רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרגע בו התממש הסיוט של כל עובדי המשרדים בעולם

באוקטובר 1999 נכנס ניקולס וויט למעלית במגדל בו עבד ויצא ממנה רק לאחר 41 שעות. המקרה, והתיעוד שלו, הפכו את הפחד לממשי. "המציאון" - מדור חדש בו כותבי "גלריה" ועורכיו מציגים אוצרות וידיאו הזמינים לצפיה ברשת

תגובות
ניקולאס וויט ישן במעלית בה נתקע

לרגע אחד באוקטובר 1999 ניו יורק הפסיקה לפחד מבאג-2000 והתחילה לפחד ממעליות. ההמצאה שאפשרה לעיר לבנות לגובה ולהפוך למרכז הכלכלי והתרבותי של ארה"ב הזכירה לרבים שטמונה בה גם סכנה. חריגה ונדירה, אבל עדיין סכנה.

מי שלמד את הלקח על בשרו היה ניקולס ווייט, מפיק במגזין "ביזנס וויק", שרק רצה לצאת להפסקת סיגריה. ביום שישי בשעה 23:00 בלילה הוא יצא ממשרדו שבקומה ה-43 בבניין מקגרו-היל שבמרכז רוקפלר המפורסם בלב מנהטן. ווייט אמר לחבריו לעבודה שהוא יוצא רק לרגע, ולא לקח עמו טלפון סלולרי. כשסיים את ההפסקה כדי לעלות חזרה למשרדו, חייו השתנו.

מעלית האקספרס ששעטה במעלה הפיר נעצרה בפתאומיות בין הקומות ה-13 וה-14. ווייט עשה מה שמצופה ממנו ולחץ על כפתור האזעקה, אלא שאיש לא הקשיב. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", מערכת האזעקה היתה אמורה להתריע במוקד האבטחה של מרכז רוקפלר, אך העובדים לא הבחינו בכך.  במהרה הבין ווייט שהוא לא הולך לשום מקום. הדלתות נפתחו לתוך קיר, והצוהר בתקרה היה נעול. עמיתיו לעבודה חשבו שהוא הלך הביתה בלי להודיע לאיש.

"נשכבתי על הרצפה, מובס", הוא סיפר בראיון ל"פייננשל טיימס". "מחשבות על המוות אכלו אותי מבפנים. נשארו לי רק כמה סיגריות ולא היה לי אוכל או שתייה. ניסיתי לישון. כשהתהפכתי הבחנתי בפיסות ציפורניים, חתיכות עור ושיער על השטיח במעלית. תהיתי איך אנשים משילים כל כך הרבה בנסיעה כל כך קצרה. אמרתי לעצמי שאם אצא מהמעלית הזו, אין ספק שאקח יום או יומיים כדי ליהנות".

41 שעות חלפו מרגע שלחץ על כפתור "43" ועד שהוא חולץ מהמעלית, אבל ווייט לא ידע זאת כי לא היה לו שעון. לבסוף הוא שמע קול באינטרקום ששאל: "יש שם מישהו?" הוא צעק שכן, וכעבור 40 דקות הדלתות נפתחו. זה היה יום ראשון והשעה היתה 15:30 אחר הצהריים.

הסיקור הנרחב בעיתונות ובתקשורת המקומית הפך את המפיק למרואיין מבוקש. כמה שנים לאחר מכן פורסמה כתבה נרחבת על המקרה במגזין "ניו יורקר", ועמה פורסם סרטון קפיצה בזמן שכיווץ את שהותו במעלית לשלוש דקות. התיעוד עצמו הצית מחדש את העניין בתקרית, ושוב ניתן היה לראות את ווייט בכלי התקשורת.

תקלות במעליות הן אמנם נדירות, אבל הן קורות בכל מקום שיש בו מעליות. רק לפני שנה מתה אשה בסין אחרי שנשכחה במעלית בבניין מגורים במשך חודש. טכנאים שהגיעו לבניין שלה בעיר שיאן, שאלו בקול רם אם יש מישהו במעלית, לא שמעו תשובה וניתקו את החשמל. מסיבה שאינה ברורה, הם כלל לא תיקנו את המעלית והלכו. כעבור 30 יום נמצאה גופת האשה שזוהתה רק בשם משפחתה, וו.

לשאלה מדוע ווייט הפך לגיבור תרבות רגעי, בניגוד לוו שהיא דמות טראגית עוד יותר אך נשכחת, אפשר למצוא שלל תשובות אפשריות. גזע, מגדר ולאום הם בהחלט חלק מהסיפור. בסופו של דבר ווייט מגלם את הסיוט של כל אנשי המשרדים באשר הם, מעשנים ולא מעשנים כאחד, שמוצאים נחמה בהפסקות קצרות וחוששים להיתקע בעבודה בסוף השבוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות