טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במאי התיאטרון מיכה לבינסון מת בגיל 64

לבינסון, שהיה המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל ומנהל בית צבי, וביים עשרות הצגות בתיאטראות השונים, מת בשנתו

תגובות
מיכה לבינסון
תומר אפלבאום

במאי התיאטרון מיכה לבינסון, לשעבר מנהלו האמנותי של פסטיבל ישראל ומנהל בית הספר בית צבי, מת הבוקר (שני) בשנתו בגיל 64. לבינסון, שביים עשרות הצגות במרבית התיאטראות הרפרטואריים בישראל, כמו גם מופעי בידור ומוזיקה, הותיר אחריו את אשתו, רחל, ואת שני בניו איתמר ואדם. הלווייתו של לבינסון תתקיים מחר ב–15:00 בבית העלמין קרית שאול בתל אביב. 

לבינסון, יליד ירושלים, היה בנם של האמן והפרסומאי אברהם לבינסון והצ'לנית רות לבינסון. הוא שירת ככתב וכמפיק בגלי צה"ל והיה בעל תואר ראשון בתיאטרון ובקולנוע ותואר שני בבימוי, שניהם מאוניברסיטת ניו יורק. בתום לימודיו שימש במאי בית ומשנה למנכ"ל התיאטרון הציבורי בפיטסבורג שבפנסילבניה.

עם שובו ארצה ב–1980 מונה לבמאי בית בתיאטרון העירוני חיפה, תפקיד שבו שימש שנתיים. בתקופתו בחיפה ביים את המחזמר "התשה" מאת בני הדר ואת המחזה "מחול המוות" מאת אוגוסט סטרינדברג. ב–1983 מונה לבמאי בית בתיאטרון העירוני באר שבע למשך שבע שנים. בתקופה זו ביים בין השאר את "תופים בלילה" מאת ברטולט ברכט ו"מפיסטו" שכתב הלל מיטלפונקט לפי קלאוס מאן. ב–1985 זכה בפרס "כינור דוד" וביים באופרה של בוסטון את "בת הגדוד" מאת דוניצטי. ב–1987 ביים את צמד "הבטלנים", נתן דטנר ואבי קושניר, בהופעתו באירוויזיון. לצד זאת ביים את מופע היחיד "לשיר בתיאטרון" של השחקנית זהרירה חריפאי וכן את מופע הפסטיגל בחנוכה 1993.

בשנת 1993 מונה לבינסון למנהל האמנותי של פסטיבל ישראל ושימש בתפקיד במשך שמונה שנים. "ישראל היא חלק מהעולם, והקשר והמחויבות של הפסטיבל לעשייה הוא לא דמוקרטי", אמר בראיון לציפי שוחט ב"הארץ" ביוני 1999, "אין לנו מחויבות לעשייה השוטפת של בלגיה, או קנדה או ספרד, וזה גם מגוחך שתהיה. יש משמעות לכך שהוא מתקיים כאן: אנחנו יושבים בפינה המזרחית של אגן הים התיכון ומסתכלים לכיוון אירופה כמרכז תרבות, אך גם מסובבים את הצוואר ומסתכלים לאזור שלנו, ולא רק לאזור שלנו, גם רחוק יותר ליפן, סין והודו".

לצד עבודות הבימוי תירגם לבינסון כמה מחזות לעברית ולימד בין השאר בבית הספר לאמנויות הבמה של מכללת סמינר הקיבוצים וכן בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובבית צבי. ב–2009 מונה להחליף את גרי בילו כמנהל האמנותי והפדגוגי של בית צבי, תפקיד בו שימש כחמש שנים. בעשור האחרון ביים בין השאר את ההצגות "נערי ההיסטוריה" מאת אלן בנט בבית ליסין, "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" מאת אדוארד אלבי בקאמרי (שאותו גם תירגם) ובאחרונה את "אבודים ביונקרס" מאת ניל סיימון בתיאטרון באר שבע.

"הוא היה איש יקר ואהוב", אמרה ל"הארץ" השחקנית ליאת גורן, שמגלמת את סבתא קורניץ ב"אבודים ביוניקרס" ושיחקה בהצגות רבות שביים לבינסון בבאר שבע, "אני כל כך שמחה שהוא חזר ועשה את ההצלחה הגדולה הזאת אתנו. אני ללא מלים. עבדנו לפני שנים — בתחילת הדרך של שנינו — בבאר שבע".

