדרה "מחשבות פליליות" בגלל מקרי הרצח האכזריים במיוחד שמתוארים בכל פרק שלה. "התביישתי לשתף פעולה עם הסיפורים לפני השינה האלה, סיפורי זוועה שאנחנו מספקים לאנשים בכל העולם", אמר.

מאז הטבח ביולי בדנבר שבקולורדו בהקרנת בכורה של הסרט "עלייתו של האביר האפל", דובר בנושא זה ביתר שאת. כעת, לאחר הרצח של 26 חפים מפשע, מהם 20 ילדי כיתה א', הוליווד שוב נדרשת לעניין. הדבר הראשון שנעשה היה, כמו בטיפול בעזרה ראשונה, ביטול הקרנות בכורה נוצצות של "Parental Guidance" ושוברי הקופות האלימים "ג'ק ריצ'ר" ו"ג'נגו ללא מעצורים". הקדימון לסרט החדש של קולין פארל "Dead Man Down" הוצא מרצף הקדימונים בבתי הקולנוע באותו שבוע.

בטלוויזיה היו לצד הדחיות גם ביטולים. ערוץ הכבלים טי-אל-סי דחה בשבוע את שידור הפרק הראשון בסדרה "הלוויה הכי טובה בעולם" וסדרת הריאליטי "רובים אמריקאיים"
בוטלה, אף שנציגים מערוץ דיסקברי התעקשו שאין קשר לטרגדיה או לשלל הפוסטים נגדה שהועלו בעמוד שלה בפייסבוק. ערוץ המדע בדיוני סייפיי הוריד פרק של הסדרה "Haven" בימים אחרי הטבח משום שתיאר אלימות בבית הספר. רשת אי-בי-סי דחתה שידור של פרק ב"סקנדל" משום שתואר בו רצח של משפחה ואילו רשת פוקס העדיפה לשדר שידורים חוזרים של האנימציות הסאטיריות "אבא אמריקאי" ו"איש משפחה" במקום להעלות פרקים ראשונים של עונות חדשות שלהן מחשש שיהיו בהן "אי רגישות פוטנציאלית". לפני שידורי פרקי הסיום של "הומלנד" ו"דקסטר" הזהיר ערוץ שואוטיים כי בעקבות האירועים האחרונים העלילות בסדרות יכולות להטריד. הצעדים שננקטו בימים אחרי האסון על המסך הגדול והקטן נחשבו לנחוצים וטובים. אפילו מועצת ההורים לקולנוע, אחת המתנגדות הקולניות לתכנים של אלימות ומין בסרטים ובסדרות, שיבחה את גילויי הרגישות של התעשייה, אבל תהתה בהצהרה מטעמה "מדוע הם חושבים כי צעדים אלה אמורים להיות זמניים?"

שחקנים ויוצרים מסוימים הצטרפו לתהייה ועסקו בבדק בית. כוכב "ג'נגו", ג'יימי פוקס, אמר לבי-בי-סי כי "איננו יכולים להפנות את הגב ולומר כי לאלימות בסרטים או בכל דבר אחר אין שום השפעה". רבים אחרים האשימו את היד הקלה על ההדק בכל הקשור להפצת כלי נשק בארצות הברית. הבמאי מייקל מור ("באולינג לקולומביין") והשחקניות
מיה פארו אוון רייצ'ל ווד וראשידה ג'ונס מ"מחלקת גנים ונוף" היו בין אלה שדיברו
על הצורך בהגבלה על אחזקת נשק.

איגוד הרובאים הלאומי של אמריקה, המותקף קשות כעת, מאשים בתורו, בצביעות אינסופית, את "הסרטים ספוגי הדם", ואת משחקי המחשב. הוא אף הגדיל עשות וכינה את הסרטים "הממד המטונף ביותר של פורנוגרפיה". סמנכ"ל הארגון, ויין לה-פייר, הזכיר סרטים כמו "רוצחים מלידה" מ-1994 ו"פסיכו אמריקאי" מ-2000 ומשחקי מחשב כ"GTA" כמאדירי אלימות. "יש במדינה זו, למרבה הצער, תעשייה אפלה ומושחתת המוכרת אלימות נגד בני עמה, דרך משחקי מחשב אלימים ומרושעים". עוד תהה "ממתי אקדח נהפך למלת גנאי?"

ברור מדוע ארגון חזק מאוד זה מנסה להרחיק מעצמו אשמה, ומדוע קל יותר להאשים את
תעשיית הבידור, החלשה רק במעט ממנו. אבל באתר המשפטי מידייט (mediate.com) כותב נואה רותמן "האשמת תעשיית הבידור בכלל ומשחקי המחשב בפרט היא אינסטינקט לא אחראי ומניפולטיבי". למעשה, הוא כותב, "פשעים אלימים, ובמיוחד כאלה שבהם מעורבים אקדחים, נמצאים בירידה מאז שהמשחקים האלה נמצאים בעלייה. שום סרט או משחק מחשב לא דחף את (אדם) לנזה לרצוח 20 ילדי כתה א' בדם קר", הוא קובע.

קוונטין טרנטינו מסכים. נמאס לו כנראה להגן על הסרטים שלו המתויגים כאלימים. במסיבת עיתונאים לקראת עליית "ג'נגו" אמר כי ברור שיימהרו להאשים את יצרני המשחקים והסרטים, ועל סרטו אמר "זה מערבון, עשו לי טובה".

בתחום הטלוויזיה נדמה שאפשר להגיע למסקנה דומה, ולא רק כרפלקס מותנה נגד איגוד הרובאים הלאומי של אמריקה. אף שאין ספק כי רמת האכזריות בסדרות פשע נוסחתיות גבוהה במיוחד והסדרות האלה הולכות ומתרבות, ובכל פרק הרצח מתעלה על קודמו באכזריותו, קשה לראות את ההשפעה שלהן על מקרי ההרג.

באתר התרבות פאג'יבה (pajiba.com) נעשתה השוואה בין מעשי הרצח בטלוויזיה למציאות בעיר ניו יורק. בכתבה, שכותרתה "ניו יורק: רצח במציאות לעומת הטלוויזיה", נבחנו כמה סדרות המתרחשות בניו יורק בשנת :2009 "חוק וסדר: כוונה פלילית", "קאסל", "חוק וסדר", "חוק וסדר: מדור מיוחד", "סי-אס-איי: ניו יורק". נמצא שהיו בהן לא פחות מ-118 מעשי רצח אבל מספרם במציאות באותה שנה הסתכם ב-59.

העלייה במקרי הרצח בסדרות לא לימדה על עלייה במקרי הרצח במציאות. להיפך. לפני
שנתיים, כאשר הוחלט להוריד את הסדרה "חוק וסדר", נטען כי אחת הסיבות לכך זה שהיא כבר אינה מייצגת את רמת הפשע בעיר ניו יורק, וכי מקרי הרצח בה רבים בהרבה מאלה במציאות.