תמונות מחיי תיאטרון

* "מה שמאפיין את הזוגיות שלנו זה חוסר שינה טוטאלי", אומר נעם סמל על העבודה המשותפת שלו ושל עמרי ניצן. ראיון זוגי עם מנכ"ל הקאמרי והמנהל האמנותי שלו, שבמשך 20 שנה חוו לא רק פרק א' ופרק ב', אלא אפילו בגידה

"אני לא יכול בלעדיו", אומר עמרי ניצן על נעם סמל, שותפו לניהול התיאטרון הקאמרי. גם סמל טוען שהוא זקוק לניצן כמו אוויר לנשימה.

אף על פי כן, השניים, המציינים כעת 20 שנות זוגיות מקצועית, הם הפכים: ניצן הוא במאי אינטלקטואל שלמד לימודי תיאטרון בדרמה סנטר בלונדון; סמל, בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, היה מפיק ואמרגן. אולי דווקא הניגוד הזה - שבא לידי ביטוי לא פעם בוויכוחים קולניים הנשמעים היטב במסדרונות הקאמרי - הוא שהוביל את תיאטרון חיפה לשגשוג בזמנו ואת הקאמרי למעמד של תיאטרון מוביל. בטקס פרס התיאטרון הישראלי שיתקיים היום מועמד הקאמרי למספר שיא של פרסים - 28.

פרק א'

הם הכירו דרך חברים שחקנים - יונה אליאן, נסים עזיקרי, שמעון כהן. "הקליקה הזאת נפגשה בימי שישי על כוס יין", מספר סמל, "וגם עמרי ניצן, במאי הבית הצעיר של הבימה, היה שם. כתוצאה מההיכרות הוזמנו, נאוה (הסופרת נאוה סמל, אשתו, צ"ש) ואני, לבכורות של ההצגות שהוא ביים".

דרכיהם המקצועיות הצטלבו ב-1980, כשסמל התמנה למנכ"ל התיאטרון העירוני חיפה. סמל, שכונה בחיפה "המפיק מדיזנגוף", סגר בעקבות המינוי את משרד ההפקות "בידור לעם בע"מ" ועבר עם משפחתו להתגורר בחיפה. "לא היה לי שום רקע בתיאטרון רפרטוארי ציבורי, לא ידעתי מה זה ועד מנהל והנהלה ציבורית שמבלבלים לך את המוח". תיאטרון חיפה, כמה מפתיע, היה אז במשבר. "חצי שנה התגוששתי עם השחקנים והדירקטוריון שניסו לכפות עלי מנהל אמנותי", מספר סמל.

כך התחיל פרק א' בזוגיות. ניצן היה אז חבר הוועדה האמנותית של הקאמרי וסמל ביקש להבין איך עובדת הוועדה. "בוא ותסביר להנהלה בחיפה איך זה עובד בקאמרי", הציע וניצן נענה. "תוך כדי הצגת הפרוגרמה העביר אלי א"ב יהושע, שהשתתף בישיבה, פתק שעליו כתב: 'זה האדם המתאים'. הפכתי את הפתק והראיתי לעמרי, והוא הסכים".

"זה היה מעבר לציפיות, כי נקראתי בתור עד", משחזר ניצן. "אבל אני מודה שהיה לי חזון, שנבע מחוסר נחת מהדרך שבה התיאטרונים מתנהלים כאן".

אז התברר שיש בעיה קטנה שמאיימת למוטט את המינוי: ניצן התחייב לנהל את בית צבי. סמל נכנס לפעולה. "התחלתי עם טלפונים בלתי פוסקים למשרד התרבות, ומשרד התרבות אז היה חזק מאוד", אבל סמל ניצח והצמד החדש של התיאטרון הישראלי יצא לדרך. ניצן היה אז בן 30, סמל בן 33. לבית צבי, אגב, מונה גרי בילו, שמנהל מאז את בית הספר ביד רמה.

בחיפה השידוך עלה יפה. התיאטרון פרח. מפעל המנויים חצה את ה-30 אלף. על הבמות הועלו הפקות בלתי נשכחות כמו "נפש יהודי", "גטו", "לילה במאי", "מחכים לגודו". "כינו אותנו התיאטרון הלאומי של ישראל", מתגאה ניצן. "היינו פטריוטים חיפאים, יותר מ-20 שחקנים ויוצרים עברו להתגורר במקום".

הבגידה

אבל דווקא אז החל הרומן הצדדי של ניצן עם התיאטרון הלאומי, ועוד לפני שתם החוזה שלו בחיפה, הוא חתם על חוזה עם הבימה. סמל, שלא ידע על כך דבר, ראה במעשה בגידה בלתי נסלחת. היחסים נותקו והקרע נמשך שנים. פרק א' הסתיים בפרידה וכעס.

כשסמל חוזר לרגע ההוא ב-1985, נדמה שהטראומה חיה וקיימת: "לעולם לא אשכח את היום שהוא בא להגיד לי, ואני כבר ידעתי, כי שמעתי על זה בתקשורת. ההליכה של עמרי היתה מכה אדירה. לא רק אני נפגעתי, גם אשתי, משפחתי. חמש שנים היינו יחד, לא היה לנו עולם אחר. בילינו יחד, אכלנו יחד, חגגנו את ראש השנה ופסח יחד. גם מבחינה אידיאולוגית נפגעתי, כי היתה לנו אג'נדה של תיאטרון יהודי וישראלי והרגשתי שאנחנו באמצע תהליך".

ניצן מצדו טוען: "הכעס שלו לא היה מוצדק. לא דיווחתי לנעם על המינוי כי ידעתי שהוא יטרפד אותו, ישים לבנת חבלה. הוצגתי בתקשורת כבוגד לאומי, אבל אני חושב שהיתה לי זכות לעזוב, כמו שלנעם היתה זכות לעזוב אחר כך".

סמל אינו מתרצה: "זה לא אותו הדבר. אתה הלכת מתיאטרון לתיאטרון. אני עזבתי תיאטרון לקונסוליה".

מתי ואיפה התרחשה הסולחה?

סמל: "כשהתמניתי לקונסול התרבות בניו יורק. לפני שנסענו באנו לבית של עמרי ורינה, פתחנו חמישה בקבוקי יין ואחרי לילה ארוך של שיחות נפש יצא עשן לבן".

ניצן: "לקח די הרבה שנים לבנות את האמון מחדש. על רקע הטראומה שחוללתי אז, אני מקפיד כיום לדייק בדיווח ומשתף אותו בכל דבר. אני כל הזמן צריך לתקן מפני שהסתרתי ממנו את ההליכה להבימה".

פרק ב'

שמונה שנים עברו עד להצטלבות הדרכים הבאה, בקאמרי. סמל היה אז מנכ"ל התיאטרון זה שנה והתעקש שניצן יהיה המנהל האמנותי. קודמו, שמואל הספרי, פרש לאחר 10 חודשים בתפקיד. "אמרתי שרק את עמרי אני רוצה וכולם נדהמו", מספר סמל. מאז 1993 הם פועלים יחד; פרק ב' נמשך כבר 15 שנה.

מבנה ניהולי דו-ראשי הוא לא פעם מכשלה. כמה צמדי מנהלים נפלו בפח הזה, למשל דוד אלכסנדר וגרי בילו שפרשו כעבור שנת ניהול משותפת בהבימה, או ישראל שלום ודורון תבורי שמצאו עצמם מחוץ לתיאטרון חיפה כעבור זמן קצר מזה.

סמל וניצן דווקא מרוצים: "מרגיע אותי שהמנכ"ל הוא בראש והוא האחראי", אומר ניצן. "בפועל כל אחד תורם את הפורטה שלו, ותתפלאי, אנחנו גם מחליפים תפקידים. לנעם יש לפעמים הברקות בליהוק".

"הבוקר, למשל", מוסיף סמל, "היה רב-שיח עם תורמים מאנגליה שאני הבאתי לקאמרי, ומי שטיפל בהם כל הזמן הוא עמרי".

מה מאפיין את הזוגיות שלכם?

ניצן: "הוא סבלן בנוגע לרעיונות המופרכים-לעתים שלי, ואני סבלן בנוגע לדברים הפרועים ולא תמיד מעשיים שלו".

סמל: "מה שמאפיין את הזוגיות שלנו זה חוסר שינה טוטאלי. התחושה היא של 'על החיים והמוות', שהתיאטרון הוא הדבר הכי חשוב בעולם".

אין פלא שהשניים מדווחים על לפחות ארבע מריבות ביום. "כשזה קורה אני שונא אותו שנאת מוות", אומר סמל. על מה הם רבים? "למשל, אם הוא רוצה שחקן מסוים", מספר סמל, "והשחקן והסוכן שלו דורשים שכר גבוה. הם יודעים שעמרי הוא נקודת התורפה שלי".

"פעם הוא מוותר, ופעם אני מוותר", ממשיך ניצן. "למשל, יש מחזאית שאני מאמין ביכולת שלה לכתוב לנו מחזה, אבל נעם עוצר את התקציב של פיתוח אמנותי".

סמל מתפרץ: "המחזאית הזאת היא לא בדיוק מחזאית - היא סופרת". מי ינצח? "אני מנסה שוב ושוב, יש בינינו ויכוח מתמשך", משיב ניצן.

העבודה המשותפת מלווה ב-40-50 שיחות טלפון ביום, אומר סמל. "זה גם נובע מפתיל קצר. אם יש לו רעיון או הצעה, הוא מיד מתקשר. אצלנו בבית יש בדיחה כזאת שאם הטלפון מצלצל - זה עמרי. אין לו בכלל פילטר. הוא גם יכול להתקשר אלי באחת בלילה כדי לצעוק למה בחניון פועלות רק שתי כניסות ולא שלוש".

לניצן יש גרסה משלו: "נעם יכול להתקשר אלי אחרי חצות ולהגיד לי: 'קרה לנו ככה וככה, צריך לסדר את זה עכשיו'. לא מעניין אותו שכולם ישנים, הוא מתעקש: 'עכשיו, עכשיו'".

