קבוצה של ארכיאולוגים ישראלים ופלשתינאים הציגה השבוע מסמך הבנות בנוגע לגורלם של ממצאים שנחפרו בארץ ישראל מאז יוני 1967. האם המפתח לפתרון עתידי לסכסוך הישראלי-הפלשתיני טמון דווקא בעבר? תלוי את מי שואלים
הרודיון. אולי אתר העתיקות היחיד בעל ערך יוצא דופן בגדה המערבית, לדעת הארכיאולוג דן בויטנר
תצלום: איל ורשבסקי / באובאו
האורחים שהגיעו למכון ואן ליר השבוע היו ארכיאולוגים, זה היה ברור מהנעליים שלהם. נעלי הרים אצל רובם, אבל גם לא מעט סנדלים תנ"כיים ואצבעות רגליים חשופות בערב ירושלמי צונן למדי. ונדמה שעל כולם נחה שכבה לא נראית של אבק, מזכרת מהחפירות בעפרה של ארץ ישראל.
כחמישים הארכיאולוגים שהגיעו למפגש באו לדון במסמך שנשלח בימים האחרונים בדואר האלקטרוני לכל הקהילה הארכיאולוגית בישראל. מסמך רזה, שישה עמודים כולל נספחים בסך הכל, שכותרתו "הסכם מורשת ישראלי-פלשתיני", תוצאה של ארבע שנות דיונים בין קבוצה של ארכיאולוגים ישראלים ופלשתינאים. הסכם צנוע, עם ניסוחים יבשים לכאורה, אבל ראשון מסוגו אי פעם. בפעם הראשונה ישראלים ופלשתינאים - בתיווך אקדמאים אמריקאים - משרטטים את דמותו של השלום הארכיאולוגי.
"זה שנים, מדי שבוע, במסגרת מה שנקרא 'הערוצים האחוריים', נפגשים לפחות שניים-שלושה
צוותים של אנשי מקצוע או אנשי אקדמיה ישראלים ופלשתינאים באיזשהו מקום באירופה או בארצות הברית ודנים בכל הנושאים האפשריים, ממים עד כלכלה", סיפר מאוחר יותר מוטי קריסטל, מומחה למו"מ מהתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב (ולפיכך היחיד באולם שבא למפגש בז'קט ועניבה). "אבל ישראלים ופלשתינאים מעולם לא דיברו על ארכיאולוגיה. לא בקמפ דייוויד, לא בטאבה ולא בשום מקום אחר, אף על פי שארכיאולוגיה נוגעת בשורשי הסכסוך בינינו לפלשתינאים".
ההסכם כתוב אנגלית וכולל מבוא ושלושה פרקים. במבוא נקבע כי ישראל ופלשתין "מהוות נוף ארכיאולוגי אחד המחולק על ידי גבולות מדיניים", ולכן גם אחרי שיושג הסכם לחלוקת הארץ, רצוי מאוד ששתי המדינות יתייעצו זו עם זו ב"שאלות של מורשת תרבותית בעלות עניין משותף".
בפרק המוקדש ל"מורשת ארכיאולוגית נייחת" (immobile heritage) נאמר כי כל צד יהיה מחויב לנהוג בכל האתרים הארכיאולוגים שיימצאו בשטחו באופן שוויוני, "ללא קשר לשייכות הדתית, האתנית, הלאומית או התרבותית שלהם". כלומר, אם בית הכנסת בנערן או "מזבח יהושע" בהר עיבל, למשל, ייכללו בשטח המדינה הפלשתינית, הם יזכו לאותה הגנה שמקבל מסגד אחמד אל-ג'זאר בעכו.
הפרק שעוסק בירושלים מציע הצעה מעניינת. בלי קשר לשאלה אם ירושלים תחולק בין ישראל והמדינה הפלשתינית או לסוגיה של החלת "משטר מיוחד" באזור העיר העתיקה, כפי שמוצע בהסכם ז'נווה, ממליץ ההסכם ששני הצדדים יכוננו בירושלים "אזור מורשת" מיוחד, משום שחשיבותה הארכיאולוגית של ירושלים "רחבה הרבה יותר מהגבולות הלאומיים". אזור המורשת הזה יתפרש אל מעבר לגבולות העיר העתיקה ויגיע עד להר הזיתים במזרח, לסילואן (עיר דוד) בדרום, ל"קברי המלכים" בשייח ג'ראח בצפון ולבית הקברות המוסלמי העתיק בממילא שבמערב ירושלים. באזור יחולו הגבלות על בנייה ופיתוח והוא יהיה נתון לפיקוח של ארגון החינוך, התרבות והמדע של האו"ם - אונסק"ו.
