מדינת ישראל התירה לקבוצת משקיעים בראשות לב לבייב להפעיל בית סוהר פרטי. הפרטה כזאת בארה"ב הובילה לתת-תנאים לאסירים ולגידול מבהיל במספרם. הרשויות מבטיחות לפקח, אבל לפי התקדימים אין מקום לאופטימיות
בית סוהר פרטי של חברת ג'יאו בארה"ב. תעשיית הכליאה בארה"ב כבר מדורגת במקום השני, מיד אחרי תעשיית ההיי-טק
תצלום: עופר וקנין
הרעיון מאחורי תהליך ההפרטה, שבמסגרתו נקבע באחרונה כי קבוצת חברות בראשות איל ההון לב לבייב תבנה ותפעיל בית סוהר פרטי, אינו שונה מהרעיון מאחורי התהליכים שהובילו בעשור האחרון להפרטה בשירותים אחרים. אבל הפעם מדובר בהפרטה מסוג אחר לחלוטין. ריבונותה של מדינה, כך נוהגים לקבוע מומחים למדע המדינה ולפילוסופיה מדינית, מתבטאת בכך שהיא מחזיקה בידיה את המונופול על הזכות להפעיל אמצעי כפייה כלפי כל מי ששוהה בתחומה. הצבא, המשטרה, התביעה הכללית, בתי המשפט ובתי הסוהר הם הכלים שבאמצעותם היא מפעילה את סמכותה ומממשת את ריבונותה. בהחליטה לבנות ליד באר שבע בית סוהר פרטי, מדינת ישראל החליטה להפקיד חלק מריבונותה בידיו של לבייב.
זה קרה בסיומו של תהליך ארוך, שנמשך כחמש שנים ועורר רק מעט דיון ציבורי. הרעיון לבנות בישראל בית סוהר פרטי יובא מחו"ל על ידי פקידי האוצר בימי ממשלתו של אהוד ברק,
לבייב. החוזה נאמד ב-1.4 מיליארד שקל
הוקפא בגלל התנגדותו של שלמה בן-עמי, שהיה אז השר לביטחון פנים, הושב לחיים כשעוזי לנדאו החליפו, וקיבל תאוצה ב-2003 כשבנימין נתניהו, שמונה לשר האוצר, החל לקדמו במרץ רב.
הוא הגיע לסיומו לפני כשבועיים, כשוועדת מכרזים בין-משרדית שבה השתתפו נציגי האוצר, המשרד לביטחון פנים ושירות בתי הסוהר, בחרה את הזכיין שיבנה ויפעיל, במשך 22 שנה, בית סוהר ל-800 אסירים. בחברה הזכיינית, שתקבל מהמדינה מענק של 47 מיליון שקל כדי לבנות בית סוהר בהשקעה של 250 מיליון, בעלת השליטה תהיה אפריקה-ישראל שבבעלות לבייב, ויהיו בה שותפות גם חברת מנרב הנדסה הישראלית וגם חברת אמרלד האמריקאית, המפעילה בארצות הברית כמה בתי סוהר פרטיים קטנים. עם תחילת הפעלתו של בית הסוהר, מדינת ישראל תשלם לזכיין בשביל כל אסיר שיוחזק בו. היקפו הכולל של החוזה נאמד ב-1.4 מיליארד שקל.
כשהרעיון הועלה לראשונה, בשירות בתי הסוהר לא התלהבו ממנו וטענו שעל המדינה לפתור את מצוקת הכליאה באמצעות בנייתם של בתי סוהר ציבוריים נוספים. רק בשלוש השנים האחרונות, אחרי שרב-גונדר יעקב גנות החליף את אורית אדטו בתפקיד נציב השירות והבין עד כמה נחושים באוצר לקדמו, שינה השירות את עמדתו, החליט לתמוך בהפרטה ואף הפך את עצמו לכוח המוביל ביישומה.
גונדר חיים גליק, ראש מטה השב"ס ומי שנחשב לאחד המועמדים להחליף בעוד כשנה את גנות, מזוהה היום יותר מכל אדם אחר עם רעיון הקמתו של בית הסוהר הפרטי. גליק, כלכלן ומשפטן, מילא תפקיד מרכזי בהכנת המכרז, בקביעת הדרישות המקצועיות הכלולות בו וגם בבחירתו של הזכיין. רב-גונדר (בדימוס) אדטו הקימה עם פרישתה מהשב"ס את "אדטו יועצים בע"מ", המספק ייעוץ מקצועי להנהלות של בתי סוהר, ציבוריים ופרטיים כאחת, ברחבי העולם. אדטו היא גם היועצת המקצועית של הקבוצה שזכתה במכרז להפעלת בית הסוהר בישראל.
