הו! כתב עת לספרות, גיליון 3, פברואר 2006 שבט תשס"ו, הוצאת אחוזת בית, 276 עמודים
אסיפה של חברי קבוצת "אוליפו"
התכונה החשובה ביותר לכתב עת ספרותי, מעבר למקוריות או לרלוונטיות, היא ההתמדה. כתבי עת רבים ומוצלחים הופיעו פעם או פעמיים בטרם ייעלמו, וגיליונותיהם הבודדים היו טרף לאספנים או לחוקרים בלבד. על כן יש לשמוח כפליים על פרסום החוברת השלישית של "הו!" בעריכת דורי מנור. העורך הצליח לכנס חבורה צעירה וקוסמופוליטית של משתתפים, המצדיקה את חתירתו לרבגוניות. הדור הוותיק מיוצג על ידי שני חוקרים: דן מירון מפרסם מסה מאלפת על סוגת הרומאן הבלשי ומשמעות הופעתה בספרות העברית, ויוסף סדן מציג ומתרגם סיפור ערבי מתקופת "אלף לילה ולילה". העיון בתאריכי הלידה של שאר המשתתפים מגלה כי גילם נע בין עשרים וחמש לארבעים. האם זה חשוב? נדמה לי שכן. הם צעירים, הם אוהבי ספרות, הם מסורים לשפה העברית, למרות שיש להם גם זיקה לשפות אחרות, כגון הרוסית והצרפתית, ואחדים מתגוררים בחוץ לארץ.
הגיליון השלישי מחזיק סיפורים ושירים שונים בשתי חטיבות מרכזיות. באחת, סיון בסקין מציגה בהתלהבות רבה את המשוררת הרוסית הגדולה והמיוסרת מרינה צווטאייבה, ומתרגמת מבחר מייצג משירתה. בשנייה, מוצגת חבורת "אוליפו" הצרפתית. איני יכולה לשפוט את התרגום מרוסית לעברית, ואדם קרוב אצל עצמו. אתרכז איפוא בפרשת "אוליפו" שמילאה תפקיד חשוב ביצירתו של הסופר היהודי הצרפתי ז'ורז' פרק. שמם של סופרים רבים נקשר בקבוצה זו במחצית השנייה של המאה שעברה: מלבד פרק, יש להזכיר שני סופרים נוספים הנחשבים כמוהו לקלסיקונים של המאה העשרים: רמון קנו הצרפתי, האב המייסד, ואיטלו קאלווינו האיטלקי. החברים התחלפו במשך השנים, אך החבורה קיימת עד היום ונפגשת לעתים מזומנות לפגישות יצירה.
מהו "אוליפו"? בתרגום מוצלח שמרו אנשי "הו!" על ראשי התיבות הצרפתיים: אולפנא ליצירה פוטנציאלית. התרגום המילולי הוא "סדנה לספרות פוטנציאלית", אך המלה "אוברואר", שאנחנו מתרגמים לעברית כ"סדנה", היא מלה ארכאית שהוצעה לחבורה על ידי מומחה לספרות הרנסנס, כך שה"אולפנא" העברית מיטיבה להעביר בצורה יצירתית את רוח המקור. חלק מחבריה הראשונים של החבורה היו מתימטיקאים ורוחם שורה על הצהרת הכוונות שלה. המניפסטים של אוליפו שתורגמו חלקית בחוברת זו נכתבו על ידי המתימטיקאי לה-ליונה.