מורשת ניידת
הפרק הרגיש ביותר בהסכם נושא את הכותרת הלא-דרמטית: "מורשת ארכיאולוגית ניידת" (mobile heritage). "כל הממצאים שנחפרו אחרי 4 ביוני 1967 יוחזרו למדינה שבה נמצא הרקע הארכיאולוגי שלהם", נכתב בתחילת הפרק. למשפט היבש הזה יש משמעות ברורה: כל הממצאים שחוקרים ישראלים גילו ב-40 שנות חפירה ביותר מ-850 אתרי עתיקות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים יוחזרו לידי המדינה הפלשתינית. ויתור קשה, אבל לא בלתי אפשרי, אומר פרופ' רן בויטנר, ארכיאולוג מאוניברסיטת UCLA, יליד ישראל, שיזם, יחד עם פרופ' לין דאד מאוניברסיטת דרום קליפורניה, את הדיונים שהובילו לניסוח המסמך.
"אין ממצא אחד שעומד מעל לכולם ושהתגלה בגדה המערבית, אין שום ממצא בעל ערך סמלי יוצא דופן, חוץ אולי מהמזבח המיוחס ליהושע בן נון שאדם זרטל חשף בהר עיבל, או ארמון הקבורה בהרודיון, שהחוקר שמצא אותו טוען שהורדוס נקבר בו", אומר בויטנר.
נדמה שהמכה הקשה יותר לארכיאולוגיה הישראלית מסתתרת במשפט הבא, המופיע באותו פרק: "הממצאים שנמצאו באוספי מוזיאונים ונלקחו מהם אחרי 4 ביוני 1967 יוחזרו למקום מוצאם". כל ארכיאולוג ישראלי מבין שהכוונה היא למגילות הגנוזות, שנלקחו ב-1967 ממוזיאון רוקפלר שבמזרח ירושלים - מגילות שהתגלו במדבר יהודה בידי חוקרים צרפתים וירדנים בשנות ה-50.
אמנם לא מדובר במגילות השלמות והיפות שיגאל ידין ואביו רכשו מסוחרי עתיקות לפני קום המדינה ואחר כך, המוצגות בהיכל הספר במוזיאון ישראל, אבל מספר המגילות שהתגלו בתקופה שבה שלטה ירדן בגדה עולה בהרבה על מה שהיה מצוי בידי ישראל קודם לכן. רבים סבורים כי מגילות אלה הן הממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר שהתגלה אי פעם בחפירות בארץ ישראל. כולם מסכימים שהן הממצא הכי רגיש והכי סמלי - דרישת שלום כתובה וישירה מאבות אבותינו דוברי העברית, מעתיקי הנוסחים העתיקים ביותר של התנ"ך הנמצאים בידינו. לפי ההסכם, המגילות אמורות לעבור לידי הפלשתינאים.
בויטנר אומר שהיוזמה נולדה דווקא מתוך רצון להציל את מה שאפשר להציל. "בכל הסכם שלום עתידי, הישראלים יצטרכו להחזיר את כל מה שחפרו ואת כל שמצאו במוזיאונים. כך אומר החוק הבינלאומי", אומר בויטנר. "אבל ברור שבמקרה כזה יקומו ישראלים רבים ויגידו: בשום פנים ואופן לא נחזיר מורשת יהודית לידי הפלשתינאים. אנחנו רצינו למנוע את זה, ולראות איך ישראל יכולה להבטיח את שמירת המורשת היהודית".
בניסיון לעקוף שאלות רגישות כמו מגילות ים המלח, הומלץ בנספח מיוחד כי שני הצדדים "ישקלו הסדרי השאלה או החלפה", אם יהיה מדובר בממצאים בעלי "ערך סמלי עמוק". במלים אחרות, הפלשתינאים הסכימו לשקול אפשרות שמגילות ים המלח, ללא ספק ממצא בעל ערך סמלי, אמנם יעברו לבעלות המדינה הפלשתינית, אבל יישארו בהשאלה למדינת ישראל ל-999 שנים. המלצה נוספת שאמורה להרגיע את הישראלים היא שהממצאים יוחזרו רק לאחר שיימצא להם הסידור המתאים, ולחוקרים הישראלים תינתן שהות של חמש שנים להשלים את המחקרים שלהם על הממצאים שכבר גילו.
מה שהיה חסר למארגני הפרויקט הוא בסיס מידע עובדתי: היכן חפרו חוקרים ישראלים ב-40 השנים האחרונות בגדה ומה הם מצאו שם. כדי להשיג את המידע הזה, נאלצו ד"ר רפי גרינברג ועדי קינן מאוניברסיטת תל אביב לפנות לבית משפט, כדי שיכריח את המינהל האזרחי, האחראי לחפירות בגדה ובעזה, לספק את המידע הדרוש. היום כבר קיים מסד נתונים ובקרוב הוא אף יהיה נגיש לכל.
גרינברג מאמין שעצם הצגת המידע חיונית כדי לפתוח ויכוח על המשמעות החברתית של הארכיאולוגיה בארץ. "חשבתי שראוי לדון בארכיאולוגיה לפני שמגיעים להסדר, כי כל עוד הארכיאולוגיה לא נמצאת על הפרק, היא נראית נושא קל. כשתהיה על הפרק, היא עלולה לפוצץ הכל", הוא אומר.