ניצן ידוע כבמאי בעל כושר המצאה ודמיון שעולים לתיאטרון הרבה כסף. איך הוא מצליח לשכנע את המנכ"ל ליישם את שיגעונותיו? "בכל הפקה שעמרי מביים אני אומר שהוא יסגור את התיאטרון, ואני גם זורק לעברו את המפתחות", מתלונן סמל. "לעמרי יש שיטה; הוא בא ואומר: 'להצגה הזאת אין תפאורה'. 'מה זאת אומרת 'אין תפאורה?' אני שואל, והוא עונה: 'אין תפאורה, הבמה ריקה'. בתיאטרון יש בדיחה שכשעמרי אומר שאין תפאורה, זו תפאורת ענק. בכל ההפקות הוא מסתיר הרבה פרטים מהחזון האמנותי שלו, לא פורש את הכל כדי לא להפחיד את המערכת. עם השנים הוא שיכלל את הטקטיקה הזאת".

ניצן מתגונן: "זה באמת תהליך, לא יודעים בהתחלה את הכל".

סמל: "גם זה יכול להיות. אני הולך אתו. מצד אחד אני הפרטנר שלו, מצד שני אני חתום על המוסד הזה".

ניצן לא נשאר חייב: "אחת השיטות שלו היא לדכא אותי כלכלית. בכל הפקה הוא אומר לי 'המצב גרוע, הולך להיות גירעון אדיר' וכחיזוק לדבריו הוא קורא לאנשי הנהלת החשבונות, שמערערים לי את הביטחון. אני יודע שזו טקטיקה, אבל זה ישר מכניס אותי לרעדה ואני הרבה יותר זהיר".

מה מרגיז כל אחד מכם אצל השני?

ניצן: "התכונה הכי מעצבנת שלו היא שהוא מנהל את התיאטרון ביד קפוצה. הודף כל הזמן הוצאות. מאשימים אותי שאני זוכה לתנאים טובים יותר. בולשיט. אני כבר יודע שאם אני צריך פנס מיוחד שמפיק אור בוהק של זריחה, כמו בסיום ההצגה 'סיפור משפחתי', עלי לעבוד נורא קשה. כדי להשיג להצגה הזאת את הסכמתו של נעם לשיר 'גוד דיי סנשיין' של הביטלס עבדתי קשה, כי השיר חייב תשלום תמלוגים גבוה. הייתי צריך להתפתל, לשכב על הרצפה, לטרוק דלת ולאיים בהתפטרות. לבסוף הוא השתכנע". אבל סמל טוען שלא, "עד היום אני לא משוכנע".

סמל: "בכל הפקה שהוא מביים אני כועס עליו מאוד. הוא כמו ילד שרוצה את הצעצוע עכשיו. הוא לא יכול לקבל לא כתשובה. הוא באמת פרפקציוניסט ברמה שאינה מתאימה לישראל, והפרפקציוניזם הזה עולה הרבה מאוד כסף".

ניצן: "אבל אני גם מכניס כסף". סמל: "ברור, ברור".

לא מעט ביקורת מופנית כלפי כהונת הניהול הארוכה.

סמל: "עמרי ואני נבחנים יום יום על ניהול המוסד הזה, הקאמרי, שהוא אחד ממוסדות התרבות הגדולים בישראל. אני חושב שעמרי יכול לביים בכל בית אופרה או תיאטרון בארצות הברית או באירופה. לכל אלה שמחליטים על קדנציה - הוועד המנהל וההנהלה הציבורית, מועצת הנאמנות וראש העיר - יש כל הכלים להחליט אם כן להאריך את החוזה".

ניצן: "בחיי סיימתי חוזים בניגוד לרצונן של ההנהלות הציבוריות. לא אני קובע את אורכה של הקדנציה. אני מוכן לפנות את חדרי בתוך חמש דקות".

איפה כשלתם?

ניצן: "אולי בתחום של יצירת אמון עמוק יותר ביני לבין הלהקה; יש גם צורך בפיתוח רב יותר של הפקות של קלאסיקה בזווית חדשה כדי שזה יצטבר למשמעות".

סמל: "אני מרגיש שאנחנו מפספסים משהו במיומנות הטכנית שלנו, ולא באשמת הצוות הטכני. במרקם המטורף הזה של העבודה, שיום אחד מציגים בצפון ובשני בדרום, מתסכל שלפעמים אנחנו לא נותנים את המיטב שבמיטב".

מה בנוגע למאבקים ביניכם על הקרדיט?

ניצן: "יש רגישויות ואת הרגישויות פורשים על השולחן. בלעדי נעם לא יכולתי להיות כל כך הרבה שנים בתפקיד. אני תלוי בו".

סמל: "אני סומך עליו, על הדעה והידע שלו. אלה שלא עובדים בזוג הם בורים ועמי ארצות. הם לא מבינים כמה הם זקוקים לאחר".



עמרי ניצן (מימין) ונעם סמל. הם רבים לפחות ארבע פעמים ביום, ואז "אני שונא אותו שנאת מוות", אומר סמל

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