יהודית רותם (ילידת בודפשט, 1942) גדלה בבני ברק, נישאה לבחור ישיבה והיתה עקרת-בית, אם ומורה. כ-20 שנה לאחר נישואיה עזבה את העולם החרדי עם שש בנותיה. כאם חד-הורית פירנסה את ילדיה בעריכת עיתוני חברות ובכתיבת ספרים על-פי הזמנה. "כמיהה" (רומן היסטורי) הוא ספרה הששי. בקרוב יופיע ספר הילדים הראשון שלה
איזו דמות ספרותית השאירה עלייך את הרושם החזק ביותר?
ברוריה, אשתו של רבי מאיר, היא בשבילי כל מה שדמות צריכה להיות - חיה, משפיעה, מרגשת ונשגבת. גיליתי אותה בילדותי, בין דפי הספר "עין יעקב" של אבי, ומאחר שהסיפורים הקשורים בה אינם מופיעים ברצף, ליקטתי אותם בין דפי הספר, חיברתי לסיפור אחד ועשיתיה לשלי. ברוריה הקדימה את נשות דורה דורות אינספור: היא העמידה את עצמה כשוות ערך לחכמי המשנה בני זמנה, פעלה בעולמם ("שנתה 300 הלכות כל יום"), פסקה הלכות ואפילו הרשתה לעצמה ללגלג עליהם. על כל אלה שילמה מחיר טרגי.
עם איזה סופר או סופרת היית מבלה ערב בבית קפה?
הייתי מאושרת לשבת בבית קפה עם הסופר ומשורר היידיש הנשכח, שהתפקר, חיים גראדה. לא החלטתי עדיין באיזו עיר - בווילנא עיר הולדתו (1910) או בניו יורק, שם התגורר אחרי השואה עד מותו (1982). היינו משוחחים באנגלית, כי הוא היה מתייגע בהעברת העברית התלמודית שלו לעברית בת ימינו, ואני איני דוברת יידיש.
הייתי מבקשת ממנו שיספר לי עוד על גיבורו צמח אטלס, הארכיטיפ של בן ישיבה הקרוע בין עולמות. הייתי מספרת לו על חיי, שחלק ניכר מהם עבר עלי בצל המהפכה הזאת, על העולם שעזבתי ועל מה שהותרתי לי ממנו. האם, הייתי שואלת, כשברח מווילנא הכבושה העלה בדעתו שמורשת ישיבת נובהרדוק שלמד בה תשגשג ותתעצם במדינת ישראל, ומה דעתו על כך? ואולי הייתי מניחה לו להבין שכאבו האישי ידוע לי, ובעצם הידיעה הייתי מרעיפה עליו נחמה.
מהו המשפט האהוב עלייך ביותר בספרך החדש, "כמיהה"?
לידות הן נושא מכונן בחיי, וכמו חומרי מציאות אחרים הן מחלחלות לתוך מעשה היצירה שלי. בספר הזה מתוארת לידה דרך עיניו של הגיבור הרופא: "'תינוק שלי, עירום ועריה אתה בא לעולמנו,' לוחש מרק אל הקלסתר הזעיר, 'מעכשיו עליך ללמוד הכול מן ההתחלה: להבחין בין טוב לרע, לחוות צער ושמחה, לדעת הצלחה ולספוג כישלון, לחוש אהבה, לסבול אכזבה והיבגדות. כל חייך תשלם מחיר יקר על בואך לתבל פגומה זו, ובכל זאת, ברוך הבא לעולם, בן אדם קטן, יקר ואהוב. והלוואי שלעולם לא תכעס עלי על שסייעתי להביאך לעולם'".
למי מוקדש הספר ומדוע?
ברוח השאלה הקודמת: "לילדיי ונכדי, יצירת חיי".
מיהו הקורא הראשון של ספרייך?
אולי משום שדרכי לכתיבה היתה קשה, ארוכה ומפותלת, מלווה אצלי תהליך הכתיבה בחששות ופחדים ובאיום מתמיד על ביטחוני העצמי. לכן איני מסוגלת להראות את ספריי לאיש לפני היותם ערוכים וכרוכים. היוצאים מכלל זה הם העורכים, הקוראים האידיאליים, העין השלישית שלי.
מי לא יקרא את ספרך ואת מצטערת על כך?
האגף החרדי של משפחתי (אף שאני מבינה מדוע).
לו כתבת היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?
"זכיתי במתנה נדירה שמעטים בלבד זוכים: חייתי שני חיים".
