"אומרים: גזירה על המת שישתכח מן הלב. ייתכן שכך הדבר, איני יודע. אבל יודע אני בעולמי מתים שגזירת חיי הפנימיים היא כנראה שלא ישתכחו לעולם", כך כתב ישורון קשת ב"הארץ", ב-16.9.1955, בדברי זיכרון ליהודה קרני, המעידים על כך שכבר שש שנים אחרי מותו נחשב קרני משורר נשכח. אולי היה זה משום שנחשב "מיושן": משורר לאומי בחרוז ובמשקל, הכותב על פי ה"נוסח" העברי החדש, שכבר הספיק להתיישן מאז פעמים רבות.
יהודה קרני (וולובלסקי) נולד בפינסק שבפולין ב-1884, והחל לפרסם מיצירותיו - שנכתבו תחילה בהברה אשכנזית - בכתב העת "השילוח" ובשבועון "העולם". ב-1921 עלה לארץ ישראל ועבר לכתוב בהברה הספרדית. הוא פירסם מיצירותיו בכתבי עת ובספרים, ונוסף לכך היה חבר מערכת "הארץ" משנותיו הראשונות של עיתון ועד מותו בתל-אביב, לפני שישים שנה, ב-1949. שירתו, שהחלה כשירה אישית, נהפכה עם המעבר למבטא הספרדי ל"שירה ציונית"; במיוחד עסק המשורר, תושב תל-אביב ויקיר העיר, בירושלים, ומעידים על כך שניים משמות ספריו: "בשעריך מולדת" (1935), "ירושלים" (1944).
קרני נחשב אפוא משורר נשכח, ובכל זאת הוא זכה למה שלא זוכים משוררים רבים (ואולי גם ישורון קשת בכללם): ב-1992 כינס דן מירון שלושה כרכים משירתו והוציאם בהוצאת "מוסד ביאליק" בלוויית פתח דבר מקיף, כמעט מונוגרפי. ושמא "משורר נשכח" הוא בכלל מושג של עיתונאים, המאפשר לנו להעלות בכל פעם את זכרו של "משורר נשכח" כלשהו ולהישמע כחדשים.
כך או אחרת, רוב השירים והתרגומים המתפרסמים השבוע ב"תרבות וספרות" לא נדפסו מעולם. הם מופיעים בכתב ידו של יהודה קרני במחברת שחורה וקטנת ממדים. המחברת הזאת נשכחה באמת, והיא התגלתה באקראי על ידי דן שלזינגר, אספן הספרים ואיש הוצאת "סיני". קרני עצמו כותב בתחילת המחברת שהיא מכילה "כתבי יד ישנים, דברים בלתי גמורים שלא נדפסו או שצריכים תיקון, וגם כאלה שאין להם ערך". אין בה תאריך, אך שירים רבים עוסקים במלחמת העולם השנייה ובמלחמת העצמאות, ולפיכך אפשר לתארך אותה במידה רבה של ודאות לסוף שנות הארבעים של המאה העשרים.
תוכן המחברת אופייני לשירתו: שירים רבים פונים לאלוהים ואחרים נושאים אופי לאומי-ציבורי, כמו מחזורי השירים על השואה "עם הטבח", ושירים שנכתבו עם "ניצחון צבא ישראל" (אך קרני מטעים: "חרב ישראל המושיעה ומצילה - / היי גם אצילה"). גם צורת השירים טיפוסית לשירתו של קרני, הרצינית, הנואמת והחרזנית - תכונות שגרמו להקלת ראש בשירתו בכלל. אך גם כאן אפשר למצוא קלות ראש והומור עצמי. ברשימת שמות העט שלו הוא מונה בין השאר את הכינוי שנתן לעצמו: "חרזן טרזן". יש בשירים גם קלות ראש ומודעות עצמית, כמו בשורות: "לעגו רעי: שיר? ישן נושן / לראש מולדת עוד קשרים אתה קושר / והרי תקוות-אביב הרכינו כבר ראשן / וגן החלומות התחיל כומש, נושר".
עיון ראשון וחדש בשירים הללו, שנחשבו שכיחים ורגילים בתקופתם, מוצא בהם טעם חדש, מפתיע לעתים. בין החרוזים אפשר למצוא גם פנינים אמיתיות. רוב השירים בכתב ידו של קרני העותקו כאן ככתבם וכלשונם (להוציא האחדת כתיב), והם מופיעים כאן בראשונה מזה שישים שנה.
