נתן זך במוזיאון תל אביב. באולם עכשיו תשמע מחיאות כפיים סוערות שיכוונו אל המשורר הגדול
תצלום: שי אוקנין
ערב מחווה למשורר נתן זך לרגל הופעת שלושת כרכי שירתו, שבת, 14.3, מוזיאון תל-אביב
חיפשתי אותך. באולם הגדול נכח קהל רב גם אם הוא לא היה מלא, ופה ושם ביצבצו קרחות של כיסאות מיותמים. מורה אהובה אמרה לי פעם שהיא יודעת לזהות משוררים על פי המצח שלהם, שזה כתוב להם שם, אז חיפשתי את מצחך המשוררי ולא מצאתיו. ובכל זאת, ואף על פי שהיה חשוך רוב הזמן וקשה היה לי לראות, יכולתי להרגיש בך, שהיית שם, יושב לעצמך ומהרהר בכל העולם הגדול הזה של המשוררים והשירה העברית, שאליו אתה רוצה להיכנס עכשיו או בעוד זמן מה לכשתאזור אומץ.
כמה דברים לי אליך אלמוני יפה-מצח ובהיר ממחשבות על העבר שאתה עתיד לעבור. קודם כל, עוד בטרם תיבש הדיו משורת השיר הראשונה שלך, אני מציע לך לעבור לגור בתל-אביב; או בירושלים, בתנאי שיהיו לך קשרים טובים בתל-אביב. אם לא תוכל לעשות כן מבחינה כלכלית, כי המיתון דוחק והפרוטה לא מצויה בכיסך, זכור: תמיד, בכל עת שישאלוך, דבר על תל-אביב. תגיד שאתה כמה אליה. תגיד שאתה משלם מחיר על כך שאתה גר בפריפריה. תמיד תישא עיניך למרכז, אחרת הם לא יתעניינו בך ואחר כך גם לא בשירתך. אצלנו, אתה יודע, הסדר הטוב של הדברים הופר מזמן, ואם אתה נושא סיפור חיים צהוב מספיק הוא יועדף על פני שירתך.
שנית, אם ברצונך לדבר על מהפיכה דורית כלשהי בשירה העברית, אף פעם אל תעשה את זה לבד. הכן לעצמך מראש חבורת משוררים ומבקרים שיהיו נושאי כליך ויעשו כדבריך לאחר שתנופף בנס המרד. אומרים שכל משורר גדול נושא בכיסיו משוררים קטנים אחדים. דאג לזה מבעוד מועד. נדרשת כמות לא גדולה מהם, עשרה, עשרים משוררים יספיקו, ולעתים אפילו פחות. בכל פעם שיתקיפו אותך ואת פועלך ושירתך, הם יתייצבו כחיילים נאמנים בעבורך וישיבו באש צולבת. בוא מוכן למלחמות המשוררים שעוד נכונו לך, ואל תקמט את מצחך הבתולי עכשיו. יחד אתם ערוך ערבי שירה סמי-אוונגרדיים שיהלכו ויעשו מעונבים, מכופתרים ותרבותיים עם השנים. בהם תרעיפו מחמאות זה על זה. דאג שתמיד ירעיפו עליך יותר מחמאות משאתה עליהם. עשה את קולך נוקב וסמכותי לעומתם והשתדל למתן ככל האפשר במחמאות למשוררים צעירים אחרים, שלא יוכלו להועיל לך בהאדרת שמך.
אל תגיב לספרי שירה שישלחו אליך. אל תפריס פרסים למשוררים שאינם חפצים ביקרך. אולי אפילו תפגע בציפור נפשם של משוררים צעירים ואומללים שיחפשו מלה טובה ועידוד בדרכם הארוכה. זו איננה חובה אבל ראה זאת כבונוס ישראלי מיוחד בשירות השירה. שירתך שלך, כמובן. עתה, משהשלמת את מהלך המהפיכה, אל תעזור לאף אחד, כי מיהו אותו משורר צעיר בעיר זרה, שתמימותו מלבינה עכשיו את קירות חדרו הקטן מבושה, לעומת גדולתך שהולכת וגדלה, עדת מעריציך ומעריצותיך הסוחפים והזמרים שאנשי יחסי הציבור יצוותו אליך ואל שירתך במיומנות רבה של מעצבי תרבות ודעת קהל.
לימים, לאחר כך וכך פרסים שבהם תזכה וכך וכך פסטיבלים בארץ ובעולם שבהם תשתתף, ייערך בוודאי ערב הוקרה לכלל פועלך באולם מפואר וברוב עם. אז תרווה נחת גדולה. אבל רגע אחד. הרי עדיין לא מצאתיך בכל הקהל הגדול הזה. עדיין לא זיהיתי את המצח המשוררי הטהור שלך והשעה כבר מאוחרת.
21:32 ליתר דיוק, והנה אל הבמה עולה עכשיו המשורר נתן זך.
ואתה?
האם זה לא אתה שחומק עכשיו בשקט מן האולם וכולך תקווה טהורה אל העתיד לבוא? ובכן, שמע. אני לא רוצה לרפות את ידיך. אני מהרהר בדברים שנית וחושב שבעצם אינני יודע. ליתר דיוק אינני יודע. אני מציע שלא תעשה דבר מכל מה שאמרתי לך כי אני לא רוצה שתיפגע מאימת הבדידות המזהרת שעוד נכונה לך.
כתוב שירים! ואם תוכל, בבקשה, עזור ככל שתוכל למשוררים צעירים אחרים במאבקם ההרואי להגיע עם שירתם אל הקהל.
עשה אהבה עם חייך ועם המלים שבחייך ומלא את העולם כולו בזה, בעזרת שירתך. אולי לא יגיעו לערב ההוקרה שלך, אז, בעוד שנים, מוזמנים רבים, אבל בצאתך מן האולם, אתה צפוי לפגוש ציפור. איך אני יודע? אני משורר בעצמי. משוררים יודעים דברים כאלה. הציפור הזאת תקרב לעברך ואז תמהר להתרחק מעליך במעוף יפהפה של בעלת כנף היודעת את מלאכתה. בתוך האולם עכשיו תשמע מחיאות כפיים סוערות שיכוונו אל המשורר הגדול, אולי אליך. האם אתה סבור שהציפור יפת המעוף, זו החולפת וממריאה כעת אל המרומים, האם אתה סבור שהיא נזקקת למחיאות הכפיים של בני האדם כדי לעוף?
