w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 00:00 27/02/2008

וצררו את נפשו בתכריכי נייר וקברוהו בארון הספרים

מה היה המהדיר והעורך ח"נ ביאליק אומר על קובץ יצירותיו של המשורר ח"נ ביאליק שראה אור בסדרת "עם הספר"? הוא היה אומר "כוי", שזה כמו "פוי" אבל יותר עמוק. זיוה שמיר מסבירה מה עוללו עורכי הסדרה לאחד מגדולי היוצרים בלשון העברית

מאת זיוה שמיר


חיים נחמן ביאליק: סיפורים, מסות, שירים

סדרת "עם הספר", הוצאת ידיעות ספרים, 287 עמ'

כאשר יזם חיים נחמן ביאליק את "תוכנית הכינוס", הוא ביקש לאסוף בעת המעבר מהגולה לארץ ישראל את קנייני הרוח של עם ישראל, ולערוך בהם פעולות של חתימה וגניזה, כבימי בית שני. במסתו "הספר העברי" העמיד "המשורר הלאומי" שלד ופיגומים לתוכנית הנועזת, והדגיש שייכללו בה יצירות רק מצד ערכן הספרותי - ולא "משום צד אחר איזה שיהיה ולא מתוך שום פנייה אחרת איזו שתהיה".

ביאליק וחבריו העמיסו על כתפיהם משימה אפורה, שחשיבותה מרובה: כינונו של "ארון ספרים יהודי", נקי מסיגים ומאבק הדורות, למען תקומת העם ועתידו. הם וערכו בעצמם את "ספר האגדה", ההדירו את שירת ימי הביניים, אספו פולקלור יהודי שעמד להימחק ועוד. סופרים-חלוצים אלה היו חדורי ביטחון שבכוחם וביכולתם לעסוק במלאכה, וכשנזקקו ליועצים לא התביישו להיוועץ בהם.

עורכי סדרת "עם הספר" מבקשים להעמיד "תוכנית כינוס" ברוח האלף השלישי, אך מבלי להשקיע מאמצי עריכה של ממש. מובן, אין לצפות שיהיו להם הסמכות והטעם הספרותי של איש רוח כביאליק, אך מדוע בחרו שלא לשעות לעצתו להניח בצד את האידיאולוגיה, המכניסה לפעמים תופעות מכונפות לסד קוטע ומגמד?

ההשקפה המשתמעת העומדת בבסיס הסדרה מועידה מקום שולי ביותר לספרות העברית של 200 השנים האחרונות ולהגות הציונית שצמחה מתוכה ומסביבה, ומתעלמת באופן מיוחד מהשירה. בכך יש החמצה עקרונית מבחינה קונצפטואלית: בעמים נורמליים קדמו כלי האוכל והמלחמה לספרות ולתרבות, ואילו אצלנו קדמה הספרות העברית לממשות ולחיים הריבוניים, ושימשה כעין מולדת וירטואלית שהולידה את המציאות החוץ-ספרותית.

איך אפשר להעמיד ארון ספרים עברי-יהודי ישן-חדש שיתעלם מהרומן העברי הראשון - "אהבת ציון" של מאפו - שהוליד מבלי דעת את התנועה הציונית? איך אפשר להתעלם מיל"ג, גדול משוררי ההשכלה, שהיה גם הראשון שכתב סיפור קצר בעברית? מדוע נבחר ברשימה מצומצמת בת שלושה כרכים דווקא שלום עליכם ולא מנדלי מוכר ספרים, גדול הפרוזאיקונים של דור התחייה הלאומית, שסלל את הדרך לסיפורי ביאליק?

ובתחומי המסה וההגות, מדוע זיכו בספר שלם את כתבי הרצל - שמבחינת ערכם הספרותי הם כתבי סופר נידח למדי משולי מרחב התרבות הגרמני - ואת כתבי אחד-העם, ראשון המסאים העברים המודרניים, שסגנונו מוצק וצלול כבדולח, דחקו לקרן זווית? ואם ברוח המלצת ביאליק הוחלט לשקף את ספרות עם ישראל שבלשונות העמים ולא את הספרות העברית בלבד, מדוע לא נכללו בסדרה כתביהם המתורגמים של שפינוזה, מנדלסון, היינה או פרויד? דומה שהאגף הדתי של המערכת קבע את טיב המבחר, מבלי לראות נכוחה ולהבין שלא אחת השפיע שיר קצר של היינה על תולדות התרבות האנושית - על ספרות עם-ישראל ועל ספרות העולם - יותר מכל כרכי הסדרה גם יחד, למעט התנ"ך כמובן. ביאליק, מכל מקום, ראה בהכללת יצירת היינה ב"תוכנית הכינוס" שלו קיום מצווה של "פדיון שבויים".

הספרים בסדרת "עם הספר" יפים בחיצוניותם ויוצאים לאור ברמת הפקה טובה, שמאפשרת להם לעמוד על המדף לאורך ימים; השאלה היא אם גם המבחר ודברי ההקדמה ראויים לעמוד על המדף לאורך ימים.

אשר להקדמה לכרך "חיים נחמן ביאליק: סיפורים - מסות - שירים" ראוי שזו תתוקן מן היסוד כבר בהדפסה השנייה, כי אין בה משפט אחד העומד על תלו. ברוח ה"ניו אייג'" והתרבות הז'ורנליסטית, הכל מעיד בה על חיפזון ופחז.

ההקדמה פותחת בציטוט מדברי פיכמן, שלפיהם "שנות חייו של ביאליק עלי אדמות לא היו, מבחינת המאורעות וההתרחשויות שבהן, אלא חיים מצויים של איש יהודי, חיי יוצר ועמל, שהתאריכים החשובים ביותר הם תאריכי יצירותיו, ציוני עבודתו". פיכמן ביקש לטעון כי עלילת חייו החיצונית של ביאליק, להבדיל מזו הספרותית, לא היתה מסעירה במיוחד: הוא לא יצא ללחום את מלחמותיהם של עמים מדוכאים כמו הלורד ביירון, ולא מת בדו-קרב כמו פושקין או לרמונטוב. הוא היה "יושב אוהלים" ורוב ימיו עברו עליו בתוך "קריית ספר" העברית: בכתיבה, בהגהה, בעריכה, במו"לות, בתרגום וכדומה.

להדגמת קביעה זו היה על מחבר ההקדמה לקבוע מהם התאריכים החשובים ב"ביוגרפיה ליטרריה" של ביאליק, אך תחת זאת, אחרי מלת "ואכן", מובאת רשימת עובדות ואירועים מהביוגרפיה החיצונית ולא תאריכי פרסום של יצירות - וברשימה זו רב השגוי על המדויק. בניגוד למסופר בהקדמה, ביאליק לא נולד בעיירה אלא בפרוור כפרי. הוא פנה לעיסוק בהוראה לאחר שנכשל במסחרו ולא להיפך. הוא לא נחשב בישיבה ל"עילוי" (ובוודאי לא ל"עילוי של ממש"), כי אחרי פחות משני "זמנים" הבין העלם הז'יטומירי שלעולם לא יוכל להתחרות בחבריו הליטאים בבקיאות ובחריפות, ועזב את הישיבה. הוא נטש את וולוז'ין הצפונית ונסע לאודסה, עיר הנמל התוססת ופורקת העול שבה למד לבחינות הבגרות הממשלתיות ונכשל בהן.

דווקא בעיר חטאים זו נתהווה כידוע מרכז עברי וציוני ראוי לשמו, שבו ישבו אחד-העם, מנדלי, אוסישקין, פרוג, דרויאנוב, לוינסקי, דובנוב, רבניצקי, ש' בן-ציון (גוטמן), ולימים גם ז'בוטינסקי, פיכמן, שניאור ואחרים. אל מרכז זה יצאה נפשו של המשורר הצעיר שמאס בלימוד הגמרא. ביאליק חיפש אתגרים חדשים, ומצאם במשנתו הציונית של אחד-העם. לא "אפשרויות ההשכלה" קסמו לו אלא עקרונות הציונות. תנועת ההשכלה באותה עת היתה בבחינת תופעה שעבר זמנה, וביאליק נתן לכך ביטוי בדרכים רבות.

ביאליק לא נחשב "עילוי" בתקופת וולוז'ין, אך ללא ספק היה אוטודידקט רב-ידע שלמד כל ימיו (ויעידו הספרים בספרייתו, המלאים הערות בכתב-ידו). חידה היא כיצד צמח מילד יתום ועזוב, שגדל כ"ספיח" בכפר ווהליני נידח, ללא מסורת של למדנות, לגאון חד-פעמי שעשרות חוקרים ממיתים עצמם באוהלה של תורה על כל שורה שכתב, ועדיין מחקריהם אינם ממצים את עושרה. כיצד נהפך בתוך שנים ספורות מסוחר מזרח-אירופי מהנוסח הישן ומלמדן מפוקפק לידען מופלג שיזם, ערך והוציא לאור מפעלים רבי חשיבות והיקף כמו "ספר האגדה" ו"סיפורי המקרא", וההדיר את מכלולי שירתם של משוררי ספרד. אגב, מהדיר כביאליק לא היה מעלה בדעתו ש"מפעל הכינוס" שלו לא יכלול את הפיוט העברי ושירת "תור הזהב" בספרד. הוא היה ללא ספק מרים גבה למראה סדרת "עם הספר", שבחרה לדלג על חטיבות היצירה המפוארות הללו, שבלעדיהן לא היו הוא וחבריו המשוררים מגיעים למה שהגיעו.

בהמשך ההקדמה, לאחר שיצירות מוקדמות נזכרות בה כיצירות מאוחרות, נכתב המשפט התמוה: "ביאליק עבר לחיות בארץ בשנת 1924, כשמעמדו הלא-רשמי כמשורר לאומי כבר היה מבוסס דיו". מה פירוש "עבר לחיות בארץ"? בתקופת הכפר הגלובלי אין נוהגים להשתמש בצירוף "עלה ארצה"? ומה פירוש "כשמעמדו (...) כבר היה מבוסס דיו"? האם ישב וחיכה שמעמדו יתבסס בטרם יעלה ארצה?

למי ששכח, כבר 20 שנה קודם לעלייתו ארצה הוכר ביאליק בכל תפוצות ישראל כמשורר ואיש הרוח החשוב ביותר, וערב עלייתו חגגו את יובל החמישים שלו בכל קהילות ישראל ברחבי העולם - עד שגלימת השליחות הלאומית הכבידה עליו, ועל כך כתב בשירו "שחה נפשי". "על ביאליק - לית מאן דפליג", נהגו בני דורו לומר עליו על דרך החידוד, וזאת עוד בטרם נשתגרו בפי כל המושגים המודרניים "קונסנסוס" ו"גיבור תרבות". ואכן, כבר בגיל 30 לערך נהפך ביאליק ל"גיבור תרבות" קונסנסואלי שכל עיני העם נשואות אליו, ויצירתו נהפכה לטקסט קאנוני המצוטט בכל הזדמנות.

איך אפשר לטעות פעמים כה רבות בהקדמה כה קצרה? למערכת "עם הספר" הפתרונים. עם זאת, עיקר ההחמצה נעוץ במבחר היצירות ולא בדברי ההקדמה החובבניים. ביאליק, כמו יל"ג, גדול סופרי תקופת ההשכלה העברית, וכמו נתן אלתרמן וא"צ גרינברג, גדולי המודרניסטים העבריים, היה רובו משורר ומיעוטו פרוזאיקון ומסאי. בתקופתו נחשבה השירה לפסגת היצירה האנושית, שרק "בני עלייה" מעטים מסוגלים להעפיל אליה. אילו צריך היה ביאליק להיחקק בזיכרון הלאומי בזכות ארבעת סיפוריו הקצרים (החמישי אינו אלא עיבוד של מעשייה עממית שנמסרה לו בעל פה), היה צולל מזמן בתהום הנשייה.