למי אכפת מהאמנה
את חוסר הנכונות לקיים דיון על המשמעות החברתית והפוליטית של הארכיאולוגיה הפגין מנהל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, שנכח בדיון. בעיניו, כל ניסיון לקשור בין פוליטיקה לארכיאולוגיה הוא ניסיון פסול. "הוצגה לנו כאן סטטיסטיקה פוליטית", אמר דורפמן בהתייחסו למצג הנתונים על החפירות שביצעה ישראל בשטחים. "ברגע שאומרים שירושלים היא שטח כבוש, זה פוליטי. המסמך הזה הוא ניסיון להכניס את הפוליטיקה לתוך הארכיאולוגיה. לי אסור לשקול שיקולים פוליטיים, אני עושה עבודה מקצועית נטו. אנחנו צריכים להשאיר את הטיפול בנושאים האלה למקבלי החלטות. הארכיאולוגיה לא שייכת לארכיאולוגים".
"הארכיאולוגיה מהווה את הכלי להבניית הזהות הלאומית, והיא המעניקה את הזכות לתבוע טריטוריה", טען פרופ' זאב הרצוג מאוניברסיטת תל אביב. "ככה זה היה אצלנו, וככה זה עדיין אצל הפלשתינאים".
בנוגע להחזרת הממצאים, ובראש ובראשונה בנוגע להחזרת המגילות, לרשות העתיקות יש עמדה נחרצת. "המגילות הגנוזות הן נכס של העם היהודי לדורותיו והן יישארו בידינו", אמר עוזי דהרי, המשנה למנהל רשות העתיקות. "יש דברים שלא נסכים לקבל בהשאלה. הם שלנו, והאמנה הבינלאומית לא רלוונטית לגביהם".
פרופ' חנן אשל מאוניברסיטת בר אילן, חוקר המגילות ויריב ותיק של רשות העתיקות, אמר שהוא "דווקא לא מתנגד שהבעלות על המגילות תצא מידי ישראל ותעבור לגוף בינלאומי. העיקר שהיא לא תישאר בידי רשות העתיקות". בויטנר אומר שהחשיבות הארכיאולוגית הממשית של המגילות קטנה, משום שרוב החוקרים בין כה וכה משתמשים בצילומים שלהן. "יש להן ערך סמלי ופוליטי ולכן צריך למצוא להן פתרון פוליטי", הוא אומר.
דהרי, שהיה שותף להחזרת כל הממצאים שישראל חפרה בסיני לידי ממשלת מצרים אחרי הסכם השלום, אומר שהגדה היא סיפור אחר משום שמעולם לא נחשבה שטח כבוש. גרינברג אומר שהוא טועה, ושהחוק הבינלאומי יחול גם על ישראל.
כך או כך, לכולם ברור שהשאלה הכי מורכבת היא בירושלים. מלבד המגילות, הבולות (חותמות) שהתגלו בעיר דוד (סילואן) הן מהתגליות החשובות שמצאו ארכיאולוגים ישראלים מעבר לקו הירוק. וחוץ מזה, איך אפשר לחלק ארכיאולוגיה של עיר בת 3,000 שנה, שהיתה מחולקת במשך 19 שנה בלבד? כאן נולד הרעיון של "אזור המורשת", החופף פחות או יותר לגבולותיה של ירושלים בשיא גודלה, במאה העשירית לספירה.
אחד הדוברים המפתיעים בעד האחדות הארכיאולוגית של העיר היה דווקא פרופ' נזמי ג'ועבה, מראשי הצוות הפלשתינאי למו"מ. "אתה יכול להגיד לי מהם ההבדלים בין הממצאים הארכיאולוגיים מתקופת הברונזה במערב העיר לממצאים במזרח העיר?" הוא שואל. ג'ועבה מאשר שהצוות הפלשתיני הסכים לשקול השאלת ממצאים מסוימים לישראל לתקופות ארוכות, אבל הוא חושב שעצם העלאת הספק ברצונו לשמור על ממצאים יהודיים שומטת את הקרקע מתחת לרגליו כארכיאולוג.
"בעצם הצגת השאלות האלה אתה מציג את ישראל כמי שיש לה בעלות ייחודית על ההיסטוריה היהודית, כאילו לפלשתינאים יש בעלות ייחודית על ההיסטוריה המוסלמית בתוך ישראל", אומר ג'ועבה. "ההיסטוריה של הארץ הזאת היא סך כל ההיסטוריות של האנשים שחיו בה. התקופה הרומית לא שייכת לרומאים. אתם לא תבקשו לפרק את בית הכנסת בנערן, כמו שאני לא אבקש לפרק את מסגד אל-ג'זאר בעכו. אתם לא יכולים לגזול ממני את העבר היהודי של הארץ הזאת. הוא שייך לכולם".
