גם לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשמים ברצח דני כץ, שתי התעלומות העיקריות בסיפור הנורא הזה נותרו ללא פתרון
פסק הדין של בית המשפט העליון, שדחה ביום חמישי את ערעורם של חמשת הנאשמים ברצח הנער דני כץ, משתרע על 52 עמודים ובסיומו עמוד נוסף שחיברה השופטת איילה פרוקצ'יה. הוא משדר כמעט תחינה - אנא, הניחו לנו עם הפרשה הזאת. מערכת המשפט, הבטיחה השופטת, "לא שקטה עד אשר חזרה ובחנה את עצמה לאורך שנים ארוכות חזור ובחון, עד ששארית העננה שהיתה נסוכה על הפרשה נמוגה. היא עשתה דין צדק, תוך כיבוד זכויות היסוד של הנאשמים וחתירה לחקר האמת, אגב השקעה אדירה של משאבים אנושיים, כדי למנוע כל טעות אפשרית".
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבית המשפט העליון החליט לאמץ, "בנוי לתלפיות", כתבה פרוקצ'יה: "הוא ניתח בעומק, בזהירות ובאחריות שאין למעלה ממנה כל פרט בתשתית הראיות ולא הותיר אבן שלא הפכה ולא השאיר קצה חוט שלא נקשר. הוא ניתח את הראיות במבט משפטי מקצועי חודר והעמידן במבחן ההיגיון, השכל הישר, מושכלות החיים ותבונת החיים".
המלים האחרונות הן לבו של הסיפור הזה, הרודף את מערכת המשפט ואת החברה הישראלית כולה מאז נרצח דני כץ לפני 22 שנה, שבועות אחדים לפני שמלאו לו 15. זה היה בחיפה; כל חמשת הנאשמים ברצח הם ערבים ישראלים, שלושה מסכנין ושניים בדווים.
ספק רב אם היה אפשר להרשיע את הנאשמים לולא חתמו בחקירתם על הודאות; בית המשפט העליון אישר השבוע כי הודאות אלה הוצאו מהם באמצעים פסולים, אך לדבריו אין די באמצעים אלה לפסול אותן. הנה סוגיה משפטית שעוד תוסיף להעסיק אנשי מקצוע, לצד פרטים בלשיים לאין ספור.
זה סיפור נורא שכולו סימני שאלה; ספק אם גם תסריטאי מתחיל היה מעיז להציע אותו למכירה. חמישה ערבים, ששלושה מהם מכירים שניים מהאחרים היכרות שטחית בלבד, מחליטים פתאום לחטוף ילד יהודי. המניע הוא לאומני. הם רוצחים אותו ולאחר מותו - ארבעה מהם בועלים את גופתו. אחר כך הם טורחים משום מה להעביר את הגופה ממקום המסתור שלה למקום אחר ובוחרים במערה המצויה סמוך לכפר מגוריו של אחד מהם. נאשם זה חוזר דווקא אל המערה הזאת ושופך שם זבל; הוא לוקח אתו את אמא שלו. בזבל הוא משאיר כמה ניירות שנושאים את שמו ואת כתובתו. כך תופסים אותו. כולם מודים במעשה, ללא כפייה.
שתי התעלומות העיקריות נותרו גם עכשיו ללא פתרון: המניע ובעילת הגופה. על פי פסק הדין, אף אחד מהנאשמים לא ייחס לעצמו מניע לאומני, אם כי הודו בביצוע הרצח: כל הראיות בעניין זה באות מדברים שהנחקרים אמרו זה על זה. מעולם לא היו מעורבים בפוליטיקה. השב"כ קבע שאינם משתייכים לארגון עוין.
אנשים שההיגיון, השכל הישר, מושכלות החיים ותבונת החיים שלהם שונים מאלה של השופטים, תהו לא פעם על הטענה שבסופרמרקט אחד על הר הכרמל נמצאו ארבעה נקרופילים: על פי פסק הדין, גופתו של הנער המת גרמה להם התעוררות מינית, עד זיקפה. נקרופיליה היא סטייה מינית נדירה ביותר. שלושה מהנאשמים הם אבות לילדים. אף פעם לא הוברר אם המעשה המיני המיוחס להם נועד גם הוא לקדם את המאבק הלאומי הפלשתיני.
סיומה של הדרך, הבטיחה פרוקצ'יה, מביא עמו "נחמה-פורתא ושלווה-פורתא". אך, בלא לסלק כל ספק, מצטרף פסק הדין לקודמים לו בפרשה זו: כמוהם הוא תעודה מאלפת לחקר ההיסטוריה והפסיכולוגיה של היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים.
<<
