יוסי מוסלי, ירקן משכונת התקוה, הפך תוך כמה שנים לאחד מראשי ארגוני הפשע הגדולים והמסוכנים בישראל. החקירה הסמויה נגדו חשפה כמה קל להזמין כאן חיסולים, להחדיר סכין לבית מעצר, למלכד עציץ בלבנות-חבלה צה"ליות, לסגור בוררות עם סגן ראש השב"כ לשעבר, ח"כ ישראל חסון, ולצאת בזול אחרי שהפעלת חפרפרת בלב המשטרה
מאזיני המשטרה גילו עניין רב בשיחה שקלטו המיקרופונים הסמויים שלהם בשעת צהריים אחת בסוף פברואר 2005. השיחה הוקלטה בחשאי במשרדו של העבריין יוסי מוסלי בתל אביב. אתו ישבו בחדר עבריין מוכר נוסף, עמיר מולנר וחבר אחר שאינו מוכר למשטרה. ברקע טירטרה המכונה לספירת הכסף, והחברים פיטפטו. "המשטרה שלנו חלשה מאוד", שח מוסלי. "אתה אומר שהיא לא חלשה, (אבל) המשטרה שלנו לא יעילה בכלום. המשטרה שלנו, אם אתה לא פותר לה תיק על מגש של כסף היא לא יודעת לעשות שום פעולת חקירה יזומה. שום דבר. אחד ועוד אחד הם לא יודעים לעשות".
"אני חושב שהם יודעים 90 אחוז הכל, אבל אין להם כוח ביצוע", ענה למוסלי האדם השלישי. השיחה התגלגלה להצלחתה של המשטרה במעצרו של זאב רוזנשטיין, והאדם השלישי הוסיף: "בוא אני אגיד לך משהו. כשמחליטים לפרק (לרצוח), מפרקים. לא יעזור לאף אחד שום דבר". ומולנר הוסיף הרהור משלו: "אין אדם ששרד יותר מעשר שנים".
כשקיבלו חוקרי המשטרה את תמלול השיחה הם חייכו. לא בכל יום הם זוכים לביקורת כה מקצועית וכנה מצד היעדים המובילים שלהם. מוסלי כמובן לא ידע שבמקרה שלו המשטרה דווקא תוכיח יעילות יחסית. בסוף אפריל האחרון, במסגרת עסקת טיעון, נגזרו עליו 11 שנות מאסר בגין שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע רצח ועבירות נוספות. שמונה נאשמים נוספים מארגונו נידונו לעונשי מאסר. חוקרי היחידה המרכזית (ימ"ר) של תל אביב, שניהלו את החקירה, יכלו להרים שמפניה, אלמלא צצו בחקירתם שורה של סימני שאלה מטרידים, ובראשם החשד כי "חפרפרת" פעלה עבור מוסלי ממש מתוך צוותי החקירה.
תוך כדי החקירה נחשפו גם כמה פרשות משנה שלא נחקרו עד תומן. כך היה כשהתברר שמוסלי מעורב עמוק, אולי עמוק מדי, בניהול קבוצת הכדורגל האהובה עליו בני יהודה. כך היה כשעלה חשד שהשחקן אלון מזרחי ("האווירון") חייב למוסלי כסף, ולכן עבר בהוראתו מקבוצה לקבוצה. עד היום לא הצליחה המשטרה לגלות גם כיצד הצליח מוסלי להשיג חומר חקירה סודי ביותר מהמשטרה המקסיקאית בפרשת רצח צחי בן אור. היא לא פיענחה עדיין מה חיפש במשרדו של עבריין הצמרת מוסלי, סגן ראש השב"כ וכיום חבר הכנסת, ישראל חסון. אם מישהו חיפש עד היום את טוני סופרנו הישראלי, נראה שאפשר להביא בחשבון את יוסי מוסלי, האיש מקרית אונו שאוהב את סרטי "הסנדק" ומקפיד שמטעני הנפץ שאנשיו מטמינים לא יפגעו בילדים.
החפרפרת
יוסי מוסלי בן ה-31 לא היה מעולם סלבריטאי-פשע. הציבור מכיר היטב את בני משפחת אלפרון, את זאב רוזנשטיין, את איציק אברג'יל ואת הכוכב העולה שקיבל את התואר הנכסף "היעד מספר אחת של משטרת תל אביב" - עמיר מולנר. אבל בזמן שתמונותיהם התנוססו בעיתונים, הלך מוסלי, "הפושטק משכונת התקוה" כפי שכינו אותו במשטרה, וצבר כוח.
