טורסטן ויזל ודייוויד יובל ביצעו בשנות ה-60 מאות רבות של ניסויים בקופים ובחתולים. בעזרת הניסויים האלה הם הצליחו לפתור את אחת החידות הקשות ביותר של הביולוגיה: איך מפענח המוח את התמונה הנקלטת בעיניים. ב-1981 הם זכו בפרס נובל. לא ברור, אם ח"כ יוסי שריד שמע על המחקרים האלה, אבל הוא מתכנן לאסור אותם על פי חוק.
בתיקון לחוק, שנידון בתחילת השבוע בוועדת החינוך של הכנסת, מבקשים שריד וקבוצה של ח"כים ממרצ להפוך את ישראל למדינה היחידה בעולם המערבי שאסור לבצע בה ניסויים בבעלי חיים "שאינם למטרת הצלת חיים". הניסוח הזה הוא ניסוח מטעה. בלי ניסויים "שאינם מצילי חיים" אפשר לסגור חלק נכבד מהמעבדות בכל אוניברסיטה בעולם.
איש לא חב את חייו לניסוייהם של ויזל ויובל. לא רק שהמחקרים האלה לא היו "מצילי חיים", אי אפשר לציין אפילו תרופה אחת למחלות עיניים התלויה בממצאים שלהם. יובל וויזל התמודדו עם שאלה מדעית בסיסית - איך עובד חוש הראייה, ולא עם שאלה רפואית. אולי בעתיד יוכלו הממצאים האלה לרפא אנשים מעיוורון. אולי לא. תהילתם של ויזל ויובל אינה תלויה בשאלה הזאת.
עיון ברשימת חתני פרס נובל ב-30 השנים האחרונות מראה, שיובל וויזל אינם לבד. מאז 1960, למעט שישה מקרים, תמיד הוענק הפרס לחוקרים שביצעו ניסויים בבעלי חיים. גם אם נמתח את הפרשנות לחוק של שריד בצורה פרועה, עדיין הרבה חתני הפרס נשארים מחוץ לתחום. חתני פרס נובל הם רק מדגם - הם עשו מחקרים שהצליחו מאוד. על כל חוקר שמגיע לשטוקהולם יש עשרות אלפים שעובדים על שאלות דומות עם חיות דומות. המדע תלוי בעשרות אלפי הצעדים הקטנים והעקביים האלה. לכן משמעותו האמיתית של החוק הפרוע הזה היא למעשה חיסול חלק נכבד מהמחקר המדעי בישראל.
אבל התקפת הנאורות הזאת תשבית לא רק חוקרים העוסקים במחקר בסיסי. גם את רוב החוקרים הרפואיים, חוקרי החקלאות והביוטכנולוגים מבקשים לוחמי מרצ לבטל ממלאכתם. ניסויים שנעשו בקופים וחתולים איפשרו לייצר מכשירי שמיעה שמעבירים אותות חשמליים אל המוח. אלפי חירשים שומעים היום בזכות הניסויים האלה, שלא היו מצילי חיים. מחקרים שנעשו בקופים על ידי חוקר מהאוניברסיטה העברית הובילו לפיתוח של טיפול חדשני במחלת הפרקינסון. הטיפול הזה אינו "מציל חיים", אבל הוא משפר אותם מאוד. כך גם כל כדור נגד כאבים נבדק על מיליוני בעלי חיים קודם שהוא מאושר לשימוש.
למעט סגירתן של כמה עשרות מעבדות בארץ, אין בתיקון של מרצ שום חידוש. החוק הקיים כבר אוסר כל ניסוי בבעלי חיים שניתן להשיג את מטרתו בדרך אחרת. גם החשש מפני חוקר שיתעמר בבעלי החיים או יזניח אותם זוכה לטיפול בחוק הישן.
קשה איפוא שלא לתהות, מה הוביל לייזום התיקון החסר שחר הזה, ואיזו עבודת רקע קדמה להבאתו לכנסת. אין כיום מדינה מערבית שבה קיים חוק כזה. ארצות הברית הקצתה בשנה שעברה חמישה מיליארדי דולרים לניסויים בבעלי חיים. במדינות האיחוד האירופי בוצעו ב-1996 ניסויים ביותר מ-11 מיליון בעלי חיים - הכל חוקי, ולרוב גם בעידוד ממשלתי.
ברור שהביולוגיה, הביוטכנולוגיה, הכימיה, האקולוגיה, מדעי הסביבה, הפסיכולוגיה, הזואולוגיה, ועוד כמה דיסציפלינות מדעיות תלויות במידה רבה בניסויים שאינם מצילי חיים. מי שחרד באמת לחייהם של בעלי חיים יודע בוודאי, שמבין החיות המומתות בידי אדם פחות מעשירית האחוז מקפחות את חייהן במעבדות. מי שמוטרד באמת מרווחתם של בעלי החיים יעדיף להתמקד בחייהם האומללים של מיליוני תרנגולות, למשל, שאותם אפשר לשפר בקלות במחיר של כמה אגורות לביצה. מי שבודק יודע היטב, שהתנאים הסניטריים, הסביבתיים והווטרינריים בבתי החיות באוניברסיטאות הם גבוהים בכל קנה מידה.
מה מביא את חברי מרצ לצאת לציד מדענים? קשה לדעת. הערוץ השני שידר לפני שבועיים, בקול רעש גדול, תמונות ממצלמה נסתרת, שהוחדרה למעבדה שנערך בה ניתוח לקוף מעבדה. ניתוחים כאלה נעשים כבר שנים בעשרות מעבדות בעולם בהרדמה מלאה ובליווי וטרינרי, ומטרתם לאפשר לחוקרים למדוד את הפעילות החשמלית במוח. אחרי הניתוח הקוף מחלים. גם הניסויים של ויזל ויובל התבססו על ניתוחים דומים. עם הכתבה שודרו דיווחים ופרשנויות, שכל שיחה קצרה עם מדען, לו נעשתה, היתה חושפת את חוסר אמינותם. אבל קשה להאמין, שלשידור הזה יש קשר לתיקון החוק של מרצ. הרי לא ייתכן, שהצעת חוק מרחיקת לכת כל כך מצד מפלגה נאורה כל כך היא בסך הכל שליפה חפוזה בתגובה על כתבת טלוויזיה חצי אפויה.