יותר אסירים מבסין
ב-21 השנים שחלפו מאז שהוקם בארה"ב בית הסוהר הפרטי הראשון בעולם הצטבר ניסיון רב, שברובו אינו מלבב. כשלושים מדינות הקימו עד עתה כ-200 בתי סוהר פרטיים, בהם כלואים יותר מ-150 אלף אסירים. רוב בתי הסוהר הפרטיים הוקמו בארה"ב, צרפת, בריטניה ואוסטרליה, ומיעוטם במדינות באמריקה הלטינית ובמזרח אירופה; ויש גם מדינה אחת - ניו זילנד - שהחליטה לחזור בה מתהליך ההפרטה של בתי הסוהר.
בארה"ב, לעומת זאת, בתי הסוהר הפרטיים הפכו לתעשייה ענקית: כ-14% מכלל האסירים הפדרליים וכ-6% מהאסירים המדינתיים מוחזקים בבתי סוהר פרטיים ותעשיית הכליאה מדורגת כבר במקום השני, מיד אחרי תעשיית ההיי-טק, בדירוג התעשיות הצומחות. ארבע החברות המובילות, שרווחיהן הסתכמו ב-2004 בלא פחות מ-2.3 מיליארד דולר, גדלות בקצב שנתי של 5.9%.
ככל שהן מתחזקות, כך מתחזקת השפעתן הציבורית וכך מתרבים מסעות השתדלנות שלהן במטרה להחמיר את החקיקה הפלילית ואת מדיניות הענישה. מספר האסירים בארה"ב, שכמה שנים לפני הקמתו של בית הסוהר הפרטי הראשון היה 280 אלף, תופח מאז בהתמדה ומגיע היום ל-2.13 מיליון. המספר המפלצתי הזה גבוה ממספרם של האסירים בסין, שאוכלוסייתה גדולה פי ארבעה מזו של ארה"ב.
"בתי הסוהר הפרטיים אינם הסיבה היחידה לגידול הזה, אבל אין ספק שפעילות השתדלנות שלהם היא אחת הסיבות להחמרה בענישה ולגידול במספר האסירים", אומר עו"ד אביב וסרמן, ראש חטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן ומי שעתירתו לבג"ץ נגד ההחלטה להקים פה בית סוהר פרטי עדיין תלויה ועומדת. וסרמן מעריך שגם פה נראה בעתיד מסעות שתדלנות דומים.
"כבר היום יש דיבורים על הצורך ביד קשה, אבל היום דנים על זה בהשתתפות משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין, האקדמיה וארגוני זכויות אדם", הוא אומר. "מעכשיו ישתתפו בדיונים האלה, למשל בוועדות הכנסת, גם הנציגים של לב לבייב, שירצו להחמיר את הענישה כדי להגדיל את מספר האסירים. זה שחקן חדש שיש לו אינטרסים של מיליארדי שקלים, שיבוא עם עורכי הדין ואנשי יחסי הציבור הטובים ביותר. המשקל שלו עלול להיות מכריע".
פנייה לראיין את לבייב לא נענתה, אך רני רהב, איש יחסי הציבור של אפריקה-ישראל, העביר בכתב את התגובה הבאה: "חזונה של חברת אפריקה-ישראל הינו להגיע למצב שעבודת השיקום של האסירים תשקם את האסירים לטווח ארוך, כך שלא יחזרו שוב לכלא. איננו רואים כל צורך להתערב בהליכי חקיקה. אנו סומכים על המדינה וחוקיה".
מקטינים הוצאות
שלושה דגמים של בתי סוהר פרטיים קיימים היום בעולם. לפי דגם ההפרטה החלקית, הנהוג בעיקר בצרפת, היזם בונה את בית הסוהר ומספק לו את רוב השירותים (החל מציוד ומזון וכלה ברפואה, שיקום ותעסוקה) אך מותיר בידי המדינה את ניהולו המבצעי; הסוהרים והקצינים כפופים למדינה ומועסקים על ידה ולא על ידי היזם. לפי דגם ההפרטה המלאה, הנהוג בעיקר בארה"ב, היזם מופקד גם על הפעלתו המבצעית של הכלא ואף מוסמך לשפוט ולהעניש את האסירים על עבירות משמעתיות הנעברות בתוכו; כל אנשי הסגל, כולל אלה המוסמכים לשפוט את האסיר ולהאריך את תקופת מאסרו, מועסקים על ידי היזם. ישראל החליטה לאמץ דגם שלישי, הנהוג בעיקר בבריטניה: היזם מנהל את הכלא כמקובל בדגם האמריקאי, אך סמכויות השיפוט והענישה נותרות בידי השב"ס.