הוא ואחיו אלי גדלו בשכונת התקוה, שיחקו שם כדורגל והפכו לאוהדיה הגדולים של הקבוצה הכתומה עם התרנגול, בני יהודה. בשנות התשעים עוד עבדו בחנות ירקות בחולון שהיתה בבעלותם. השליח של החנות היה עופר מקסימוב: "הם היו עבריינים קטנים של רחוב, לא יותר מזה", אמר עם מעצרם מי שהיה אז ראש מפלג התשאול בימ"ר תל אביב, סנ"צ אבי נוימן.
בזמן שהאחים מוסלי החלו בסלילת דרכם העבריינית, בין עגבנייה למלפפון, דרך כוכבם של שני עבריינים בשם בן סוטחי ושרון קאין, שהיו מוכרים כאנשיו של רוזנשטיין. "הסיפור שלנו מתחיל למעשה בשנת 98', במפגש בין האחים לשני העבריינים האלה", מספר גורם בכיר שהיה מעורב בחקירה. "האחים יחד עם סוטחי, קאין וחבר נוסף בשם ראובן בנג'ו ביצעו שוד אלים של חלפן כספים בבת ים. אלא שהסיפור הסתבך כששלושת האחרונים השתכנעו אחרי השוד, שהאחים עקצו אותם ולקחו כסף שלא הגיע להם".
לפי הידוע למשטרה חטפו סוטחי, קאין ובנג'ו את האחים מוסלי לחורשה בתל אביב, קשרו אותם לעץ, השפילו אותם קשות והיכו אותם באלות. למקום הגיע לבסוף רוזנשטיין בעצמו, כדי לקיים בוררות שבסיומה נקבע שהאחים חייבים לשלושת הנעקצים כסף. "האירוע הזה ייחרת לעד בזיכרונו של יוסי וינהל אותו עוד שנים קדימה", אמר הגורם הבכיר.
מוסלי ואחיו ישבו כשנה וחצי בכלא על השוד ההוא. אחרי השחרור מהכלא הם הלכו והתחזקו. בין היתר נראה כי הדבר הסתייע הודות לשליח מהחנות, מקסימוב. "היו ראיות קלושות לכך שהם הפיקו רווחים מפרשת הבנק למסחר", אומר המקור הבקי בחקירה, "והם גם התחילו לעסוק בהלוואות, ניכיונות צ'קים ופתחו קזינו ברומניה ששמו "mgm". יוסי לא אוהב למשוך אש ותקשורת. בעבודה שלו הוא לא יוצר סכסוכים, רק בריתות. הוא חבר טוב של הרבה עבריינים: של עמיר מולנר, של חני ג'רבי, של איתן חייא ושל בנו ערן - אותו הוא הגדיר 'אחי מבחירה', ריקו שירזי, של שלום דומרני ועוד. הוא לא בחור שלוחץ על ההדק, אפילו לא מאלה שמאיימים או מרביצים".
מעסק לעסק ומברית
צילומים: אנצ'ו גוש / ג'יני, ניר קידר ומוטי קמחי
לברית, בימ"ר תל אביב מבינים לקראת סוף שנת 2004 שהפושטק מהשכונה הפך לאדם עם כוח והשפעה. עד מהרה הוא מוכרז יעד מודיעיני, והמשטרה מתחילה לעקוב אחריו, בשיתוף רשויות המסים, בעיקר לנוכח החשד שהוא מגלגל בחשאי סכומי כסף עצומים שמקורם לא ברור.
זמן קצר לפני תחילת החקירה הסמויה, הקים מוסלי את "חברת וולנברג בע"מ". הבעלים הרשמי של החברה היה עורך דין בשם א"ב, ששמו המלא נאסר לפרסום לאחר שהפך לעד מדינה. "א"ב למד משפטים באנגליה ופתח משרד עם אחיו בכיכר המדינה. אבל הוא מעולם לא היה באמת עורך דין, אלא יותר איש כספים. הוא עבד עם איש השוק האפור בני רביזדה ושם גם יוסי הכיר אותו", מספר הגורם המעורב בחקירה.
עיקר העיסוק במשרדם של מוסלי ושל איש הקש שלו, א"ב, היה ניכיון צ'קים ומתן הלוואות. בחדרי המשרד הריקים מקישוט מיותר, ישבו שניהם עם הפקיד הראשי רובי קצב, שמכשיר הטלפון שלו מצלצל כנעימת הפתיחה של "הסנדק". על אחד המדפים מכונה לספירת כסף. מצלמות המשטרה הסמויות, שהוטמנו במקום בפברואר 2005 עמוק בתוך קירות הגבס, קלטו את תנועת הלקוחות הרבה. אנשים נכנסו ויצאו כשתיקי כסף בידם. מעדויות שנגבו התברר שבניגוד לאחרים בתחום ההלוואות בריבית קצוצה, מוסלי לא נקט איומים. באחת הפעמים תיעדה המצלמה את מוסלי מקבל מקצב תיקי ענק עם ערימות של כסף. בתמלול אחת הקלטות הסמויות תיאר זאת כך אחד החוקרים: "רובי פותח את הגומיות מעל החבילות, מעביר ליוסי, ויוסי מריץ את החבילות במכונה. יוסי מתלונן למה לא הוציאו שטר של 500, ומספר שפעם היה עובד לבד וסופר את הכסף לבד".
בשעה שמוסלי ספר את הכסף, הוא לא ידע שקירות משרדו יכולים לשמוע הכל, ובוודאי לא שיער ששותפו א"ב הפך למקור משטרתי עוד בחודש אוקטובר. "א"ב עשה צעד חכם", אומר הגורם המקורב לחקירה. "הוא למעשה קנה לעצמו חסינות בכך שדיבר אתנו. הוא מצדו הסביר לנו שדיבר אתנו כי הבין שהאחים מוסלי הפכו למפלצות, אבל אני קצת מתקשה להאמין לו".
החקירה הסמויה תוכננה להימשך חודשים רבים, אבל נקטעה במפתיע. בבוקר השישה במארס נכנס יוסי מוסלי למשרד, פתח את דלת חדרו של קצב, ניגש לאחד הקירות, עלה על כיסא והתחיל לחפור בקיר עד שמצא את שחיפש: מצלמת משטרה זעירה. לנוכחים בחדר הוא הסביר מה מצא. תוך דקות הסתערו פנימה בלשי הימ"ר - פחות בשביל לבצע מעצרים ויותר כדי להספיק להציל את הציוד המתוחכם והיקר שהתגלה.
בקרב החוקרים התעורר חשד כי בתוכם פועלת חפרפרת. "במצב הדברים שהיה, לא היתה ברירה אלא להניח שמישהו מבפנים הדליף את המידע", אומר גורם המקורב לחקירה. "לו הייתי מפקד ימ"ר הייתי מעביר את כולם פוליגרף באותו היום, אבל זה לא נעשה. בעצם, שום דבר לא נעשה. אפילו מח"ש לא נכנס לסיפור בזמן אמת. בחקירה כזו, וביחידה כזו הכל מתבסס על אמון ומכיוון שהדבר לא טופל, זה הפך ללא פחות מסיכון חיי אדם. עד היום לא נוח לי עם האנשים האלה כשאני חושב שאולי מישהו שם לא אומר את האמת".
בימ"ר להוטים לגלות מה באמת קרה. בחודשים האחרונים הם אף לחצו על הפרקליטות להציע למוסלי עסקת טיעון, שבמסגרתה יוקל עונשו בתמורה לחשיפת שם החפרפרת. מוסלי בחר לשתוק.
הסכין
עם חשיפת החקירה הסמויה הגבירה המשטרה את השמירה על א"ב, מתוך חשש שכעת יגלה יוסי מוסלי גם את העובדה שיד ימינו בוגד בו. יום למחרת נתפס בחדרה עבריין בשם אלירן לוי, שהתכוון לירות טיל לאו לעבר אולם אירועים שבו בילה העבריין חני ג'רבי, חברו הטוב של מוסלי. לוי נעצר בתום מרדף משטרתי. עד מהרה גילה ג'רבי כי לוי, שניסה לחסל אותו, נכלא בבית המעצר בטבריה, תא ליד חיילו הנאמן, עבריין בשם נעים סורי. ג'רבי ביקש מסורי לחסל את לוי, וסורי ביקש שמישהו יבריח לו סכין לכלא. "ג'רבי ביקש ממוסלי שישאיל לו את העורך דין א"ב לצורך העניין", מספר חוקר משטרה.
המשטרה אמנם ניהלה מעקב הדוק אחרי א"ב אבל דווקא ביום שבו נסע בהוראת מוסלי לפגוש את ג'רבי, פישל צוות העיקוב ואיבד את רכב הב-מ-וו שלו. "פגשתי את חני בתחנת הדלק באולגה. לחצנו ידיים, חני הוציא קופסה שחורה, הראה לי בתוכה סכין וביקש להעביר אותה לתא המעצר במשטרת טבריה לבחור בשם נעים סורי", סיפר כמה חודשים אחר כך א"ב לחוקרי המשטרה. "למחרת בבוקר וידאתי שאכן יש שם עצור בשם נעים סורי... הגעתי למשטרת טבריה. בכניסה לדלת יש פעמון, אמרתי: 'עורך דין', הגיע סוהר. פתח את הדלת ועברנו דרך מגנומטר שלא עבד, כאשר הסכין נמצאת בכיס הז'קט שלי. הגעתי ליומן ביקשתי לראות בחור בשם נעים סורי. הוציאו אדם... שאל אותי אם הבאתי, אמרתי שכן. נתתי לו ביד את הסכין ויצאתי. אפילו לא ישבנו ולא יצא לנו לדבר. חייגתי לחני ואמרתי שהכל בסדר".
באותה תקופה כזכור היה א"ב מקור משטרתי, אך בזמן אמת הוא לא סיפר למשטרה דבר על החדרת הסכין לבית המעצר. יום למחרת נדקר לוי ונפצע קשה. ועדת בדיקה שהוקמה לברר כיצד הוחדרה הסכין וכיצד לא פעל המגנומטר מצאה כי מדובר בטעות שלא בוצעה בזדון. נעים סורי נידון ל-19 שנות מאסר.
העציץ
ב-7 באפריל 2005, יום שישי בצהריים, התגלה מטען חבלה בכניסה לבניין ברחוב עמישב על גבול תל אביב-גבעתיים. במקום התגורר העבריין שרון קאין, שהשתחרר מהכלא רק כשבועיים קודם לכן, ומיד רישת את בניין מגוריו במצלמות אבטחה ומאבטחים. כשהגיעו השוטרים לביתו הוא סיפר להם, כדרכו של כל עבריין, שאין לו סכסוך עם אף אחד - למעט אדם אחד שאתו יש לו סכסוך עתיק, יוסי מוסלי. "זה בהחלט יוצא דופן שעבריין בקנה מידה שלו משתף משטרה בסכסוכים שלו. אבל להערכתי הבנאדם פשוט כבר הבין שהוא עם הגב לקיר, והוא רק השתחרר מהכלא, ועדיין לא היה מאורגן", אמר הגורם המעורב בחקירה.
"העולם העברייני שקאין השתחרר אליו כבר לא היה אותו דבר, ושני האחים שהוא בעבר הרביץ להם הפכו לטייקונים. הוא הבין את זה, ובדיוק בגלל זה מיד כשהשתחרר שלח שלוש הודעות ליוסי, בניסיון להגיע לסולחה. הוא ידע היטב שיוסי לא שכח לו את מה שעשה, את אותה השפלה בחורשה. אבל כשיוסי לא חזר אליו, וגם הצעות לתשלום כספי לא נענו, התחיל קאין לדאוג".
חצי שנה אחר כך התיישב בחדר החקירות בימ"ר ח"ע, עד מדינה שחזר בו בינתיים מההסכם, והודה בפני החוקרים שהיה זה הוא שהטמין את מטען החבלה אצל קאין, וזאת בהוראת יוסי מוסלי. ח"ע היה איש הנשק של מוסלי. בתמורה למשכורת של כ-8,000 שקל בחודש, תיחזק ח"ע מחסן בדרום תל אביב ובו כמות אדירה של מטענים ונשק. את כולם גנב מהצבא. הוא לוחם בהנדסה קרבית לשעבר, בוגר קורס צה"לי להרכבת מטענים, והקפיד להתייצב לכל קריאה למילואים, שמהם חזר בדרך כלל עם מזכרות קטנות שהיה סוחב מהנשקייה בבסיס.
בחקירתו תיאר: "חודש לפני ששרון קאין היה אמור להשתחרר אני מקבל טלפון מיוסי שאומר לי 'המניאק עומד להשתחרר' ואני מבין שהמניאק זה שרון קאין... באותה השיחה יוסי גם אומר לי לאסוף דברים על שרון, לדעת איפה הוא גר... מידע לצורך פגיעה".
ח"ע מאתר בקלות את הבית ואוסף פרטים. הוא מעדכן את מוסלי שאומר לו: "אני רוצה שתחשוב ותעשה לבד איך פוגעים במניאק שעומד להשתחרר". ח"ע מחליט להטמין מטען חבלה בתוך עציץ שרכש במשתלה בכפר אז"ר. ימים לפני שקאין השתחרר ריצף ח"ע את הכניסה לביתו בעציצים, "שהשומרים שלו יחשבו שהאדניות הן חלק מהנוף". מיד כאשר קאין הגיע הביתה הוא הורה למאבטחים להיפטר מכל העציצים שמסכנים את חייו בכניסה לבית, והתוכנית השתבשה.
ח"ע הוגה תוכנית חלופית: "אמרתי ליוסי שאני רוצה לירות טיל לאו... יוסי פסל את זה מבחינת ילדים. הוא אמר: 'אם יש נפגעים כמו ילדים, אני לא מוכן בשום אופן, אבל חוץ מזה אשתו על הזין שלי...' יוסי אמר לי לחשוב על משהו אחר".
תוכנית העציץ חוזרת לחיים, וח"ע מרכיב מטען הכולל לא פחות מארבע לבנות-חבלה המכילות רסס. "רציתי מטען כמו של החמאס", הסביר לחוקרים. ביום שיועד לפיצוץ המטען טס מוסלי לחו"ל. ח"ע הניח את המטען בכניסה לבניין. אבל אז התחרט והניח את המטען כשהוא מנוטרל: "לא רציתי שיתפוצץ, עברו בי קצת צמרמורות שלא רציתי... אמרתי, גם אם יחיה וגם אם לא, האזהרה הזאת תבריח אותו מפה", הסביר.
"יש לך מושג בכלל מה היה קורה שם אם הוא היה מפוצץ את העציץ?" שואל חוקר משטרה. "בפיגוע הפלילי שהיה נגד רוזנשטיין פוצצו שתי לבנות, כך שארבע לבנות עם רסס מתחת לבניין היו גורמות שם לאסון נוראי".
חוקרי המשטרה לא הכירו את כל המידע הזה כשעמדו באותו יום מתחת לביתו של קאין, אבל היה ברור לכל שמוסלי עומד מאחורי ניסיון ההתנקשות. מהר מאוד התברר לחוקרים כי דמות המפתח בחקירה הזאת היא אותו ח"ע, שנעצר בעבר והורשע באחזקת אמצעי לחימה. בבדיקה של מעבדת הזיהוי הפלילי התגלתה בתחתית העציץ עם המטען טביעת האצבע שלו. הימ"ר עקב אחרי ח"ע וגילה שהוא מחזיק ברחוב האלוף בתל אביב מחסן נשק. חודשים אחר כך הוא שוכנע להפוך לעד מדינה.
סיכול ממוקד
זמן קצר לאחר גילוי המטען נחת בישראל עבריין בשם כפיר דפנה. דפנה התגורר בשנים האחרונות בארצות הברית, והוא חבר טוב מאוד של שרון קאין. באחת משיחות הטלפון שומעים אותו מסביר לחבר שהוא הגיע לישראל "רק לבצע עבודה ולחזור". דפנה התמקם בבית של בת זוגו בראשון לציון, שני בניינים מביתו של מפכ"ל המשטרה דאז, משה קראדי, ובמשטרה התחילו להילחץ. ההשערה היא שהוא הגיע כדי לעזור לחברו קאין לפתור את בעיית מוסלי.
העוקבים שהתיישבו בין השיחים מול ביתו של דפנה זיהו באותם ימים את ח"ע מסתובב באזור הבניין, לבוש בבגדי חשמלאי. "הבנו שעל הכוונת של מוסלי נמצאים קאין ודפנה, וההערכה מנגד היתה שעל הכוונת של קאין ודפנה עומד יוסי מוסלי", אומר המקור. ח"ע עצמו אישר את הנחות החוקרים כשהפך לעד מדינה: "יוסי העביר לי פתק ובו הקוד של הכניסה לבניין בראשון. הוא נתן לי גם שלוש ספרות של רכב ואמר לי שהן שייכות לרכב מסוג פג'ו כחול. יוסי אמר לי שאני אבדוק איפה הרכב חונה... בשלב הזה לא הבנתי למה הוא ביקש ממני את זה". ח"ע סיפר כי הגיע לבניין שלוש פעמים לאסוף מידע, עד שכעבור כמה ימים פטר אותו מוסלי מהמשימה: "הוא אמר לי 'עזוב אותי, זה עבר מעבר לקו', ואני הבנתי שהמשפט מעבר לקו, המשמעות של זה שזה עבר לטיפול של הערבים. אני ויוסי השתמשנו הרבה פעמים בביטוי 'מעבר לקו' בקשר לערבים".
מתחילת יוני 2005 ישבה חצי משטרת תל אביב במארבים סמויים מסביב לבניין המגורים של דפנה בראשון לציון. "הנחת העבודה היתה שבמקום הולך להיות חיסול", הסביר גורם בימ"ר. דפנה כנראה ידע על הימצאות המשטרה מחוץ לבניין. ערב אחד הבחינו תצפיתני המשטרה הסמויים בדפנה עומד במרפסת עם משקפת, כשהוא מחפש אותם. באותם ימים הוא מיעט לצאת מהבית, אבל כשכבר יצא לווה כל צעד שלו בעוקבי משטרה סמויים.
ב-10 ביוני בשש ורבע בערב, התקשר לדפנה חבר ותיק, יוסי הרוש שמו. דפנה לא ידע שהרוש הסתבך גם הוא במהלך השנים עם יוסי מוסלי, פגע בכבודו וטרם פרע את חובו. במשטרה הניחו בדיעבד שאותו חוב הביא את הרוש לבגוד בחברו ולעשות לו מה שמכונה בעולם העברייני "כיפה אדומה". בשיחת הטלפון השיג הרוש מידע על תוכניותיו של דפנה לאותו הערב, וכך גילה כי דפנה התכוון להגיע לבילוי במועדון בהרצליה. הבילוי הזה הסתיים בשבעה כדורים נקובים בגופו של דפנה. וכך התנהלה השיחה הגורלית:
הרוש: "מה רציתי להגיד לך, מה אתה עושה בערב?"
דפנה: "בערב שום דבר אחי, מה אתה עושה?"
הרוש: "איזה סרט, משהו עם האשה".
דפנה: "לא יודע, אני מאמין שאני אלך לזה..."
הרוש: "לאן?"
דפנה: "אם אני אצא, אני אצא לאיזה פאב כזה בהרצליה, רוצה לבוא?"
הרוש: "איפה? למה לא, אני אבוא בכיף, איפה?"
דפנה: "הרצליה, איך שאתה נכנס מתחת לגשר זה מצד ימין, אחרי התחנת דלק, קוראים לזה 'היט'".
בחקירה התברר כי מיד כשהרוש סגר את השיחה הוא התקשר למוסלי כמה פעמים. "ההנחה היא שהוא התקשר כדי לדווח למוסלי על השיחה עם דפנה. לצער כולם, משום מה לא בוצעו האזנות על הטלפונים של מוסלי באותו זמן", אמר מקור המקורב לחקירה.
המחדל המשטרתי הגדול מכל התרחש באותו הלילה, מעט אחרי השעה 11 כאשר העוקבים מבחינים בדפנה נכנס למכוניתו עם בת זוגו ועוזב, איש מהם לא נוסע אחריו. "אני מקווה בכל לבי שהסיבה היחידה היא רק טיפשות ולא חלילה שום דבר יותר נורא מזה", אומר על כך המקור.
קצין בימ"ר מנסה להסביר: "כל ההערכות שלנו עד אז דיברו על כך שהחיסול של דפנה, אם אכן יקרה, יקרה אצלו בבית. נזהרנו לעקוב אחריו כי הוא היה מאוד רגיש ובדק כל הזמן, ולא מצאנו קסמים מיוחדים כדי שהוא לא ירגיש בנו. חוץ מזה, ידענו שח"ע מומחה בחבלה ושיערנו ששוב יניחו מטען, ומזה מאוד פחדנו, פחדנו מהנזק שמטען כזה בבניין מגורים יכול לגרום".
בימ"ר מתקשים לספק הסבר משכנע גם לכך שבאותו יום לא היו האזנות על הטלפונים של מוסלי וחבורתו, וגם לא על זה של דפנה. בערך ברבע לשלוש בלילה, כשמשמרת הלילה של הסמויים המתינה בין השיחים בראשון לציון לחזרתו של דפנה, ציפצפו מכשירי הביפר של קציני הימ"ר: דפנה נורה בעת שישב במכוניתו ברחוב רוקח פינת אבן גבירול בתל אביב. כל הקצינים ושוטריהם, ובראשם מפקד מחוז תל אביב ניצב דוד צור, מיהרו להגיע לזירת הרצח. באורח פלא המצלמות המוצבות דרך קבע בצומת לא פעלו באותו הלילה.
"כששמעתי שדפנה נרצח חשבתי שעובדים עלי", אומר המקור המקורב לחקירה. "זה פשוט היה לא ייאמן. חמור מכך, עד היום איש בימ"ר לא נתן תשובות איך זה בדיוק קרה. יש ביחידה קצין אחד שהיה אחראי לכישלון הזה והוא מעולם לא תושאל על זה, מעולם לא הוקמה ועדה פנימית בעניין".
לבית החולים איכילוב הגיעה באמצע הלילה המכונית ובה גופתו של דפנה, זוגתו, שנפצעה קל, ואחיו, בן דפנה, שנהג. "עצרנו ברמזור אדום בצומת", סיפר שעה אחרי הרצח בן דפנה לחוקרת משטרה שגבתה ממנו עדות בבית החולים. "לפני היה אוטו רגיל ומאחורה ראיתי מישהו רץ לרכב שלי, ראיתי אותו יוצא מתוך רכב ורץ אלי ואז ישר הוא הצמיד לי אקדח לרקה דרך החלון ואמר לי 'אם אתה נוגע בגז אני מפרק אותך'. ואז הבחור השני התחיל לירות עלינו, הוא ירה בכפיר ואחרי זה באתי... הוא הוריד את הנשק וברח וגם השני ברח ואני נסעתי לאיכילוב, הכל היה דם".
נהג מונית שחלף במקום מסר לשוטרים שהיורים נסעו במזדה בצבע שמפניה. את אירועי המשך אותו הלילה פיענחו החוקרים בחודשים הבאים. "באיכוני טלפון זיהינו שמוסלי דיבר עם הרוש, ושהוא דיבר הרבה באותו הלילה גם עם עבריין בשם ויסאם חרירי", סיפר קצין משטרה. בתחילת אותו הלילה מוקם חרירי במלון הולצמן בהרצליה, שם השאיר את חברתו. בהמשך אוכן ביחד עם מוסלי באזור צומת קסם, ואחר כך הוא כבר אותר ממש בסמוך למועדון ה"היט" בהרצליה, ובאזור רדינג, שם אירע הרצח. מבחינת החוקרים, איכוני הטלפונים הניידים אמרו הכל: חרירי הוא שביצע את הרצח, ומוסלי גם הוא היה באזור.
האקדח
בשעה שלוש ורבע בליל הרצח הגיעה מכונית מזדה בצבע שמפניה לחניון ביתו המפואר של חני ג'רבי בקיסריה. המאבטח הפרטי העיר את ג'רבי וביקש ממנו אישור להכניס את יוסי מוסלי ו"בחור עם זקן". דקות לאחר מכן יצאו כולם, נכנסו לג'יפ של ג'רבי ונסעו. ושוב, בפעם המי-יודע-כמה בחקירה הזאת, פאשלה משטרתית. מכל החודשים שבהם פעלה ההאזנה הסמויה ברכבו של ג'רבי, דווקא באותו הלילה היא כובתה. "למה? לא יודע, לא ניתן עד היום שום הסבר רציני ומניח את הדעת. השוטר האחראי פשוט הסביר שהפעם החליט לסגור את האזנת הסתר. כך שלצערנו הרב, אין לנו שום תיעוד של השיחה הכנראה חשובה שהתקיימה בין השלושה, זמן קצר לאחר הרצח", אומר גורם המעורב בחקירה.
בארבע ועשרה בבוקר שבים לווילה רק ג'רבי עם מוסלי. חרירי כבר חזר לזרועות אהובתו במלון. את שרשרת אירועי אותו לילה בקיסריה לא הכירו בזמן אמת בימ"ר תל אביב, אבל בימ"ר הצפוני הכירו גם הכירו. התברר, שראש צוות המאבטחים של ג'רבי ואיש אמונו היה סוכן סמוי של המשטרה בצפון. בעדותו יום לאחר הרצח של דפנה, סיפר הסוכן למפעיליו מימ"ר צפון: "ישבתי בחדר (האבטחה) ושמעתי מוסיקה ופתאום נכנס יוסי מוסלי שהיה בלי המאבטחים שלו. תוך כדי דיבור נשמע ברדיו חדשות. השעה היתה או עשר או עשר וחצי ואז באמצע הדיבור יוסי אמר לי 'רגע, תן לשמוע חדשות' והיה קשוב לחדשות שדיברו על רצח שאירע בתל אביב בלילה על רקע פלילי וסכסוך בין עבריינים. לאחר שהסתיימו החדשות יוסי אמר שהוא הולך לישון... בערך באחת ארבעים התחילו להתעורר אנשים וחני הלך לחדרו של יוסי, דפק ואמר לו בצחוק להתעורר, שפה זה לא בית מלון ושאשתו מחפשת אותו".
בהמשך תיאר הסוכן כיצד מוסלי נתן לאחד האנשים שהיו בבית, חיים שמו, כפפות שחורות, וביקש שיזרוק אותן: "חיים לקח את הכפפות והלך ברגל לבית השכן, ושם בפח הזבל השלישי זרק אותן". בעקבות המידע הגיע למקום בלש שאסף את הכפפות מהפח. כפפות אלה יהפכו בהמשך לראיה המוצקה הכמעט יחידה נגד החשודים, שכן התברר כי סיבים מהכפפות נותרו על בד שעטף את אקדח הרצח. האקדח עצמו התגלה במקרה זרוק ברחוב איינשטיין ברמת אביב על ידי שתי סטודנטיות שעברו שם.
בעקבות המידע החדש ביקשו בימ"ר תל אביב לבצע במהירות מעצרים: "אלא שימ"ר צפון התנגד. הסוכן הסמוי שלהם, אותו מאבטח שגויס בהצלחה רבה, הופעל למעשה בשביל חקירה על ג'רבי. ימ"ר צפון רצה להמשיך להפעיל אותו. מעצרים בשלב הזה, בשביל חקירה של תל אביב, פשוט היו שורפים להם את הסוכן", מסביר גורם המקורב לחקירה.
