מאת רחל (רחל בלובשטיין), תירגמה מרוסית מכתב היד רנה ליטוין
"חיוך אפור-עיניים..."
(מתוך הארכיון)
עלו בי נשכחות מפעם,
מלים אשר הזמן בלה;
עמק בלב נימה מצנעת
ענתה ברטיטה קלה.
איזו עצמה צופן עדין,
מובן אלם של טור מחוק!
ושוב קרוב להרף-עין
זה, שכעת לי כה רחוק...
14.7.24
Jerusalem
על המדרגה. עם ערב
כשהיום דועך.
ואמרת: "המדברה
מפניך אלך".
ואמרת: "את זרה
היו לי לזרא
כל המבקשים את אשר
רגע הבערה.
מנחתו אינה דרושה לי,
בת-חלוף, ריקה,
בעין-שכחה, שכחה צוננת
להטי ירגע -
במדבר לא ישיגני
שיר ההויה".
ושתקתי. - "הה... מדברה
גם דרכי גלויה!..."
"בעת שיכחה, שיכחה צוננת" היא שורה משירו של פושקין, "שלושה מעיינות".
זאת ידעתי במדויק
זאת ידעתי:
בעשר בבקר, לא יאחר - כך
גם אתמול, כך גם מחר.
קול נקישה.
האין זה מין אשר ולו דבר
מה לדעת קבוע על פני
הכוכב בו הכל לא בטוח,
קפריזי, ארעי?! לדעת:
בעשר בבקר, לא יאחר -
היום, אתמול,
מחר - אעיף מבט מעל
ספרי, ומיד יכמיר אלי
חיוך אפר-עינים.
שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תירגמה רחל משיריה לעברית.
השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות - מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. לדוגמה: בשירה (אביב 1912) כותבת אחמטובה (בתרגום חופשי): "אי? לעבר שוב אין שליטה על לבבנו" ואילו
רחל כותבת, כמעט באותן מלים את ההפך:" איזו עצמה צפונה עדין/ במובן אלם של טור מחוק". וכמובן, מיד בולט הדמיון בין "חיו? אפר-עינים" לבין "המל? אפר-העינים" משירה הנודע של אחמטובה (1910). אשר לטקסט "זאת ידעתי במדיק" - נראה לי שהוא נכתב או הוכתב בחיפזון, ואין כל קושי לחלקו על פי החריזה באופן אחר.
לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה.
תרגום השירים נעשה על פי כתב-היד ברוסית ומתוך נאמנות מרבית למבנה הפרוזודי (משקל, חריזה, ריתמוס, חלוקה לבתים וכו'). הסטיות המזעריות מן הסדר התחבירי או מן המובן המילוני נעשו ברוח המקור ורק מתוך שיקולים אמנותיים, הנובעים מן ההבדל בין שתי השפות.