השחקן והבמאי נתן דטנר, ששיחק אף הוא בהצגות רבות שביים לבינסון בבאר שבע ובחיפה ובהן "מפיסטו", "אליל ההמונים" ו"ברנשים וחתיכות", מתאר במאי עם עולמות תוכן רבים ורחבים. "הוא היה בא לחדר החזרות עם אשכול של ידע. הוא נגע גם בתיאטרון, גם בהיסטוריה של אמנות, גם ברדיו", סיפר דטנר ל"הארץ", "העבודה אתו היתה תמיד עשירה, מעבר לספציפיקציה של התיאטרון נטו. הוא היה מהבמאים שנותנים לשחקן את החופש המוחלט ומיכה עומד מולם ורק מכוון אותם. הכל תמיד בדרכי נועם ועם רצון לבדוק את כל האפשרויות, אף פעם לא באיזו טוטאליטריות מוחלטת של 'כך אני רוצה וכך תעשה'. היה איש מופלא, נעים הליכות ולא תמיד בעל יכולת החלטה. תמיד היו לי אתו הרגעים האלה של 'די מיכה, אתה הבמאי אז אתה צריך גם להחליט לפעמים'".

מנכ"ל בית צבי, דוד בנימין, הספיד את לבינסון באומרו כי הוא "הביא עמו לניהול בית הספר ניסיון רב שנים כבמאי, לצד מאגר בלתי נדלה של ידע תרבותי עצום, והותיר חותם על תלמידיו לאורך השנים. הוא זכור לכולנו כמי שהקפיד על אנושיות לצד מקצוענות בלתי מתפשרת".

השחקנית יונה אליאן־קשת, ששיחקה בתפקידים ראשיים בין השאר בהצגות "פלדה" מאת רונה מונרו ו"מירל'ה אפרת" מאת יעקב גורדין שביים לבינסון בתיאטרון בית ליסין מספרת אף היא על במאי שאהב שחקנים. "הוא היה אינטליגנטי כל כך, עם חושים נהדרים ואני זוכרת את החיבוק שלו. תמיד אמרתי לו 'מיכ'לה תחבק אותי'", היא נזכרת, "עברתי אתו את החוויות הכי גדולות בשנים האחרונות. זה שובר לי את הלב". גם מעצב הבמה רוני תורן, חברו של לבינסון עוד מימי שירותם בגלי צה"ל — שגם עבד אתו בכמה הצגות — מספר על איש רחב אופקים. "הוא היה מרחב, לא במאי", אומר תורן, "נשא בתוכו כל כך הרבה דברים אחרים מעבר להיותו במאי".

לדברי תורן, בשבת האחרונה שוחח עם לבינסון, שעיבד יחד עם פרופ' אבנר בן עמוס את ספרו של דויד גרוסמן, "סוס אחד נכנס לבר", שהתרגום שלו לאנגלית הוכרז באחרונה כמועמד לפרס המאן בוקר. ההצגה, בהשתתפות דרור קרן, יגאל זקס ואיה שבא, תוכננה לעלות ביוני הקרוב בקאמרי. "מיכה היה נרגש לקראת השיבה לקאמרי והעבודה עם הצוות בתיאטרון", הוסיף תורן.

לבינסון גם שיחק בכמה סרטים וסדרות טלוויזיה, ובהם "עונת הדובדבנים" של חיים בוזגלו ב-1991 ו"הערת שוליים" של יוסף סידר מ-2011, שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל קאן. "אני חושב שבכל במאי מסתתר יצר של שחקן", אמר לבינסון בראיון לאורי קליין ב"הארץ" במאי 2011, "מתחשק לך לפעמים להפסיק לחלק הוראות ולהיות זה שמקבל הוראות מבמאי. אני פריק של קולנוע מאז שהייתי ילד וגם למדתי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. רציתי לראות את יוסף סידר עובד. אהבתי את הסרטים הקודמים שהוא ביים, "ההסדר", "מדורת השבט" ו"בופור", ורציתי ללמוד ממנו. ואמנם למדתי ממנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות