מוסיקה רב-תרבותית בתל אביב, חיפה ונצרת • עם רונן שפירא ויהלי תורן, יוסף חבייש, מקהלת "נעמה" ואחרים, מהערב עד שבת
"שמע ישראל, אללה אלוהינו אללה ואחד" - כך נפתח השיר "שמע", שבו גם טקסטים מהברית החדשה, בעירוב רעיוני-סגנוני אופייני לצמד היוצרים הזמרת יהלי תורן והמלחין-פסנתרן רונן שפירא. עם אנסמבל "בית שלישי" שלהם, שבו חברים גם הוויולן נורי יעקובי, הצ'לן יונתן ניב ונגן כלי ההקשה חיים רחמני, יופיעו השניים לקראת אלבום הבכורה של יהלי תורן, שבו תפילות ושירי משוררים בסגנון רב-תרבותי מודרני, המציב אלטרנטיווה לסגנונות הקיימים (הערב ב-20:30, מרכז ענב בתל אביב).
סוף שבוע של רב-תרבותיות מציעות גם חיפה ונצרת. בראשונה: פסטיבל "החג של החגים" המשותף לשלוש הדתות כולל קונצרט של מקהלת "נעמה" ובו שירים מהבלקן, ארמניה, בוכרה ועוד (יום שישי ב-21:00, כנסיית סנט ג'ון), ורסיטל בטהובן של מרים פריד ויונתן ביס (מוזיאון הכט, שבת ב-20:30). ובנצרת: טריו עם יוסף חבייש וניזאר רוחאנא ינגן מוסיקה ערבית (הערב ב-20:00, מרכז התרבות), ובפסטיבל "מוסיקה סאקרה" (יום שישי ב-14:00 עד שבת בערב): חמישה קונצרטים בכנסיות העיר עם מבצעים מעולים כמו אנסמבל "קווינאד", ואנסמבלים בניצוח רון זרחי, אבנר איתי ומיכאל שני, בשיא הרפרטואר הדתי המערבי.
מוסיקה לשלוש הדתות.
נעם בן זאב
יין
יינות לארוחה לקראת השנה האזרחית החדשה
עבודה של ענבל נסים בגלריה Dollinger Art Project בתל אביב
לאלה מכם שמתכננים לערוך ארוחה בבית בסוף השבוע שלפני ראש השנה האזרחית, מזומנת הרשימה הבאה של יינות מומלצים לליווי המנות. היינות להלן במחיר בינוני, שאולי קצת גבוה לשתייה יום-יומית, אך בהחלט סביר לארוחה חגיגית של פעם בשנה.
למנה של דג או פירות ים נסו את Sancerre Blanc של Guy Saget מ-2004, יין לבן עשוי היטב, בעל גוף בינוני, עם איזון טוב בין חומציות פריכה, טעמי לימון ואשכוליות, מינרלים ואבן צור, שמחירו 100 שקלים והוא זוכה לציון 87.
למנה הבשרית נסו את Badiola מ-2004 של יקב Fonterutoli מטוסקנה, שהוא יין בעל גוף בינוני עם 75% סנג'ובזה ו-25% מרלו שיושן תשעה חודשים בעץ אלון. ליין ניחוחות וטעמים של גרגרי יער ושזיפים על רקע של תבלינים ועץ אלון קל וכן רמז לטבק בגימור. יין נקי ומרענן במחיר 90 שקלים שזוכה לציון 87.
לקינוח דוגמת טארט פירות או פאי פירות נסו את Heightswine מ-2004 של יקבי רמת הגולן, יין קינוח מענבי גוורוצטרמינר קפואים בעל גוף קל עד בינוני עם ניחוחות וטעמים דבשיים של משמשים, ליצ'י ואפרסקים על רקע של תבלינים. יין עשיר ואלגנטי במחיר 85 שקלים שזוכה לציון 91.
ארוחה של פעם בשנה.
דניאל רוגוב
שירה
"החיים הם עניין מקומי" מאת יורם לוי פורת. אחרית דבר: אורי הולנדר• קשב לשירה, 63 עמ'
"חול ולימונים" מאת משה אוחיון• עם עובד, 59 עמ'
לפני כמה שבועות ראו כאן אור שני ספרי שירה שונים מאוד זה מזה ובה-במידה משלימים זה את זה להפליא. שניהם מוכיחים שאין כמו שירה טובה כדי למלא את חלל הפנאי הפנימי שלנו, זה שמעדן את הקיום ומאפשר לנו להתבונן בעצמנו ובעולם הסובב אותנו בעין רגישה ונבונה יותר. בין שני המשוררים, האחד ותיק והאחר שזהו לו ספרו הראשון, נמתח חוט סמוי של התבוננות עמוקה בחיים ושל יכולת לתרגם את ההתבוננות הזאת לשירה מזוקקת.
שיריו של יורם לוי פורת, הטוען (בצדק) ש"החיים הם עניין מקומי", הם שירים פילוסופיים-תבוניים לכאורה, ועניינם מקומו של האדם בעולם, יחסיו עם המציאות המתעתעת שבה "מה שנדמה לנו קיים כבר לא קיים". דומה שלוי פורת, בדומה לקוהלת, סיכם בספרו האחרון את חייו בעודו צופה את מותו, שהתרחש זמן קצר לאחר הופעת הספר הזה. הוא כותב על "השטח המת בין חיים לחיים, השטח המת שנותן לך מרחב מחיה, זמן לנשום וזמן לחדול מלנשום, והוא תמיד זמן התבונה".
ואכן, התבונה והאינטלקט מובילים את השירים העמוקים והחזקים האלה אל מחוז חפצם האמיתי: מקום שהוא מעבר לחיים ולמוות, שרק בו קיים סיכוי (אם בכלל) למלא את הריק הקיומי ב"יש" ממשי כלשהו, שבלעדיו "חופן מלים" שווה ל"קונדום משומש". השירים מלווים באחרית דבר מאת המשורר והעורך אורי הולנדר, הממקם את לוי פורת במקום נכבד בעולם השירה והתרבות ואף מצביע על זיקות עבריות בשירתו.
גם שיריו היפים והצלולים של משה אוחיון עניינם במציאות, אלא שמרחב המחיה שלהם חי, מקומי וקונקרטי, וזהותו של המשורר כאדם ברורה כאור השמש של דימונה, המקום שבו הוא חי ומשורר: "אני בן לשני ילדים ממפעל הטקסטיל, יצאתי מבין המכונות, צבוע כצבע החול, מובל לארגז הירקות, לשיר את השירים".
התום החם ומרנין הנפש הזה שזור במרבית השירים והוא שהופך את "עיירת הפיתוח" למרכז העולם, מקום קסום שבו "האהבה ממתינה פרקדן בערפילים וצבעי הבוקר מתבהרים על גרמי המדרגות", והאנשים ה"פשוטים" החיים שם את חייהם נראים לפתע כדמויות של מלאכים רבי חסד: "מעבר לרחוב באחת הדירות מישהי שרה בליווי מטאטא. ומה קורה מחוץ לבית בו שרים בליווי מטאטא, יש אומרים לא הרבה. רק עולם הממהר אל ערי המקלט, וילדה קטנה המקשיבה בחשאי, משננת את המלים".
באור השמש של דימונה.
ראובן מירן
תערוכה
"ממזרים" - ענבל ניסים• אוצר: ליאב מזרחי. Dollinger Art Project (רח' פרישמן 18, תל אביב). טל' 5276994-03
"ממזרים" היא תערוכת היחיד הראשונה של ענבל ניסים. רוב היצירות המוצגות בה קטנות, וחלקן הוצגו בתערוכת הבוגרים האחרונה של בצלאל, שהתקיימה בטרמינל בבן גוריון. כבר שם בלטו היצירות בזכות ציוריות אנינה וסוג של ערפול שמצליח לגרום לצופה לעצור את המבט.
נסים מושפעת במובהק מאמנים ישראלים, ובמיוחד מיצחק ליבנה ואמנים צעירים כמו רומן הלל ויוסי קריספל, ומאמנים בינלאומיים בולטים כמו לוק טימנס. ההשפעות הבולטות אינן מגרעת בעבודה של מי שרק עכשיו סיימה את לימודיה, ואף שנוכחותן ניכרת יש בציורים של נסים איפיון משלהן. השימוש שלה בצבע מרהיב, כמעט בארוקי, ונוצר שילוב מעניין בינו לבין הציור הפיגורטיווי, שנמנע מריאליזם.
הציור המתאר ברבור במים הוא על גבול הקיטש, אך ניכר שנסים מודעת לכך. בחירתה בצבעי בורדו, סגול וורוד, ולבן לברבור, יוצרים תחושה של מקום וזמן רחוקים; תחושה המשותפת למרבית היצירות. בציור שבו נראית קבוצת אנשים בבגדים חורפיים יש כתם לבן, כמו שמש שהשתקפה וסימאה ופגמה בתצלום; כאן נראה כאילו הציור נכווה ושני ראשי דמויות נמחקו.
בציור אחר של ספינה מפליגה יש שוב תחושה חידתית, כאילו דבר מה השתבש או עומד להשתבש. בציור הקטן יש סירה מוארת היטב, ובמרחק מה שנראה כמו אורות מעגן מתגלים כאוניה גדולה. ההתנגשות ביניהן בלתי נמנעת.
זו תערוכת יחיד ראשונה מבטיחה מאוד שבהחלט מעוררת סקרנות לעקוב אחר ההמשך.
אלפרד היצ'קוק ידע שסרטיו לא ייראו אותו הדבר בלי תרומתו של ברנרד הרמן. סטיוון ספילברג הבין כבר בתחילת דרכו עד כמה יצירתו הקולנועית תלויה בג'ון ויליאמס, וכך גם אנשי האקדמיה האמריקאית לקולנוע שחילקו לו פרסי אוסקר רבים. אבל נדמה שחובבי המוסיקה כבר אינם מזדרזים לקנות את הפסקולים שהלחינו הם ורבים אחרים.
הסיבה אמורה להיות מובנת מאליה. מה הטעם להקשיב למוסיקה בבית בלי לראות את התמונות מרצדות. אחרי הכל, הצלילים המרתיעים והקרים של הרמן או המוסיקה הסוחפת והגרנדיוזית של ויליאמס מאבדים מעוצמתם, נותרים עירומים וחסרי כוח כאשר הם באים בנפרד.
עם זאת, האזנה לתחנת הרדיו באתר www.movieweb.com, שהוא בעצמו רווי פרטים מעניינים, עוזרת לעשות סדר בראש, ואולי גם פותחת פתח לשינוי במחשבה על יכולתם של הפסקולים לעמוד בזכות עצמם. מי שהקשיבו פעמים רבות לפסקולים שהלחין אניו מוריקונה, למשל לסרטים "היו זמנים באמריקה" או "הבלתי משוחדים", יודעים עד כמה התענוג גדול.
מוסיקת הפסקולים של www.movieweb.com מחולקת לשלוש קטגוריות: The Epic, שבה משודרים שירים וקטעי נגינה מסרטי פעולה, הרפתקאות וקומיקס. ברשימות השידור נכללים בין השאר קטעים מוסיקליים שליוו את "מלחמת הכוכבים", "פרל הארבור" ו"אחרון המוהיקנים". תחת הכותרת "The Creeps" משודרים שירים וקטעי נגינה מסרטי אימה, מדע בדיוני ומתח. כאן אפשר להצטמרר מפחד לצלילי נעימת הנושא של "סיוט מרחוב אלם 5" או קטע הפתיחה של "בלייד". תחת הכותרת "The Lost Highway" משודרים שירים וקטעי נגינה רגועים יותר, מסרטי דרמה ואחרים, ביניהם "פורסט גאמפ", "ללכת שבי אחריו" ו"אפוקליפסה עכשיו".
האזנה לאתר כזה עשויה להיות מרגשת ומתסכלת בו-בזמן. מרגשת, משום שהיא חושפת צלילים שאולי חמקו מעיני הצופים בזמן הצפייה בסרט. מתסכלת, משום שהם היו רוצים לראות מיד את הסרט, כאן ועכשיו. עיקר חשיבותה, מלבד ההנאה המיידית, היא הפניית המבט לפועלם של האנשים הבלתי נראים מאחורי הקלעים.
"החיים הם עניין מקומי" מאת יורם לוי פורת. אחרית דבר: אורי הולנדר• קשב לשירה, 63 עמ' 