אנשי אוליפו אוהבים מגבלות צורניות ביצירה, צורות קבועות, נוסחאות ומשחקי לשון. הם בזים למיתוס הרומנטי של ההשראה, ולפיו אוחזת רוח הקודש במשורר ומכתיבה לו את יצירתו. הרי כל המשוררים הגדולים של המאה התשע עשרה כתבו במשקל ובחרוז, מחקו ותיקנו את שורותיהם. מאלרמה הגדול, אבי השירה המודרנית, כתב סונטות מתוחכמות, בעלות חרוזים נדירים. חבורת אוליפו גם בזה לסוריאליזם הדוגל בכתיבה אוטומטית אקראית, שאין בה ריסון ועיצוב צורני. הדמיון ממריא דווקא כשהוא נתון בסד של צורה קבועה כמו סונטה, של מגבלה מלאכותית כמו היעדר אות מסוימת, או שימוש כפוי באות מסוימת או במלים נתונות, או שימוש חוזר ויצירתי באותו סיפור בסיסי. אנשי אוליפו לא כתבו את כל יצירותיהם בכפוף למגבלות צורניות, אך הספרים שכתבו ברוח אוליפו הטביעו את חותמם על ספרות המאה העשרים.
כך למשל היצירה "תרגילי סגנון" של רמון קנו, הרומאן "ההיעלמות" של ז'ורז' פרק שנכתב בלי האות E השכיחה ביותר בשפה הצרפתית, והרומאן הגדול של פרק "החיים הוראות שימוש" הכפוף למגבלות שונות ומשונות. הגיבורה האמיתית של אוליפו היא הלשון. בני הקבוצה מבקשים ל"דובב את השפה" (כך קורא גם אמוץ גלעדי למסתו על אוליפו).
עינת ליבשיץ מסכמת את הנושא במאמר ששמו מכיל את הדימוי שאנשי אוליפו השתמשו בו לתיאור פעילותם: "העכבר המתכנן בעצמו את המבוך: מה זה אוליפו? מה זה עושה? למה זה טוב?"
על השאלה האחרונה הזאת: למה זה טוב? איזו טובה תצמח לנו מן הידיעה התיאורטית על קבוצה ספרותית בצרפת? עונה החלק האחרון, היצירתי והמשעשע בחוברת. כותבים ישראלים צעירים מחליטים לחבר תרגילי סנגון ברוח אוליפו. אור גראור מעביר את הסופר קנו לתל אביב. בספרו של קנו מופיעה אותה מעשייה תפלה על נוסע באוטובוס פריסאי בעשרות צורות רטוריות שונות. גראור מסתפק בחמישה נוסחים המתרחשים בקו 5, אך הם מבדרים ביותר. תרגיל דומה עושה משה סקאל ב"ארזת לבד?", וריאציות מלאות השראה על התחקיר הביטחוני המוכר לכל מי שטס לחו"ל או חוזר לארץ. היצירות המוצלחות ברוח אוליפו אינן רק מעלות חיוך או מעוררות השתאות על הווירטואזיות הלשונית שלהם אלא הן גם מעלות הרהורים שמעבר לצורה. במקרה של התחקירים ההזויים חושפת התחבולה האוליפיאנית את האבסורד שבתישאול הטקסי בנמל התעופה.
יש גם מטעמים נוספים בחוברת הזאת: פלגיאטים ברוח אוליפו (רונן סוניס), סיפור "חד גדיא" ליפוגראמטי, כלומר תוך השמטת תנועה מסוימת אחת (אמוץ גלעדי); פלינדרומים, כלומר מלים ומשפטים הניתנים לקריאה זהה משני הכיוונים, שיהודה אלחריזי קרא להם "מליצות מתהפכות" (אמיר בקר); ולבסוף, שירים דו-לשוניים שצליל מלותיהם זהה באיטלקית ובעברית, אף כי המשמעות שונה (דוגמאות מאת אפרים לוצאטו, ר' יהודה ממודנה, אמיר צוקרמן, ושיר דו-לשוני וירטואוזי עברי-צרפתי מאת דורי מנור העורך).
על מבקר הספרות מוטל, כמו על מבקר צרכנות, להתריע מפני מוצרים פגומים ולהמליץ על מוצרים מוצלחים. במקרה של "הו!" ההתלבטות אינה קשה: המחיר (65 ש"ח) אמנם גבוה למדי, אך החוברת מלאה כל טוב. רוצו לקנות!
