למעלה: האבן עליה התגלתה הכתובת. בתצלום למטה: הפרופ' ישראל קנוהל
זאב רדובן, טס שפלן / ג'יני ואי-פי
האמונה לפיה המשיח מת, וקם לתחייה אחרי שלושה ימים, נתפשת כיסוד מרכזי של הדת הנוצרית, שמבדיל בינה לבין היהדות. לאורך הדורות, עמדה אמונה זו במרכזו של הפולמוס בין יהודים לנוצרים. אלא שכעת טוען חוקר ישראלי, על סמך כתובת מסתורית מתקופת בית שני, שאמונה זו אינה ייחודית לנצרות, אלא צמחה ביהדות עוד לפני הולדתו של ישו.
הכתובת, שזכתה לכינוי "חזון גבריאל", התגלתה לפני כשמונה שנים, אך חלק ניכר ממנה מטושטש, וחוקרים התקשו לפענח את משמעותה. באחרונה הציג חוקר התלמוד והמקרא הפרופ' ישראל קנוהל פרשנות חדשה ומפתיעה לכתובת, שמעוררת עניין רב בעולם הנוצרי. היא עשויה לשפוך אור חדש על דמותו ההיסטורית של ישו ועל האופן שבו צמחה הנצרות מתוך היהדות.
"חזון גבריאל", טקסט נבואי לא מוכר שנכתב במאה הראשונה לפני הספירה סמוך להולדת ישו, נמצא על אבן גיר גדולה בצבע אפור בהיר. במרכזו עומדת דמותו של המלאך גבריאל, והוא כולל ציטוטים מהתנ"ך וקטעים משיחיים. הכתובת לא התגלתה בחפירה ארכיאולוגית מסודרת, והמקום שבו נמצאה אינו ידוע. ככל הנראה, היא נמצאה בירדן, בחוף המזרחי של ים המלח. כיום היא מצויה בידיו של אספן העתיקות דוד יסלזון המתגורר בציריך שבשווייץ, וייתכן שתוצג בעתיד במוזיאון ישראל. לפני כשנה, פורסמה הכתובת בכתב העת "קתדרה" על ידי החוקרים עדה ירדני ובנימין אליצור. אלא שהפרופ' קנוהל פירש את אחת המלים בה באופן חדש, ששינה לגמרי את משמעותה.
"זה טקסט מהפכני", אומר הפרופ' קנוהל, שהציג אתמול את מחקרו בכנס לכבוד 60 שנה לגילוי מגילות ים המלח, שנערך השבוע במוזיאון ישראל בירושלים. "הטקסט משנה את האופן שבו אנו מבינים את הדמות של ישו ההיסטורי, ומספק את החוליה החסרה בין היהדות לנצרות. זיהיתי כאן תפישה יהודית לא מוכרת, שהדם השפוך של המשיח הכרחי כדי להביא
גאולה לאומית. הרעיון של משיח סובל שקם לתחייה שלושה ימים אחרי שמת היה ידוע ביהדות לפני ישו. הרעיונות העיקריים של המיתוס של ישו היו קיימים ביהדות".
בטקסט של "חזון גבריאל" יש 87 שורות. לקראת סופו, בשורה ה-80, מופיע משפט לא ברור שמתחיל במלים "שלושת ימין". המלה הבאה קטועה, וכשפורסם הטקסט לראשונה הופיעו שם שלוש נקודות. אלא שהפרופ' קנוהל זיהה שם את המלה "חאיה" - שמציינת לטענתו צורה עתיקה לציווי "חיה!". על בסיס מלה זו, הסיק קנוהל מסקנות מרחיקות לכת: לדבריו, בטקסט מתואר המלאך גבריאל כמי שמקים לתחייה מנהיג משיחי בשם "שר השרים", שלושה ימים אחרי מותו. את דמות זו הוא מזהה עם "משיח בן יוסף" - משיח שמופיע במסורות יהודיות שונות במקביל ל"משיח בן דוד". קנוהל אף מזהה את דמות המשיח המת עם דמות היסטורית: מנהיג יהודי בשם שמעון, שהכריז על עצמו מלך והוביל מרד כושל נגד המלך הורדוס בשנת 4 לפני הספירה, עד שחוסל על ידי צבאו של הורדוס.
הד"ר עדה ירדני, שפירסמה לראשונה את הכתובת, מביעה תמיכה זהירה בפרשנותו של קנוהל. "הוא זיהה מלה אחת, ועל בסיס המלה הזאת הוא מפרש את כל הטקסט כתפישה קדם נוצרית של תחיית המתים", היא אומרת. "בהחלט ייתכן שהוא צודק, ואם כך זה מאוד מעניין". לדברי קנוהל, ייתכן שישו הכיר את המסורות מהסוג שמופיע בחזון גבריאל. "בברית החדשה, ישו חוזה בעקיפין את מותו", אומר קנוהל. "בעבר, חוקרים חשבו שמחברים מאוחרים שמו נבואה זו בפיו אחרי שנצלב. אבל העובדה שמסורת כזו היתה קיימת מצביעה על כך שישו עצמו הושפע מרעיונות כאלה".
קנוהל סבור שהתגלית מובילה להבנת דמותו של ישו כמנהיג לאומי יהודי. "אם היתה מסורת יהודית של משיח שקם לתחייה, אפשר להבין את ישו כמשיח יהודי לאומי שהולך לקראת מותו מתוך אמונה שהדם השפוך שלו יגרום לאל להביא גאולה לעם ישראל. זה חושף היבט חדש לגמרי על הייסורים של ישו, ומציג אותם באור הרבה יותר לאומי. הוא לא מת כדי לכפר על החטאים של בני האדם, כמו שטוענים הנוצרים, אלא כדי להביא גאולה לישראל".