ביאליק קנה איפוא את מעמדו בזכות שיריו, פזמוניו ושירי הילדים שלו, ולא בזכות הפרוזה שלו, אף לא בזכות מסותיו. מה עשו עורכי "עם הספר"? במקום לתת מהדורה חדשה של שירי ביאליק, הראויה להימצא בכל בית בישראל, הם בחרו בחמשת סיפוריו, ז'אנר משני ביצירתו, וגם כאן בחרו בחירה בלתי מושכלת. נעלם מעיניהם ש"רשימה" כמו "איש הסיפון", לדוגמה, היא סיפור מקורי, מורכב ומעניין פי כמה מ"יום השישי הקצר", שראוי היה להשמיטו. ואף זאת: בעקבות טעות של עורכי המהדורה הקלאסית של כתבי ביאליק, שיצאה בהדפסות חוזרות ונשנות, הם צירפו קטע מסיפורו הגנוז "הבחור" כאילו היה פרק גנוז מ"ספיח" (בעמ' 152-155). מתוך המסות השמיטו עורכי הסדרה את החשובה ביותר - "שירתנו הצעירה" - כנראה מתוך מחשבה שאין היא עוסקת אלא בענייני פואטיקה "קלי-ערך", מבלי לדעת שיש בה סקירה של כל תולדות חיי הרוח של עם ישראל, כולל פרוגנוזות חשובות לעתיד לבוא.

ביאליק כתב בסך הכל כ-120 שירים, יבול לא גדול למשורר בשיעור קומתו. ומה מאלה נותר בכרך שלפנינו? בעיקר שירי בית-המדרש ובהם שיר נעורים רפה דוגמת "אל האגדה". בהיעדר יצירות כדוגמת "שירתי", "זוהר", "הבריכה", "הכניסיני תחת כנפך", "הקיץ גווע", "בין נהר פרת ונהר חידקל", "לנתיבה הנעלם", "אבי", "פרדה", וכיוצא באלה פניני שירה שמעטים כמותן בספרות העולם, נותר ביאליק צולע על ירכו.

עורכי הסדרה כנראה אינם יודעים שבכל שורה של ביאליק, גם כשהיא שרויה כביכול ברשות הפרט, מוטמע ארון הספרים היהודי לדורותיו. קובץ שירי ביאליק המלא ראוי שיעמוד על מדף הספרים בכל בית, ואילו הכרך שלפנינו הוא "כוי" (במושג תלמודי זה נהג ביאליק לכנות תופעות היברידיות, מטושטשות צורה ומשמעות), שמעוות את דמות דיוקנו של ביאליק. היום, משאזלו המהדורות הקלאסיות של כתביו, והמהדורות החדשות לרבות המהדורה האקדמית לוקות באי-דיוקים לא מעטים, אין לקורא דרך למצוא את כתבי ביאליק כנתינתם, ללא שיבושים וסילופים, אלא באמצעות אתר "בן יהודה" באינטרנט. אף זהו מסימניו ומתחלואיו של העידן הבתר-מודרני.

קורא תמים שייטול לידיו את כרך ביאליק של סדרת "עם הספר", ימצא בו ביאליק חד-ערכי וחד-ממדי, ולא יבין כלל במה נעוצה גדולתו של "המשורר הלאומי" ומדוע הוכתר בכתר זה. על תופעה כגון זו קונן ביאליק בשירו "לא הראני אלוהים" במלים: "וצררו את נפשי בתכריכי נייר וקברוני בארון ספרים".

עם הספר

סדרת הספרים "עם הספר", בהוצאת ידיעות ספרים, עתידה לכלול "עשרות מהיצירות הספרותיות וההגותיות החשובות ביותר לתרבות היהודית מאז התנ"ך ועד למאה העשרים"; עד כה הודפסו בסדרה התנ"ך וששה סדרי משנה. בוועדה המייעצת של הסדרה חברים בין השאר א"ב יהושע, אביעד קליינברג, ידידיה שטרן ורות קלדרון

ספרה של פרופ' זיוה שמיר, "לנתיבה הנעלם: עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
סגור חלון