הוויכוח בין היחידות הגיע להכרעת ראש אגף החקירות דודי כהן, היום מפכ"ל המשטרה. כהן פסק לטובת התל-אביביים. בסוף יולי 2005 נעצרו האחים מוסלי, א"ב וג'רבי, בעקבות חשש שהחבורה עומדת להימלט לחו"ל.
הרכבת
במהלך המעצר התוודה א"ב בפני ח"ע על כך שחתם עם המשטרה הסכם של עד מדינה, ושיכנע אותו להצטרף אליו. "תעלה גם אתה על הרכבת", אמר לו. שני האנשים שמוסלי בטח בהם מספרים הכל לחוקרים. כעבור פחות משבועיים חוזר בו ח"ע. "אני מעדיף שלא יגידו עלי שאני מניאק, אני רוצה לחזור לשכונה שלי", הסביר לחוקרים. "זה היה מעשה מטופש", אומר גורם המקורב לחקירה, "כי הדברים כבר נאמרו, והופיעו בכתב האישום ובחומר החקירה. ככה שהוא גם לא יהיה בטוח יותר, אבל גם לא קיבל מהמדינה שום תמורה בעבור זה".
באוקטובר 2005 הוגשו כתבי האישום. התובע בתיק היה עו"ד מנחם מזרחי מפרקליטות תל אביב שליווה את החקירה מתחילתה. גם התביעה וגם עורכי-דינם של החשודים, היו להוטים לגמור את הפרשה בעסקת טיעון. וכך נגזרו לבסוף על יוסי מוסלי 11 שנים ומיליון שקל קנס, ג'רבי נידון לשש שנות מאסר, חרירי ל-11 שנה, ח"ע נידון לתשע שנות מאסר, אלי מוסלי לתשעה חודשים. חברת וולנברג בע"מ עדיין רשומה כפעילה ממשרדיה ברחוב גרשון. *
תגובות
סנגורו של יוסי מוסלי, עו"ד מוטי כץ: "חומר הראיות בתיק היה למעלה מבעייתי, וזו היתה הסיבה המכרעת להסדר הטיעון. כתב האישום המקורי התייחס לניסיון רצח, גרימת חבלה חמורה ועוד. כל העבירות הקרדינליות נפלו בסופו של דבר מכתב האישום. גם האישום לרצח כפיר דפנה הומר לקשירת קשר, כאשר הוסכם שאחרים לא ידועים הם שירו בו. בעניין החפרפרת, הדברים רחוקים מלשקף את המציאות ואיש לא פנה ליוסי מוסלי בעניין".
תגובת משטרת מחוז תל אביב: "מבלי להיכנס לשאלות הספציפיות שחלקן אינן חונות בחצרנו וחלקן נוגעות לתחקירים מבצעיים שלא יפורטו, מדובר בפעילות מודיעינית מבצעית וחקירתית ארוכה נגד אחד מארגוני הפשיעה הגדולים והמשפיעים באזורנו ומחוצה לו, שהתנהלה בימ"ר תל אביב, ובסיומה הורשעו עבריינים שהודו במסגרת עסקאות הטיעון בעבירות חמורות, נתפס אמל"ח רב ונקטעה פעילות עבריינית קשה. במהלך המבצע המורכב והארוך אירעו תקלות ואלו תוחקרו ללימוד ויישום הלקחים. למרות הטענות והחשדות לעניין הדלפות או לשיתוף פעולה מבפנים, הדברים לא הוכחו מעולם ואין לנו אלא להתייחס אליהם כשמועות או רכילות".
מפקד ימ"ר צפון, ניצב משנה מנחם חבר: "אנחנו לא מתכוונים להתחרות בימ"ר תל אביב. שהם יגידו מה שיגידו על ההישגים שלהם, אנחנו פיצחנו להם את ארגון מוסלי כמו פיצוחים אחרים שעשינו אצלנו באותו הזמן. בדיעבד, נכון שהיו בחקירה תקלות. כך היה כשמישהו שם באותו בית מעצר את נעים סורי עם אלירן לוי. מינינו קצין בודק שמצא שהדבר לא היה בזדון אלא טעות תמימה. לגבי המגנומטר שלא פעל אני רק יכול להגיד שא"ב היה עורך דין, וזה שהוא היה בשירות ארגון פשע גילינו רק אחרי זה. לגבי ההאזנה שלא פעלה במכונית של ג'רבי זה פשוט היה צירוף מקרים של מזל רע ולא יותר מזה. גם בעקבות המקרה הזה היו אנשים שקיבלו הערת מפקד. בסופו של דבר הוגשו כתבי אישום, אנשים בכלא והגענו להישג אדיר".
