אני האיש, דמי התרתי לכל צבוע ולחיי נתתי למכים. אולם אני צברתי אש, בלב פצוע, אבני נקם במעמקים
מאת יהודה קרני
שישים שנה אחרי מותו של יהודה קרני - משורר, מסאי וחבר מערכת "הארץ" - מצא אספן הספרים דן שלזינגר בשוק הפשפשים שביפו מחברת קטנה-שחורה ובה עשרות שירים שהעתיק המשורר בשנותיו האחרונות. הם לא נדפסו מעולם ורובם מופיעים ב"תרבות וספרות" בפעם הראשונה, ומלמדים שמה שנחשב אז מיושן שוב יש בו טעם חדש
יהודה קרני
איור: ערן וולקובסקי
אני מכניס למחברת זו כתבי יד ישנים, דברים בלתי גמורים שלא נדפסו או שצריכים תיקון, וגם כאלה שאין להם ערך.... השירים הוכנסו ללא סדר כתיבתם ותאריכיהם. על כן מתקבלת בעין ערבוביה. בעוברי על הארכיון שלי השמדתי כמה כתבי יד שלא מצאתי בהם עניין. הואיל והעתקתי את הדברים בלתי מנוקדים, על כן כתבתי על פי רוב כתיב מלא.
למדור "ענינים", "הארץ"
להטו סיסמאות בעיתונים ועל בדים:
"פועלי כל הארצות
התאחדו".
ודאי-ודאי, טוב השלם מגופים נפרדים
וחזק הבנוי מפרצות,
והרי גם בחיי האדם הפרטים,
מוטב למיתב טן-דו
מלמיתב ארמלו.
אבל, חברים יקרים ונדיבים,
אל תבוזו לעשתות
שאנן
אם יבחר לו ניבים
ברצינות ובפשטות:
בתנאי המצב דנן,
לפני שתדרשו איחוד פועלים עולמי,
דרשו איחוד פועלי א"י, ואל לכם דמי.
עשתות - מחשבה, על פי איוב יב, ה
עם הטבח
אם לא פסה תקווה ויש תקווה
אי-משם ואי-שם -
אל רחום וקנא,
עשה מיד בטרם נשם.
בטרם כל שריד הושד
ומאפל אין-ישע עלינו כיסה,
ראה, יונקים מפחד שמטו שד
ואמות המירו בקינה שיר עריסה.
ישישים, דגלו בשמך המפורש,
למה ישאלו איה אלוהים?
ולב בחורים היהפוך, חלילה, מורש
לספק כשהם תוהים ובוהים?
האם, האם היום
לבלי דחיה,
כי נמתח עלינו דין כל כך איום
שחדלנו אפילו מבכיה?
שירים מימי הטבח
בל טמן בעפר
ארונם עם אפרם -
העלום על כף רם
הניפום לאלוהים
בתנופה כקורבן
של תודה לאחר החורבן
כתודה למסבב
לעילת העילות
של אובדן קהילות.
(לא נגמר)
*
אף כי הרגת בנו הרג רב -
אליך, אלוהים, בתפילתי אקרב.
השחטת אם על בת ואב על בן,
השלכת רך ושב בלהבי מלבן
את עם בחירך שפטת בכל מיתות
ודמו שטף כיין בגתות.
לא נגמר
*
בתפילותי על העם
אין תפילתי הפרטית כלולה.
על כן מכאובי, איש לא ידעם
ונפשי - שכולה.
*
אלוהי ואלוהי אבותי
אני מטיח כלפיך הוותי:
כלום החייתנו וקיימתנו עד היום
כדי לבצע בנו כל דין איום?
כלום בחרתנו מכל עם ועם
כדי להרגיז תחתנו ארץ וים?
כלום עידנת טפנו והנשים
כדי להשליכם לפני נחשים?
כלום יצרת יסוד האש בעולמך
כדי לשלח אותה בבני עמך?
כלום יצרת כל ארבע המיתות
כדי לדון בהן את ישראל בכל העתות?
*
תקעו בשופרות, הזעיקו כל העם
אחרי מספד כבד הפיחו אש נקם,
הפיחו להבות בלב זקן וטף
יפשוט מדיו כוהן, וסמרטוטיו - כתף,
תפשוט כליה עדיה, עלמה - משי גרבה,
יחגור בחור חרבו ובחורה חרבה.
לנשק כל העם, לחרב וחנית
לאמר: אתה גלית, אבל אני דוד.
איגרת לגטאות בשנת תש"ד
שאו שלום, שאו תודה, שאו ברכה
לוחמי הגטאות,
אשר עם צאת כולכם למערכה
הורם הנס, אותת האות,
אות מד כלפיד,
שישראל כנזר לו יאפיד
למן היום הזה ובעתיד.
(...)
וזה האות, גם לנו גם לכם
מוטב למות ולא כעבדים לחיות
מוטב לעז ולהילחם
ולא לספוד ולא הפוך הנפש לבכיות
וזוהי הברכה לכם לשנת תש"ד:
אמרו לו: כאשר שודדנו כן תושד
וצווארנו לא יושט לחרב, צווארך יושט.
*
שירי כעובר
ברחם האם
ותמיד במחובר
הריהו מתפעם
עם התפעמי;
הוא מוצץ לשדי
וניזון מדמי.
(לא נגמר)
שיר ערש על הים
נומה, בני, אין לבכות
בחצות לילה בתא;
נם הכל, רק ערים
אנוכי ואתה.
נומה, בני, כי עייפה
נפשך עד למאוד
ועייפה גם אמ?
יום ולילה לנדוד.
נומה בני, עוד מעט,
והלילה נגוז,
ועם בוקר נגיע
לאיזה מחוז.
נומה, בני, עוד מעט,
וקרובה אדמה
ואי-שם ארפד
ערש חמה.
נדפס, אבל אינני זוכר באיזה עיתון
*
לא בקול דממה דקה
אף לא ממחבואי -
ברעש וזעקה
ובראש חוצות אצווח אל אלוהי.
בכל כוחות נחושת ופלדה
בכל האון והזדון שלמדע,
מלהבי האש שלקיומי אצרך,
אליו אצרח.
(לא נגמר)
בתקופה של מצב רוח מדוכא, שהשתרר בארץ ב-1925
לעגו רעי: שיר? ישן נושן
לראש מולדת עוד קשרים אתה קושר
והרי תקוות-אביב הרכינו כבר ראשן
וגן החלומות התחיל כומש, נושר.
עניתי את רעי: לי אין הימנון אחר
שירי מולדת לא נדם קולם.
דבר מה הקדים לבוא, דבר מה לבוא איחר,
אולם שירי ציון חיים חיי עולם.
אתה, אלוהי
אתה, אלוהי, יודע ועד
כי לא זניתי אחרי אלוהי נכר
ואף כי לא עניתני למועד
ואף כי ישעך מאוד איחר
ואף כי נעזב הייתי ומשומם
ושכוח חסדך הרב -
קראתי אליך יומם
וגם בלילה אשווה אותך
לנגדי בשמחה
וכל דמי יאמר שמך.
שיר לתל אביב
למדבר יאמר עיר נושבת
ויבלים הוזרמו בשרב
עם עובד, עם חוגג, עם לא-עבד
בתוכך, נועזה בעריו.
עלי אך עלי, עיר עברית,
כי באת עם השחר בברית
והלילה יפקיד וישביב
כוכבים על ראשך, תל-אביב.
עיר עלתה כשושן מקרחת
כאשכול ענבים בציה;
הלשון העברית הניצחת
משפתי עלומים מפציעה.
עוד נבנך ונבנית ברזל-פלד
וחזק ועצם כל העם;
שיר שלום יזמרו שמי התכלת,
שיר עזוז יפלד לך הים.
הושר והופץ על ידי העירייה במלאות יובל העשרים (?) לתל-אביב
אחרי בנקט
אחר בנקט יובל אני תמיד הלום
מן השבחים לחתן הנשף (ולא מיין)
אחר בנקט יובל אראה את כל היקום
כנגד המיובל - כאפס וכאין.
וגם הפעם, עם שנערך בנקט,
והועלה סופר אל שיא התורן,
נדמה כי כל השאר ייתנו כאן גט
איש איש למוזתו, ועט עם הציפורן
אבל עוד העולם נוהג כמנהגו
וגם אנחנו עוד נשוב לעניינינו
וצר כי שלונסקי כבר טעם מפת בגו
ואנחנו... אלוהי רחמים, חננו ועננו.
אחרי בנקט פנימי שנערך על ידי "הארץ" ליובל 15 של א' שלונסקי בשנת 1936
