פרופ' אריה דבורצקי, מתמטיקאי, נשיא האקדמיה למדעים, נשיא מכון ויצמן, 1916-2008
אריה דבורצקי נולד בחורול שבאוקראינה, ובגיל 6 עלה עם הוריו לארץ. הוא למד בבית הספר הריאלי בחיפה, ובאוניברסיטה העברית למד מתמטיקה מפי הפרופסורים אברהם דוד פרנקל ומיכאל פקטה. בהדרכת פקטה כתב ב-1941 דוקטורט על "מחקרים בתורת טורי דיריכלט כלליים". הוא היה הבוגר הראשון של האוניברסיטה שמונה לפרופסור מן המניין.
הפרופסור למתמטיקה שמואל אגמון אומר כי דבורצקי, חתן פרס ישראל למדעים מדויקים (1973), היה "מייסד תורת ההסתברות בארץ". חתן פרס נובל, פרופ' ישראל אומן, מספר כי "דבורצקי הביא אותי ארצה", וכי היה "אבי תורת המשחקים בישראל". "משפט דבורצקי", הקרוי על שמו, האומר שלגוף קמור במרחב רב-ממדי יש חתכים שהם כמעט מעגליים, פתח שטח מחקר חדש בגיאומטריה של ממדים גבוהים.
הוא היה דיקאן הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטה העברית (1955-1957) ו"סגן הנשיא המיתולוגי של האוניברסיטה", כדברי פרופ' מנחם יערי, נשיא האקדמיה למדעים, "אשר בסוף שנות החמישים הצעיד אותה מהדגם המרכז אירופי המסוגר אל העידן המודרני". מעבר זה לא היה קל, אך לדברי פרופ' אגמון, "הוא היה עקשן, אבל עקשן חיובי".
אחרי מלחמת ששת הימים כיהן פרופ' דבורצקי כמדען הראשי של מערכת הביטחון. המהנדס אורי רכב מרפא"ל, שהיה עוזרו, אומר כי העובדה שמדען ברמתו הצטרף למערכת הביטחון הפחיתה את ההתנגדות של מדענים אחרים לעשות כן בשל ההגבלה על פרסום מאמרים. ב-1972 נפטרה אשתו, שרה לבית שניאורסון, אם ילדיו גדעון וגינה. במלחמת יום הכיפורים נהרג גדעון בחזית המצרית, כמה ימים אחרי שפינה תחת אש את נפגעי החווה הסינית, מבצע שעליו זכה בעיטור העוז.
ב-1974 התמנה פרופ' דבורצקי לנשיא האקדמיה הלאומית למדעים, ובכך סגר מעגל, שכן היה מאחרוני החברים בוועדה שיעצה לדוד בן גוריון להקים את האקדמיה בשנות ה-50. במקביל, הוא היה מנהל-מייסד של המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, אשר לפי פרופ' יערי, נועד "לשמש אכסניה לקבוצות מחקר העוסקות בנושאים מחקריים בחזית הידע האנושי". הוא שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות המובילות בעולם, אך התרחק מכיבודים, ועם הגיעו לשבעים, ואחר כך לגבורות, סירב שיערכו לכבודו חגיגות.