"אסור היה לאמץ את הדגם הזה", קובע ד"ר אורי תימור, מרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ומי שמפקח על התנאים בבתי הסוהר של השב"ס מטעם המועצה לקרימינולוגיה, המאגדת את אנשי האקדמיה העוסקים במקצוע הזה. תימור סבור שאסור לאפשר לזכיין להעסיק את הסוהרים, כי מחקרים על הנעשה בבתי הסוהר הפרטיים בעולם מצאו שהזכיינים נוהגים להגדיל את רווחיהם באמצעות העסקת כוח אדם בלתי מיומן, בתנאי שכר ירודים וללא תנאים סוציאליים.
דרך אחרת להקטין את הוצאותיהם כרוכה בקיצורה עד למינימום ההכרחי של תקופת ההכשרה שהסוהרים נדרשים לעמוד בה לפני כניסתם לעבודה. תנאי ההעסקה הגרועים, מסביר תימור, גורמים לתחלופת סוהרים גבוהה והעדר ההכשרה גורם לעבודה לא-מקצועית. שילובן של שתי התופעות הופך את בתי הסוהר הפרטיים למתקני כליאה בעלי שיעור גבוה מאוד של תקריות אלימות, שבהם זכויות האסירים נפגעות באופן יום-יומי.
תימור מעריך שזה יקרה גם בבאר שבע. "עלות שכרו של סוהר בשב"ס, כולל זכויות ופנסיה, מגיעה ל-20 אלף שקל לחודש", הוא מסביר. "בשביל חברה פרטית שעניינה העיקרי הוא הרווח, זה סכום מאוד גבוה. מה הם יעשו? ייקחו סטודנטים, יכשירו אותם יום או יומיים וישלמו להם שכר מינימום בלי זכויות סוציאליות. זה חייב יהיה להשפיע לרעה על עבודתם. וזה חבל, כי בשב"ס יש כוח אדם מקצועי ומיומן ביותר. בבתי הסוהר של השב"ס הקירות אולי מתפוררים אבל הניהול הוא שקט ורציני, עם מעט מאוד אלימות".
"סוהר בבית סוהר אינו מאבטח בקניון ואין לנו כוונה להעסיק סוהרים כמו שמעסיקים מאבטחים בקניון", מגיבה אורית אדטו. החוזה שנחתם בין המדינה לזכיינית שלה היא מייעצת אינו קובע את גובה השכר או את שיטת ההעסקה בכלא, אבל אדטו מבטיחה שהשכר שישולם "יהיה מעל לשכר המינימום" וכי תונהג "שיטת תמריצים" שתקטין את תחלופת הסוהרים. "שיטת ההעסקה תתמרץ את הסוהר להמשיך ולעבוד בבית הסוהר", היא אומרת. "ככל שיעבוד תקופה ארוכה יותר, כך יזכה לתנאים סוציאליים טובים יותר. גם בשב"ס כבר לא מעסיקים עם קביעות עד גיל הפנסיה אלא עם חוזים לחמש שנים".
"אנחנו מודעים היטב לתופעות השליליות של תחלופת הסוהרים הגבוהה", אומר גונדר גליק, העתיד לפקח מטעם השב"ס על עבודת הזכיינים. "היות שהמדינה לא יכולה להכתיב לזכיין את שכר הסוהרים, החלטנו לקבוע לזכיין שיעור מקסימלי של תחלופת סוהרים. כל פעם שהתחלופה תעלה מעל למותר, נטיל עליו קנס כספי". גליק טוען גם שהשב"ס יקבע לזכיין את אורך ההכשרה שיקבלו הסוהרים ("לא פחות מ-250 שעות") ושייאסר עליו להעסיק סוהרים שלא אושרו על ידי השב"ס. "יכול להיות שהזכיין ירצה להעסיק פנסיונרים כדי לחסוך בהוצאות", הוא אומר. "הוא לא יוכל לעשות את זה, כי אנחנו לא נסמיך פנסיונרים".
"על כל חריגה הוא יקבל מאתנו קנס", מבטיח גליק. "אם יירצח אסיר, הוא ייקנס. כנ"ל אם יותקף סוהר, אם תהיה בריחה, אם יישבר ציוד או אם יתרבו התלונות על מחסור באוכל". הוא משוכנע ששיטת הפיקוח באמצעות קנסות, שלא הוכיחה את עצמה נגד זכייני הטלוויזיה המסחרית, תצליח נגד זכייני הכליאה הפרטית. הוא משוכנע בכך, על אף שבניגוד למקובל בענף השידור, גובה הקנסות כאן יישמר בסוד. "אנחנו חייבים לשמור על סודיות", הוא מסביר, "כי אם האסירים יידעו למשל מה גובה הקנס על שבירת חלון או על ריבוי תלונות על האוכל, הם יוכלו לסחוט את ההנהלה ולהשתלט כך על כל בית הסוהר".
מחכים לבג"ץ
הד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית במשרד המשפטים, מתנגד עקרונית להקמת בתי סוהר פרטיים ("אני מוצא צרימה מוסרית חזקה בכך שבעלי הון יעשו הון נוסף מסבלם של אנשים"), ומתקשה להאמין שהשב"ס אכן יצליח למנוע את היווצרות התופעות השליליות המאפיינות את השיטה בארה"ב.
"הדרך היחידה שבה יכול הזכיין להגדיל את הרווחים שלו עוברת על גבם של האסירים והסוהרים", הוא אומר על סמך הניסיון האמריקאי. "הזכיין תמיד מנסה לתת את המינימום ותמיד מתווכח על פרשנות הדרישות של הגוף המפקח. אם החוזה מחייב אותו לתת שלוש ארוחות ביום, הוא יתווכח על פרשנות המלה 'ארוחות' ואם הוא מחויב לתת לכל אסיר כף מרק הוא יתווכח על גודל הכף. בארה"ב היו סוהרים שפוטרו כי נתנו לאסיר כף מרק נוספת. כמעט בכל בית סוהר פרטי שם יש מחסור בבגדים, השירות הרפואי לקוי, שירותי בריאות הנפש כמעט לא קיימים ותוכניות השיקום מינימליות".
ספיר מעריך שרוב התופעות האלה יתגלו גם בישראל. אדטו מבטיחה שהן לא יתגלו משום שהזכיין יקפיד לפעול לפי החוזה "המחייב אותנו למשל לתת שירותי בריאות וחינוך ברמה גבוהה יותר מאשר בשב"ס", וגליק מבטיח שהן לא יתגלו כי השב"ס יסכל כל ניסיון של הזכיין לנהוג כך.
בנייתו של בית הסוהר הפרטי, שהפעלתו מתוכננת ל-2008, תתחיל בעוד כמה חודשים, אלא אם שופטי בג"ץ יחליטו אחרת. הרכב בראשותה של השופטת דורית ביניש, שדן לפני כחודשיים בעתירתו של עו"ד וסרמן, הוציא צו שחייב את המדינה לנמק בפני השופטים מהו, לדעת הממשלה, "גבול ההפרטה הראוי". וסרמן טען שהפרטת בתי הסוהר משמיטה מידי המדינה את המונופול על הפעלת כוח נגד אזרחים ומהווה, לכן, חצייה של הגבול. השופטים נמנעו מלפסול את דבריו וחייבו את המדינה להשיב עליהם. תשובת המדינה אמורה להינתן באמצע דצמבר והחלטת השופטים תינתן כנראה לקראת סופו.
אם בג"ץ יימנע מלפסול את ההפרטה מיסודה, הצלחתו או כישלונו של בית הסוהר יהיו תלויים באיכות הפיקוח שיפעיל שב"ס על עבודת הזכיין. גליק מבטיח שזה יהיה פיקוח "הדוק ביותר", ש"יתבצע בזמן אמת". אלא שגודלו של צוות הפיקוח טרם נקבע וגם דרכי עבודתו אינן ברורות עדיין. "מה שברור כבר עכשיו", אומר גליק, "הוא שהמפקחים יישבו בתוך בית הסוהר ושהזכיין יחויב לחבר את כל המחשבים שלו למחשבים של השב"ס. בכל רגע נתון אנחנו נדע כל מה שקורה בכלא".
תימור סקפטי הרבה יותר. "הניסיון הישראלי בתחום הפיקוח על זכיינים לא ממש מעודד", הוא אומר. "מספיק לקרוא את הדו"חות של מבקר המדינה על הפיקוח על זכייני הטלוויזיה, על חברות הגז שמחזיקות מכלים בתנאים מסוכנים, על בתי אבות ועל בתי חולים פסיכיאטריים. אין לי הרבה סיבות להאמין שהשב"ס יידע לפקח טוב יותר מכל שאר גופי הפיקוח במדינה".
