שלוש הערות לרשימתה של תמר מרין, "לאן נעלמה רחל איתן" ("תרבות וספרות", 22.8):
א. רחל איתן לא נספתה בתאונה בניו יורק, כפי שצוטט ברשימה מפיה של דליה רביקוביץ. היא לקתה בשבץ מוחי כתוצאה מגידול סרטני שלא אותר, וכך מצא אותה מותה.
ב. "שידה ושידות", ספרה השני של רחל איתן, מתרחש בתוך הליכי ההסתאבות שהתרגשו על החברה הישראלית במחצית הראשונה של שנות השישים של המאה הקודמת, עוד בטרם ששת הימים ההם. ה"סצינה" התל-אביבית בתקופה ההיא, המבעבעת בחלק מדפי הספר, ממחישה היטב כי הניצחון ב-67' וההיבריס שבעקבותיו, החמירו תהליכים מוקדמים הרבה יותר, אך לא יצרו אותם. יש לציין כי רחל איתן עקרה לניו יורק בינואר 1967, וחיה שם עד מותה ב-1987. "שידה ושידות", שיצא לאור ב-1974, החל להיכתב עוד בישראל. טעות היא לייחס לספר את רקע התקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים. נהפוך הוא: בבואתה הספרותית העגומה של הישראליות ב"שידה ושידות" מעידה על כשלים עמוקים וותיקים הרבה יותר.
ג. כתיבתה של רחל איתן, גם אם נקטעה, לא נעלמה. היא תגיע שוב אל פרקה.
